תורת העולה/חלק ב/פרק מו
פרק ששה וארבעים
[עריכה]היו הכהנים מצווין בקדוש ידים ורגלים, ממי הכיור, קודם עבודתן, והוא להורות על הכוונה, כי הידים הם מקבלים מלמעלה השפע ממי הבאר, שכבר נתבאר פרק שלשה עשר חלק ראשון שהוא מורה על ההשפעה, המקבלים מלמעלה. וידוע מה שנאמר במרכבה (יחזקאל א ח) וידי אדם מתחת כנפיהם. וכתב הרב המורה פרק שני חלק שלישי, שידי אדם הם על צורות שיעשה בהן כל מלאכת מחשבת, וכמו שביאר שם, וכל זה צריך רחיצת ידים מלמעלה, ממי הכיור המוזכר, ואחר כך היו יורדים המים משם על רגליהם, ולכן היו מניחים ידיהן על רגליהם, שהוא מורה על השפעתן למטה. וכבר כתב הרב המורה פרק שמונה ועשרים חלק ראשון, כי שתוף שם רגל הוא מורה על הסבה, כמו שנאמר (זכריה יד ד) ועמדו רגליו על הר הזיתים. שרצה לומר סבותיו. והיו מי הכיור נפסלין בלינה, להיות כי חדשים לבקרים רבה אמונתו. והיו המים בכיור, שירחצו ממנו ארבע כהנים, נגד ארבע מחנות שכינה, המקבלים ראשונה מן המלכות, ולא היו מקדשים מיושב אלא מעומד, כי אין ישיבה למעלה, ונאמר (מלכים א כב יט) וכל צבא השמים. (ישעיה ו ב) עומדים ממעל לו.