תורת הבית הארוך/בית רביעי/שער ג
השער השלישי
[עריכה]השער השלישי: בדיני ביטול האיסורין. ולבאר אם מותר לערב איסור מועט לתוך היתר מרובה ולבטלו בידים לכתחילה אם לאו. ולבאר אם נפל איסור לתוך היתר ואין בהיתר כדי לבטלו אם מותר להוסיף בהיתר כדי לבטלו אם לאו. ולבאר אם ביטלו בין בשוגג בין במזיד אם הוא מבוטל אם לאו: גרסינן בפרק גיד הנשה אמר ר' אבא אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורין שבתורה בששים אמר לפניו ר' שמואל בר' יצחק רבי אתה אומר כן הכי אמר ר' אסי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורי תורה במאה ושניהם לא למדוה אלא מן הזרוע בשלה דכתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל ותניא בשלה אין בשלה אלא שלימה ר"ש בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשל עם האיל דכולי עלמא בהדי איל מבשל לה מר סבר חתיך ליה ומבשל ליה ומר סבר מבשל ליה והדר חתיך ליה מאן דאמר בששים קסבר בשר ועצם בהדי בשר ועצם משערינן והוה ליה ששים ומר סבר בשר בהדי בשר משערינן והוה ליה מאה ואקשינן ומי גמריה מינה והא תניא זהו היתר הבא מכלל איסור זהו למעוטי מאי לאו למעוטי כל איסורין שבתורה ופריק אביי לא צריכא לרב יהודה דאמר מין במינו לא בטיל הכא בטיל וליגמר מינה ופרקינן גלי רחמנא ולקח מדם הפר ומדם השעיר ומאי חזית דגמר מהאיך ליגמר מהאיך ופרקינן חידוש הוא ומחידוש לא גמרינן כלומר חידוש הוא דבעלמא אין מבטלין איסור לכתחילה והכא מבטלין שהרי מבשלין אותו עם האיל לכתחילה. ואיכא למידק אם כן מעיקרא לישני הכא ולימא זהו היתר הבא מכלל איסור שמבטלין אותו לכתחילה בידים ובעלמא אין מבטלין. תירצו בתוספות דמדאורייתא מבטלין ודאמרינן אין מבטלין מדרבנן והא דאמרינן הכא חידוש הוא הכי קאמר חידוש הוא שחדשה תורה לבטלו משא"כ בעלמא שאעפ"י שמותר לבטלה גנאי הוא לבטלה וכ"ש שאין מצוה לבטלה וכאן אפילו מצוה יש בו וקשיא לי אכתי לימא זהו שמצוה לבטלה למעוטי שאר איסורין שאין מצוה לבטלן וליתא דאם איתא פשיטא דמנא תיתי שיהא מצוה לבטלה שאר איסורין שהוצרך תנא לאשמועינן דאין מצוה והרב ר"א ז"ל כתב באיסור משהו שלו דאסור מדאורייתא לבטל איסור לכתחילה ומהכא יליף לה מדקרי ליה לזרוע בשלה חידוש וא"ת אם כן תהדר קושיין לדוכתא לימא זהו למעוטי שאר האיסורין דהכא מבטלין ובעלמא אין מבטלין י"ל דלשון זהו היתר הבא מכלל איסור קא דייק דזהו הבא מכלל איסור לשעבר משמע זהו שבא לפנינו שנתבשל בתוכו איסור ומתירין אותו משא"כ בשאר ההיתרין הבאין לפנינו שנתבשל בתוכן איסור שאין מתירין אותו מכל מקום לכולי עלמא אסור לבטלה בידים לכתחילה למר מדאורייתא ולדברי התוספות מדרבנן ולא עוד אלא אפילו איסור שנפל לתוך היתר ואין בהיתר כדי לבטל את האיסור אסור להוסיף בהיתר כדי לבטל את האיסור דתנן במסכת תרומות פרק סאה תרומות סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואחר כך נפלו שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור וגרסינן בירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל איסורין שריבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור ולא מתניתין היא בשוגג מותר במזיד אסור. מתניתין בתרומה אתא מימר לך אפילו שאר כל הדברים ואפילו באיסורין ושיעורין דרבנן כגון מין במינו שנפל חד בתרי דבטיל מדאורייתא ומדרבנן לא בטיל עד דאיכא ששים וכיוצא בזה אם עבר והוסיף במזיד כדי לבטלו קנסינן ליה ואסורין דגרסינן בגיטין פרק הניזקין ורמי דרב יהודה אדר' יהודה בדרבנן כלומר משום לעיל מיניה אמרינן גבי המבשל בשבת דר' יהודה כי קניס שוגג אטו מזיד מדאורייתא אבל בדרבנן לא קניס. ומשום הכי רמי מדידיה לדידיה דתניא נפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו דברי ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומרים בשוגג יעלו במזיד לא יעלו והא הכא מדאורייתא חד בתרי בטיל ורבנן הוא דגזור וקא קניס ר' יהודה כלומר קניס שוגג אטו מזיד. ואנן קיימא לן כר' יוסי ור' שמעון מכל מקום כולהו מודו דאם בטל במזיד קנסינן ליה ואסור. וכי אסרינן ליה במבטלו לכתחילה דוקא למי שעבר ובטל וכן לכל מי שנתבטל בעבורו כדי שלא יהנו לו מעשיו הרעים אבל לשאר כל אדם מותר דקנסא בלחוד הוא דקנסינן וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכן כתב הרב ר' אברהם ברבי דוד ז"ל באיסור משהו. ומיהו באיסורין שעיקרן מדרבנן כגבינה של עו"ג וכיוצא בה אם נפלה לפחות מששים מרבה עליה לכתחילה ומבטלה דגרסינן בפרק קמא דביצה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן ואקשינן והא קא מבטל איסור לכתחילה ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה. ופרקינן הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלינן ודוקא בשנפל איסור לתוך היתר ואין בהיתר כדי לבטלו כההיא דעצים שנפלו לתוך התנור אבל ליטול איסור דרבנן ולערב בהיתר מרובה כדי לבטלן לא. ואפילו להוסיף על ההיתר ולבטלו לא אמרו אלא באיסורין שעיקרן מדבריהן בלבד וכמו שאמרנו אבל באיסורין שעיקרן מדאורייתא ונתערבו בהיתר שיש בו כדי לבטלו מדאורייתא שעיקרן מדאורייתא ונתערבו בהיתר שיש בו כדי לבטלו מדאורייתא אלא שאסרוהו חכמים עד שיהא בו ששים או מאה או מאתים או שאין לו ביטול מדברים כל אחד ואחד לפי מה הוא אסור אם עבר והוסיף או שביטל חשיבותו של איסור בידים כדי שיתבטל בתוך ההיתר שנתערב בו אם עבר ועשה כן במזיד אסור וכדאמרן. ויש מי שאומרים דאיסורין דרבנן שאין להן עיקר בדאורייתא כבישולי נכרים וגבינה של נכרים שאין להן עיקר אלא משום גזירה בלבד ותרומת חוצה לארץ וחלת חוצה לארץ מערבין אותן לכתחילה בידים בתוך רוב של היתר ואוכלין אותו ויש לו קצת על מה שיסמוך מדאמרינן בבכורות בריש פרק עד כמה אמר שמואל תרומת חו"ל מבטלה ברוב כלומר ואפילו לאכלה זר רבה מבטלה ואכיל לה בימי טומאתו רב הונא בריה דרב יהושע כי מיתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי נטלי דחולין וחדא דתרומה מכאן ואילך רמי חדא ושקיל חדא. אלמא תרומת חו"ל מבטלין אותה לכתחילה ומערבין אותה בידים ברוב ואוכלה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ויש מי שאומר שאין מקילין כן לבטל לכתחילה אפילו באיסורין של דבריהן שאין להם עיקר בדאורייתא ובתרומת חו"ל בלבד הוא שהקילו יתר משאר איסורין וכן כתב הרמב"ן ז"ל שבתרומת חו"ל הקילו יותר מדאמרינן בריש פרק כל הבשר גבי הא דתנן ונאכלת עם הזר על השולחן בשלמא אי אשמועינן חלת חו"ל בארץ דאיכא למיגזר משום חלת הארץ שפיר אלא הכא משום דליכא למיגזר הוא שמע מינה דתרומה של דבריהם בארץ אינה עולה על שלחן של זר דאיכא למיגזר ובחוצה לארץ עולה דליכא למיגזר ומזה נלמוד לכל קולא שהקילו בה חכמים כגון וביטל הרוב שאינה אלא בתרומת חו"ל וחלת חו"ל. ורבנו שמשון ז"ל כתב בפרק אחרון של מסכת חלה שאפילו לבטלה ברוב לא אמרו אלא לכהן טמא לבטלה ברוב אבל להתירה לזרים לא עד שירבו עליה חולין כדינה וז"ל שכתב רבה מבטל לה ואכיל לה בימי טומאתו ודוקא לכהן שריא ע"י ביטל דרבה כהן היה כדאמרינן רבה ואביי מדבית עלי קא אתו אבל לזר אסורה וקצת משמע בירושלמי דלזר נמי ביטול מהני דאמרינן מורי רבי אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב. אמר ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת אמר רבי זעירא מתניתין אמרה כן אפילו אחד באחד דתנינן נאכלת עם הזר על השלחן משמע שרוצה לומר שהכהן והזר מערבין פיתן ואוכלין מדמייתו על ביטול אחד באחד. והא דדייק מינה בר"פ כל הבשר דלא גזרינן בדרבנן העלאה אטו אכילה מכל מקום דייק שפיר מדלא גזרינן שמא יאכלו בלא תערובתן ומיהו לא משמע כן בגמרא שלנו דנהי שאינה טובלת כדאמר שמואל בפרק עד כמה תרומת חו"ל אוכל והולך ואחר כך מפריש מכל מקום אם הופרשה מדמעת כדמוכח במנחות בפרק רבי ישמעאל דקאמר תרומת עו"ג בחו"ל אינה מדמעת משמע הא מישראל מדמעת ע"כ וכבר כתבתי למעלה בשער הראשון של בית זה באיסורין הבטלין ברוב שדעת הרמב"ן ז"ל שיהא בטלה ברוב ואפילו לזרים כדברי הירושלמי ושם כתבתי בארוכה. ומכל מקום אם עלו איסורין אלו של דבריהם שאמרנו שאין להם עיקר בדאורייתא בתוך היתר ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה על ההיתר ומבטלו כמו שביארנו. נמצאו שלשה מינין בביטול איסורין האחד איסור של תורה בין שיהא שיעורו של תורה בין שיהא שיעורו של דבריהם. והשני איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאורייתא. והשלישי איסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאורייתא. איסור של תורה ושיעור דרבנן ואין צריך לומר אם נפל בשיעור שאין בו כדי לבטלו אפילו מדאורייתא אין מרבין עליו היתר כדי לבטלו שאין מבטלין איסורא לכתחילה ואצ"ל שאין מערבין אותו בידים כדי לבטלו. עבר וביטל או שריבה עליו היתר אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור למי שבטלו בעבורו. איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאורייתא אין מערבין אותו לכתחילה בידים (דף קכג) כדי לבטלו ואם עשה כן במזיד אסור אבל אם נפל שם מעצמו אעפ"י שאין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו היתר ומבטלו. איסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאורייתא כתרומה וחלה של חו"ל מערבין ומבטלין אותה ברוב לכתחילה ואפילו להאכילה לזרים. ולדעת רבנו שמשון ז"ל לא אמר אלא לכהן טמא אבל לא לזרים ויש אומרים שלא אמר כן אלא בתרומה וחלה של חו"ל אבל לא בשאר האיסורין. ויש לחוש לדבריהם :נשלם השער השלישי בעה"ב :