תפארת ישראל על תרומות ג

משנה תרומות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

התורם קישות: גורקע:

אבטיח: מעלאנע:

תרומה ויחזור ויתרום: אפילו בתרם בשוגג ול"ד לתורם מטמא אטהור [פ"ב מ"ב] דהכא פשע דהו"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די"ד א' וריב"ש רפ"ח] נ"ל כיון דתרומת ירק לכ"ע מדרבנן [כרמב"ם פ"ב דתרומות ה"ו] א"כ אוכל והולך ואח"כ מפריש כתרומת ח"ל [כבכורות דכ"ז א'] ואת"ל דזהו דוקא בתרומת ח"ל ולא בתרומת דרבנן בא"י [כחולין ד"ג א'] עכ"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט"ז י"ד צ"ח סק"ב] והרי הכא מדהו"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה"ג [כש"ך י"ד סמ"ב ושאר אחרונים] עכ"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ"צ סמ"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ"ט א':

התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ: והו"ל ב' מינים:

אם ידוע: השתא:

שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה: והא דלא קאמר ברישא נמי בכה"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו"ל כתורם מרע איפה [פ"ב מ"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם:

תרומה ויחזור ויתרום: ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו"ל ספק המע"ה. ונ"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו"ל ס' טבל:

הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה: אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ"ז א']. כ"כ אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל:

ואין חייבין עליה חומש: באכלה זר:

משנה ב

נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן: דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר:

משנה ג

השותפין שתרמו זה אחר זה: דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה:

ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה: דמדלא הרשו זל"ז לא היה לכ"א רשות להפריש כ"א מחלקו והו"ל סאה שתרם כ"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה:

רבי יוסי אומר: מפרש דברי חכמים:

אם תרם הראשון כשעור: ר"ל כבינוני א' מנ' וי"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא:

אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור: שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני:

תרומת השני תרומה: המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ"ל דר"ל אף תרומת השני תרומה [אח"כ מצאתי שגם רכ"מ פ"ד מתרומות כ"כ. ת"ל]. אמנם ק"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א"כ הול"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת"ל אין ה"נ עכ"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא"כ הכא עכ"פ הול"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ"ד. ואת"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו"ל תרומה בטעות. עכ"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ"ב מ"ב]. ואת"ל התם היינו רק באדם בשלו משא"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ"ד מ"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש"ל:

משנה ד

במה דברים אמורים: דגם תרומת השני תרומה:

כשלא דבר: שלא הרשהו ב' לראשון:

אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום: ר"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ"ש שותף:

תרומתו תרומה: בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ"ד מ"ד]:

בטל: שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה:

הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות: ר"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה"ב ע"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה"ג ודאי ניחא לבעלים ע"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע"ה. ואע"ג דענבים דרוכות הו"ל שלא נגמ"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ"א מ"ח] אפ"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו"ז י"ד סצ"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם:

שהן מטמאים את הגת מיד: ר"ל מיד כשיבא בעה"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם:

משנה ה

: אי או:

רבי שמעון אומר קרא שם: ואינו רשאי להפרישן כ"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו:

וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו: דבעי' מקום מסויי'. א"נ נ"ל דס"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול:

ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם: דלא בעי שירי' נכרים:

קרא שם: אר"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם:

משנה ו

המקדים: להפריש:

תרומה לבכורים: ומשכח"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו"ק:

אע"פ שהוא עובר בלא תעשה: המפורש לקמן במשנה:

מה שעשה עשוי: אף לרבא [תמורה ד"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ"ק דחולין וערטו"ז ח"מ סר"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו"ל שפיר כאסור המעשה מצ"ע:

מלאתך: היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור:

ודמעך: זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין:

לא תאחר: להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש"ר. ואח"כ ט' למעש"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח"כ ט' למעש"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ"ה חייב להפריש מהי' מעש"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת"ג [כביצה י"ג ב']:

משנה ז

שהן בכורים לכל: ר"ל לשון בכורים תחלה משמע א"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות:

ותרומה לראשון שהיא ראשית: ר"ל דכתב בה ראשית:

ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית: דבמע"ר יש תמ"ע שדינה כתרומה:

משנה ח

לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין: נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר"ן שבועות דרצ"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים:

משנה ט

העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה: בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב"ם פ"א מתרומות] ואף דקיי"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים:

ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי: לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן:

תרומת העובד כוכבים מדמעת: בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים:

ור' שמעון פוטר: מחומש אבל מודה דמדמעת:

בועז

הלכתא גבירתא