תרומת הדשן/ב/נב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן נב שלומך רבא מן שמיא לבחירתא דאתכליא. עינא דמיא חייא. גברא דנהורא מעליא. אהובי עמיתי מהר"ר ישראל יצ"ו ע"ש כל הנלוים אליך שלי"ט. אשר שאלתני על עובדא תמיהא דאיתעביד מקרוב בסמוך לך שהיו כמה ישובים שלא היה להם רק אתרוג א' למצוה בחג והיתה להם שעת הדחק שלא היו יכולים להוציא להם יותר והיו רוצים כל היישובים לצאת י"ח ועמדו וחתכו האתרוג האחת לכמה חתיכות ושלחו לכל ישוב חתיכה אחת וקודם שהגיע מקצת חתיכות ליש? ישובים כבר נצטמקו ונתמעטו לפחות מכביצה ואף עפ"כ ברכו עליהם ביום ראשון ודרשתני אי שפיר דמי למיעבד הכי הלכה למעשה ולפ"ד לא כשר הדבר ולא תעשה כן וגם לא שמעת כה"ג עד כה. דע לך עמיתי כי גם בעיני הרואה תמוה היא ולא שפירת באנפאי ואבאר לך סברתי וטעמי על ככה בדרך קצרה ונראה דאע"ג דראבי"ה וא"ז במרדכי פסקו דחסר ושאר פסולין בשעת הדחק מברכין עליהם אפי' ביום הראשון נראה דליכא למיגמר נד"ד מהתם מתרי טעמי חדא דהא דשרינן בשעת הדחק חסר ושאר פסולין איכא למימר שהיינו דווקא חסרון ופסול הנעשה מאליו נוטלין ומברכים עליו בשעת הדחק ולא חיישינין דתיפוק מיניה חורבא לשתא אחרינא דאיכא רווחא דאתי נמי למיפק בחסר או בפסול משום דודאי לא שביק כשר ושלם ויטול חסר או פסול כדאיתא באשירי האי טעמא דברי הראב"ד היבש ולח ונראה טעם הדבר דלא שביק משום דמסבר אנפשיה שלא התירו אלא מפני הדחק ודמי קצת לדיעבד ואע"ג דשרינן ליה לברך עליו לכתחלה אבל אי שרינן ליה לכתחילה לחסר ולחתוך אותו אתרוג כדי לברך על אותה חתיכה איכא למיחש לחורבה דסבר אי לאו דאין פסול כלל באתרוג חסר לא שרו רבנן כ"כ לכתחלה גמור. וכ"ת מנא תימרא דיש חילוק בין האי לכתחלה לאידך לכתחילה נראה ראיה דומה לנ"ד מהא דאיתא בשמעתא קמייתא דגטין דקאמר אי מההיא ה"א דיעבד קמ"ל משנה יתירה דאפילו לכתחלה ומקשים התוספות והא א"צ משמע לכתחלה כההיא דאין השומר צריך כו' ומתרצים דתלמודא ר"ל דיעבד כגון שלא ראה כתיבת הגט וחתימתו כדי שיוכל לומר בפ"נ ובפ"נ קמ"ל דל"צ. ונראה דהתם נמי משום ה"ט הוא דס"ד דצריך לראות דאי לא מצרכתא ליה אתי למימר דודאי א"צ כ"כ לומר בפ"נ אפי' במד"ה מדשרינן כולי האי בא"י אפילו לכתחלה גמור אי לא ה"ט תקשה לן מאי איצטריך לאשמעינן משנה יתירה דא"צ אפי' לראות אמאי ניסוק אדעתין כיון דתנא דנותנין לו לכתחלה וא"צ לומר בפ"נ אלמא קים להו לרבנן דגמירי ושכיחא וא"כ אמאי איצטריך לראות כדי לומר אע"כ משום ה"ט דלכתחלה גמור הוא ונהי נמי דמסיק התם דא"צ כלל איכא למימר דהכא בנ"ד חיישינן טפי לחורבא וק"ל. ותו נראה לחלק דל"ד נד"ד לחסר דר"ח דשרינן ביו"ט שני ובשעת הדחק דההוא חסר איירי שנחתך ממנו או שחתך ממנו אפי' לכתחלה כדי לאוכלו ולטבול בו ומניח השאר כדי לצאת בו י"ח כה"ג כשר משום דשירי מצוה הוא כדאשכחן נמי כה"ג דלכה"פ כשר בדיעבד גרדומי תכלת וגרדומי אזוב משום דנשתאר מן הכשר ונראה קצת הוכחה דדוקא משום ה"ט הוא דאל"כ מאי טעמייהו דא"ז ואשירי דפסלי כל הפסולים ביו"ט שני חוץ מחסר ואע"ג דדייקינן לה מתלמודא קשה תלמודא גופיה מאי טעמא הא נראה ומוסבר לכל שאין מום גדול באתרוג ממה שהוא שבור ומחוסר אע"כ היינו טעמא משום דשירי מצוה הוא ובא מן הכשר אבל מי שבא לחתוך מן האתרוג חתיכה אחת ורוצה לברך על אותה ההיא לאו שירי מצוה מיקרי אלא חתיכת אתרוג מיקרי וה"ה כשבאין מתחלה לחותכה לחתיכות ולחלק ביניהם כולן חתיכות אתרוג מקריין ולא אשכחן מצוה דכה"ג כשר וק"ל. ואף את"ל דאין הראיות ברורות לגמרי מ"מ הרואה תמיה זאת להתיר וכתוב בהגה"ה במיימון בה' ת"ת שאסור להתיר דבר התמוה לרבים וכ"ש אם נצטמקו החתיכות לפחות מכשיעור דההיא ודאי אסור דכל פחות מכשיעור כאלו אינו הוא וא"צ ראייה לזה. הא דכתבת דר"י חולק וסובר דאין להכשיר אתרוג הפסול אפילו בשעת הדחק נראה שאינו חולק אלא שדחה אותה ראיה אבל מ"מ סבר דיש לדקדק להכשיר מהא דקאמרי רבנן אין שעת הדחק ראיה כדמסיים באשירי שם ונראה דדברי התוס' הוא אותו סיומא עד וכ"כ ה"ר ישעיה דכשר אם יש. נאם הקטן והצעיר שבישראל: