תרומת הדשן/ב/קל
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קל תרב הצלחה ויפיש לך שלמא אהובי עמיתי הח"ר יוזמ"ן כ"ץ יצ"ו. ע"ד ספיקי בכורות אשיבך ראשון כאשר כתבת וקבלת ממני שיש להקל בפרה חולבת שילדה אח"כ להוציא הולד מספיקא דבכור לפום אשר אתידע לי מפומא דאינשי טובא דפרות שלנו לאו אורחייהו כל עיקר להיות חולבת אא"כ יולדות ואפ"ה לא הוי סמכינן אהך טעמא לחודא אלא היכא דאיכא בהדה נכרי מסל"ת ונראה דלא אכוון להשביח מקחו כן הדבר שכך אני מורה ובא. אמנם מעיזים דרשתי כבר דרגילות הוא קצת שהן חולבות קודם שילדו לא הוי סמכינן אשריותא דלעיל ויפה אתה זוכר מה שקבלת ממני בזה ע"כ לא ברירא לי כלל להתיר הני ספיקי בכורות דעזים מה"ט דחולבות היו ואטעמא דנכרי מסל"ת לא מלאה לבי לסמוך עלה לחודיה ואע"ג דמשמע שפיר באשירי פ"ג דבכורות דהא דלא מהמנינן נכרי מסל"ת ה"ט משום דתלינן דלהשביח מקחו קמכוון הא איכא דמוכח מלתא דלא איכוון לכך מהימן מ"מ ביו"ד כתוב סתם מסל"ת לא סמכינן עליה ותו דאמר פ' הגוזל בתרא דאין מסל"ת כשר במילי דאורייתא אלא בעדות אשה בלבד וצ"ע בדבר. ואשר כתבת אי יש להתיר מטעם דנכרי התנה ועמד בדיבוריה ע"ז דאינו מטפל בהו אלא ע"מ שיהיו הולדות עצמן שלי ולא דמיהן זהו הצד הטוב שבדבר הזה כמו שאבאר אח"כ. אבל מ"ש שאף אם היה נשאר ברצונו של מיישטר"ל שיתן לו דמיהן אפ"ה כל כמה דלא מסלק ליה שיעבודא דנכרי עילויה וידו באמצע ודמית אותו לבהמות ארנונא דפסק רב אלפס כאיכא דאמרי ופטורה אפי' מצי מסלק ליה לא דמי דסתם הארנונא מוטל רק על הולדות עצמן אלא שכך הוא דבר המלך ודתו שכל מי שירצה לתת דמיהן יקבל במקום הולדות ולכך סבר דכל כמה דלא סילק ליה ידו שייכא בגויה אבל בנ"ד דלפי תומו של מיישטר"ל לא הו"ל לנכרי מעולם שותפות בולדות כלל רק שצריך לתת לו דמיהן איכא למימר דכה"ג לא מקרי יד נכרי באמצע. ואשר הבאת ראיה ממקבל צ"ב מן הנכרי דכתב יו"ד דמוכח מדברי רמב"ם ואפילו אין לנכרי חלק בוולדות רק בשכר וריוח מן הדמים ואפ"ה פטורין ההיא מתניתין דבכורות מייתי לה תלמודא פ' א"נ ומסיק רבא התם דטעמא הוא דמשום דאי לא יהיב ליה ישראל זוזי אתי נכרי ותפיס לה לבהמה ואי לא אשכח בהמה תפיס לה לוולד כו' ומקשין עלה התוס' שם דמ"ש מבהמת ארנונא דפ"ק דפסחים לל"ק דרבא דהיכא דמצי מסלק ליה חייבת בבכורה ולא פטרינן לה מה"ט ומתרצין דהתם שאני לפי שגוף הבהמה של ישראל היא אבל הכא גוף הבהמה של הנכרי היתה כל כמה דאית ליה לנכרי צד זכייה באת"ל בגזל פטור בבכורה ע"ש כי קצרתי וחלוק זה איתא נמי בנ"ד וק"ל. ואע"ג דכתב ביו"ד בקיצור או נכרי שקבלה מישראל משמע דאין מחלק הכי אין בידינו פה מיימוני מה' קדשים לדקדק בו ובעירך מצויין הרבה תדקדק שם. ומ"ש להתיר בוולדות מטעם ס"ס והבאת ראיה מן המרדכי כל שעה כמו ששמעת כבר ממני. טעית בזה בכמה גווני חדא דלא הייתי צורך כלום לראיה ההיא דמרדכי דאפי' אי ליכא מאן דסבר דקי"ל חלב פוטר מ"מ ליכא דפליג דספיקא הוא שמא ילדה כבר וא"כ איכא ס"ס שמא ילדה כבר ואלו גדיים שניהם פשוטים הם ואת"ל לא בכרה כבר איכא למימר אכל אחד אינו זה הבכור. ומ"ש דשם חד ספיקא הוא ליתא דודאי אם ילדה העז זכר ונקיבה והוי מספקא לן איזה נפק תחילה כהאי עובדא אירע מקרוב קודם זה בטרוויז"א ושאלני מה"ר משה על הדבר ורוצה לומר גם הוא דשם חד ספיקא הוא והבאתי לו ראיות דחשיב שפיר ס"ס אפי' כה"ג ואף לפי דבריו לא דמי לס"ס דידך דהתם הספק האחרון אינו מוסיף ומתיר כלום יותר מן הראשון וכן הראשון יותר מן האחרון דספיקא שמא ילדה כבר ונפטר כבר רחמה קודם שילדה עכשיו הני תאומים וספק האחרון נמי היינו מעין זה דשמא הנקיבה ילדה תחלה ונפטר הרחם קודם לידת הזכר דנקיבה גופא אין נפקותא אבל נ"ד דהספק הראשון מתיר טפי מן האחרון דאם ילדה כבר א"כ אילו התאומות שניהם פשוטות וכה"ג חשיב שפיר ס"ס דב' הספיקות אינם מענין אחד. אמנם נראה דודאי לא מהני ס"ס כה"ג כלל כדאיתא בהדיא בשע"ד אהא דבא זאב בתוך העדר ודרס בהמה אחת דכתב ר"י דאין להתיר מכח ס"ס שמא בשן דרס ואת"ל ביד דרס שמא אינה זאת כיון דספק הראשון דאורייתא אינו בטל אפי' ברוב כ"ש חד בחד ע"ש. אמנם נראה אחרי שהנכרי עמד בדיבורו ובתנאו לטפל דוקא בשביל ולדות עצמן ומיישטר"ל הניח לו העזים על דבריו נהי נמי דמיישטר"ל היה בטוח להכריחו שיתנם לו אפ"ה מן הדין היו של נכרי אלא שבא זה ליטול ממנו ע"י איום ובחזקה והיה כאן משיכה ומעות דכיון דברשות הנכרי הוו בשעת התנאי כמו שנראה מלשון מכתבך וקנה לו רשותו במקום משיכה ומעות נמי נתן במה שקבל עליו להאכילה ליטפל בהם כמו שכתבתי מאי לך למימר דבר שלב"ל הוא יש להביא ראיה ע"ז מפרק המפקיד בתחילתו דפריך מהא דקאמר דכפילא דשומר הוא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשנה נעשה כאומר לו לכשתגנוב כו' עד הרי פרה קנויה לך מעכשיו וכ"ש נ"ד דכבר היו העיזים מעובר?ו?ת ומלתא דעבידא דאתא הוא דאמרו נעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותיה דמהני כעובדא דרב מרי בבכורות וקרא מוכח הכי גבי יעקב אבינו ולבן שקנה הולדות כמו שהתנה עמו בשכר טיפולו וטרחו. ואחרי דכמה גאונים פסקו דחלב פוטר ואית לן נמי הני צדדין להתיר המקיל לא הפסיד מ"מ תדקדקו בעצמיכם בעירכם עם כל יודעי דת ודין כי היכי דנימטייה לכל חד וחד שיבא מכשורא. נאם הקטן והצעיר שבישראל: