לדלג לתוכן

תוספתא/בבא מציעא/ה

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


הלכה א

[עריכה]

קבל ממנו מאה צאן במאה של זהב למחצה לשליש ולרביע ואני נוטל סלע מכל אחד ואחד באחרונה למחצה לשליש ולרביע מחצה למזונות ומחצה לבטלה ואני נוטל מכל אחד ואחד באחרונה מותר קבל ממנו מאה עגל במאה של זהב למחצה לשליש ולרביע מחצה למזונות ומחצה לבטלה ואני נוטל דינר זהב מתוך חלקך באחרונה מותר.

הלכה ב

[עריכה]

אין שמין בכורות תמימים לישראל אבל שמין להן בכורות בעלי מומין ושמין בכורות תמימים לכהנים ואצ"ל בעלי מומין.

הלכה ג

[עריכה]

אין שמין לא את העזים ולא את הרחלים ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל רבי יוסי ברבי יהודה אומר שמין את העזים מפני שהן חולבות ואת הרחלים מפני שהן גוזזות ואת התרנגולת מפני שעושה ואוכלת. השמה תרנגולת מחברתה מיטפלת באפרוחים כל זמן שצריכין לאמן. מיטפל אדם בבהמה טמאה י"ב חדש ובאדם כ"ד חדש מקום שנהגו לעלות שכר כתף למעות מעלין לבהמה מעלין ואין משנין ממנהג המדינה רבי שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו וסייח עם אמו ואף על פי שמעלה שכר כתף למעות ואין חושש משום רבית.

הלכה ד

[עריכה]

השם בהמה מחבירו עד מתי חייב ליטפל בה סומכוס אומר בבהמה דקה ל' יום ובגסה נ' יום רבי יוסי אומר בדקה ג' חדשים מפני שטיפולה מרובה יתר על כן בכולם אם היה חלקו של בעה"ב שם עליו אין משנין ממנהג המדינה. השם בהמה טמאה מחבירו עד מתי חייב ליטפל בוולדות סומכוס אומר באתונות י"ח חדש ובגדרות כ"ד חדש ואם עמד עליו בתוך הזמן חבירו מעכב על ידו אבל אינו דומה טיפולה של שנה ראשונה לטיפולה של שנה שניה. השם בהמה מחבירו אין פחות מי"ב חדש עשה בה כל ימות החמה ומבקש למוכרה בימות הגשמים יכול לעכב על ידו עד שיאכילנה כל ימות הגשמים האכילה כל ימות הגשמים ומבקש למוכרה בימות החמה יכול לעכב על ידו עד שיעשה בה כל ימות החמה.

הלכה ה

[עריכה]

השם בהמה מחבירו מתה בכוסיא משלם כולה ושלא בכוסיא משלם פלגא שכך הוא כותב לו אם תמות בכוסיא אשלם כולה דלא בכוסיא אשלם פלגא. שמה במנה והשביחה והרי יפה מאתים זוז מתה בכוסיא משלם ששה של זהב שלא בכוסיא משלם חמשים זוז. שמה במנה והכחישה והרי יפה חמשים זוז מתה בכוסיא משלם שלשה של זהב שלא בכוסיא משלם נ' זוז.

הלכה ו

[עריכה]

רשב"ג אומר מפרין על שדהו כיצד קבל ממנו שדה בעשרה כורין חטין ואמר לו תן לי מאתים דינר ואפרנסה ואני נותן לך י"ב כור בשנה מותר אבל אין מפרין על ספינתו ועל חנותו ועל כל דבר שאינו עושה ואוכל מקבל אדם צאן ברזל מאשתו והולדות והגזין שלו ואם מתו חייב באחריותן.

הלכה ז

[עריכה]

איזה הוא צאן ברזל היו לפניו מאה צאן ואמר לו הרי הן עשויות עליך למחצה לשליש ולרביע במאה של זהב והולדות והגזין שלך ואם מתו אתה חייב באחריותן ואתה מעלה לסלע מכל אחד ואחד מותר. מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים ושדה צאן ברזל אפילו מישראל לוה אדם מאשתו ובניו ברבית אלא שמחנכן ברבית.

הלכה ח

[עריכה]

אין ישראל רשאי ללוות שקל ולהלוות בסלע אבל עובד כוכבים רשאי ללוות בשקל ולהלוות בסלע. ישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ומבקש להחזירן לו מצאו חבירו ואמר לו תנם לי ואני נותן לך כדרך שאתה נותן לו אסור ואם העמידו אצל העובד כוכבים מותר ועובד כוכבים שלוה מעות מישראל ומבקש להחזירן לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני נותנם לך כדרך שאתה נותנם לו מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור ישראל שאמר לעובד כוכבים הילך שכרך וצא והלוה מעותי ברבית אסור ועובד כוכבים שאמר לישראל הילך שכרך והלוה מעותי ברבית מותר אבל אסור מפני מראית העין מעות של ישראל מופקדות אצל העובד כוכבים מותר להלוותן ברבית ושל עובד כוכבים המופקדות אצל ישראל אסור להלוותן ברבית זה הכלל כל שבאחריות ישראל אסור כל שבאחריות עובד כוכבים מותר ישראל שנעשה לו לעובד כוכבים אפוטרופוס או סנטר מותר ללוות הימנו ברבית ועובד כוכבים שנעשה אפוטרופוס לישראל או סנטר אסור ללוות הימנו ברבית ישראל הלוה מן העובד כוכבים ועובד כוכבים הלוה מישראל ישראל אחר נעשה לו ערב ואינו חושש.

הלכה ט

[עריכה]

ישראל שלוה מעות מן העובד כוכבים ועובד כוכבים שלוה מעות מישראל ונתגייר בין שזקפן עליו עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית דברי ר' מאיר ר"י אומר עובד כוכבים שלוה מעות מישראל ונתגייר בין שזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו במלוה משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית וישראל הלוה מעות מעובד כוכבים ונתגייר וזקפו עליו במלוה עד שלא נתגייר גובה את הקרן וגובה את הרבית משנתגייר גובה את הקרן ואין גובה את הרבית. המלוה את חבירו ברבית ובא לפני ב"ד קונסים אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית דברי ר' מאיר שהיה ר"מ אומר שטר שיש בו רבית קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית. המוצא שטר רבית יקרענו בא לבית דין יקרעוהו ר' שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה. המלוה את חבירו ברבית והלך הלוה וירש עליו שטרי רביות ואמר לו צאי שלי בשלך מותר אם באו לבית החשבון אסור. המלוה את חבירו ברבית ועשה תשובה חייב להחזיר מת והניח לפני בניו לא יחזירו בניו על זה נאמר יכין וצדיק ילבש וגו' אבל הניח להן אביהן פרה שדה וטלית וכל דבר שיש בה אחריות חייבין להחזיר.