תומר דבורה/ד
פרק ד
[עריכה]האיך ירגיל האדם עצמו במדת הבינה
[עריכה][בינה היא תשובה]
[עריכה]והוא לשוב בתשובה, שאין דבר חשוב כמוה, מפני שהיא מתקנת כל פגם; וכמו שדרך הבינה למתק כל הדינים ולבטל מרירותם, כך האדם ישוב לתשובה ויתקן כל פגם.
ומי שמהרהר תשובה כל ימיו גורם שתאיר הבינה בכל ימיו, ונמצאו כל ימיו בתשובה, דהיינו: לכלול עצמו בבינה שהיא תשובה, וימי חייו מעוטרים בסוד התשובה העליונה. וראה כי כמו שהתשובה יש בה שורש כל הנמצאות בסוד היובל, והרי שורש החיצונים סור נהר דינור הנכלל בקדושה, בסוד הגבורות נשרש שם ויתפשט משם ויקרא "התפשטות חרון אף", ובסוד "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ" (בראשית ח, כא) יחזור ההתפשטות ההוא אל מקורו ויומתקו הדינים וישקוט החרון וינחם ה׳ על הרעה, כך האדם בסוד תשובתו עושה סוד זה.
[התשובה טובה גם לרע]
[עריכה]שלא תאמר שהתשובה טובה לחלק הקדושה שבאדם אלא גם לחלק הרע שבו מתמתק כעין המדה הזאת. תדע, שהרי קין רע היה ומנחש היה – ונאמר לו (שם ד, ז) "הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת", אל תחשוב מפני שאתה מצד הרע שאין לך תקנה – זה שקר, "הלא אם תטיב" ותשריש עצמך בסוד התשובה שאם תסתלק שם בסוד הטוב המושרש שם שכל מר עליון שרשו מתוק ויכול ליכנס דרך שרשו ולהטיב עצמו; ולזה הפעולות עצמן מטיב האדם ו"זדונות נעשו לו כזכיות", כי הנה אותם הפעולות שעשה היו מקטרגות מסטרא דשמאלא, שב בתשובה שלימה, הרי מכניס ומשריש אותן הפעולות למעלה וכל אותם המקטרגים אינם מתבטלים אלא מטיבין עצמן ומשתרשים בקדושה, כעין הטבת קין; והרי אם קין שב בתשובה ונתקן, הנה זדון אדם הראשון שבו הוליד את קין – קינא דמסאבותא – היה נחשב לו זכות, בסוד "ברא מזכה אבא" (סנהדרים קד.), אמנם לא רצה לשוב, ולכך כל סטרא דשמאלא נמשך משם, וכל ענפיו עתידין להתמתק והם שבים ומתמתקים, והיינו ממש מן הטעם שפירשנו, שהאדם משריש בעצמו סוד הרע וממתקו ומכניסו אל הטוב.
לפיכך האדם מטהר יצר־הרע ומכניסו אל הטוב והוא משתרש בקדושה למעלה.
וזו היא מעלת התשובה שהאדם יתנהג בה: צריך שבכל יום ויום יהרהר בה ויעשה תשובה בצד מה, כדי שיהיו כל ימיו בתשובה: