תו"א על בראשית מט ו
| תו"א על בראשית • פרק מ"ט • פסוק ו' |
• ו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃
(בראשית מט ו): "בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי" -
- (סנהדרין קט:): "אמר ריש לקיש:... קרח - שנעשה קרחה בישראל; בן יצהר - בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים; בן קהת - בן שהקהה שיני מולידיו; בן לוי - בן שנעשה לויה בגיהנם. וליחשוב נמי בן יעקב - בן שעקב עצמו לגיהנם?! - אמר רב שמואל בר רב יצחק: יעקב ביקש רחמים על עצמו' שנאמר בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי - "בסודם אל תבא נפשי" אלו מרגלים, "ובקהלם אל תחד כבודי" זה עדת קרח"
"עקרו שור" -
- (מגילה ט.): "מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים... ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם... וכתבו לו... כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס"