תורת העולה/חלק ב/פרק מה
פרק חמשה וארבעים[עריכה]
כבר נתבאר טעם העבודה, שהיו עובדים הכהנים במקדש, שהיו עובדים כדמות מלאכי מעלה במרום, שעל ידם נעשה ההויית וההפסד בעולם, ולכן הכהנים היו מקריבים הקרבן ועובדים עבודתו, שהם דמות הויה והפסד העולם העליון כמו שנתבאר. ובהיות הכוונה בתחלת הבריאה, שהאדם ובניו יהיו כאחד מצבא מעלה, וכמו שנאמר (תהלים פב ו) אמרתי אלהים אתם וגו'. לכן היה הכהן מלובש בבגדי כהונה בשעת עבודתו, כדי להורות גם כן על ענין אדם ובניו, כמו שנתבאר.
ואמרו במדרש רבתי פרשת במדבר (ד ח), אדם הראשון היה בכורו של עולם, והקריב קרבן, ולבש בגדי כהונה גדולה, שנאמר (בראשית ג כא) ויעש אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וגו'. כיון שמת אדם, מסרו לשת, ושת למתושלח, ומתושלח לנח, ונח לשם, ושם לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב וכו'. וכולן הקריבו בהן קרבנות, כוונו בזה תכלית הבגדים, והמצות שנצטוו, ושקבלו זה מזה ענין חדושו של עולם, עד אדם הראשון, שהיו הבגדים רומזים עליו, כמו שנתבאר פרק שנים וארבעים, וכל אחד מאלו המקבלים היה מלובש במצות שקבל אדם, והיה כאלו לבש בגדי כהן גדול בדרך שנתבאר. ועל ידי זה עמדו בסוד הקרבנות, והקריבו כל אחד קרבן.
וכבר השיב החבר למלך הכוזרי (מאמר א מז) שענין חדוש העולם, מקובל מאדם הראשון, על ידי שת ושת לנח כו'. וזה שכוונו במאמר הנזכר, אבל לא ענין הבגדים עצמן, שהרי כבר דרשו שנמרוד ועשו היו להם בגדי אדם הראשון. וכמו שדרשו על פסוק (בראשית כז טו) בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית.
והוצרכו הכהנים לעמוד בשעת עבודתן על הרצפה, ושלא יהא דבר חוצץ ביניהם לרצפה, ואם חצץ פסול. והטעם בזה, כי הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם, והוא מקיים הכל, והכל עומד בכחו, וזהו ענין הרצפה בדרך שכתבתי חלק ראשון במדות המקדש, ולכן היה הכהן עומד על הרצפה, להורות כי המלאך שהיה הכהן עובד, דוגמתו, כמו שנתבאר, ופסוק מלא הוא (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך יי' צבאות הוא. והוא מקובל מן המקום ברוך הוא.
וכדי לחזק הענין שנתבאר בפרקים שעברו, שהכהן מצד עבודתו היה כמלאך, אוסיף לך בכאן דמיונות ודוגמות, כי זהו יתד גדול לכלל העבודה, ולדברים שיתבארו על דרך זה. ואומר הלוים היו נגד עולם האמצעי, והכהנים נגד עולם העליון, על כן היו מורי התורה שהיא שכל העיוני, נגד חלקם בעולם, שעיקר פעולתן היא לפי ההשגה מלמעלה, והוא העיון האמיתי. ובהיות כי זהו מעלה, הכהנים הם הראשונים במעלה ומחויבים להקדישן בכל דבר שבקדושה. והיו נותנין להם כ"ד מתנות כהונה, נגד כ"ד ספרי קודש, שהשגתן בהן בראשונה, והיו מחולקים לארבע ועשרים משמרות, נגד כ"ד משמרות הלוים, שכבר נתבאר כי הם הפועלים בהן כמו שנתבאר פרק ארבעים, ולכן היה כל משמר, ממונה על עבודתה, להיות כי כן הממונים ברקיע, שבכל יום ויום משתנה עבודתן ושירתן. וכן מצאתי לרבינו בחיי (דברים יח ח) שכתב טעם זה כמו שאכתוב לקמן פרק שמונה וארבעים.
והיו הכהנים נחלקים כל השנה, מלבד ברגלים עובדים כולם ביחד. וכמו שנאמר (דברים יח ו) וכי יבא הלוי מאחד שעריך וגו'. והטעם כי הרגלים היו מורים כולם על יציאת מצרים, ומתן תורה, שבהן נשתנו סדרי בראשית, והיו כל הממונים שוים, כי לא היו פועלים פעולתן המיוחדת, רק דבר נסיי, שבזה כולן שוין, כל שכן לפי מה שיתבאר לפנינו, כי ענין המועדות היו מורים גם כן על חדוש העולם, ואז היו כל המשמרות שוין, וכן קרבנו יכול להקריב אימת שירצה, וכמו שכתב (דברים יח ו) ובא בכל אות נפשו ושרת וגו'. והטעם כי אף שעבודות הממונים משתנה, מכל מקום עבודת כל מלאך נשאר קיימת, ולכן מקריב קרבנו בכל עת. והיו בוררים כהן גדול אחד, גדול שבכולן, נגד הנפרד הראשון שהוא גדול שבכל המלאכים, והעליון שבכולם, ואף הוא עובד להשם יתעלה, לכן הכהן גדול היה עובד גם כן. והיה בכל משמר, אחד ממונה על כולם, כמו שהמלאכים ברקיע נחלקים למחנות, ובכל מחנה, אחד ממונה על כולן.
והיו מעלות הכהנים שמונה מעלות זה על זה, כמו שכתב הרמב”ם פרק רביעי מהלכות כלי המקדש והעובדים, כי מעלות השכלים הנפרדים עשר מעלות זה על זה, כמו שמנאן הרמב”ם ז”ל בספר המדע (יסודות התורה ב ז). ואם כן היו בישראל, גם כן עשר מעלות זה על זה, שמונה מעלות הכהונה, והלוים, והישראלים, ואף כי כתבתי שלוים וישראלים, היו רומזים על עולם הגלגלים, ועולם השפל, מכל מקום היו מצורפים, להורות על מעלות השכלים, בהיות כי השכלים הנפרדים מניעים אלו העולמות, ומתוכן נודעו, ואף כי שכל האחרון הוא בעולם השפל שהוא תחת גלגל הירח, ולכן בא הרמז בהן. ואפשר שעל אלו עשר מעלות כוונו שלא ירדה שכינה למטה מעשרה (סוכה ה א), כי אם לא יהיו אלו העשרה מעלות, אין השכינה שורה בישראל.