תו"א על בראשית מט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(בראשית מט ו): "בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי" -

  • (סנהדרין קט ב): "אמר ריש לקיש:... קרח - שנעשה קרחה בישראל; בן יצהר - בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים; בן קהת - בן שהקהה שיני מולידיו; בן לוי - בן שנעשה לויה בגיהנם. וליחשוב נמי בן יעקב - בן שעקב עצמו לגיהנם?! - אמר רב שמואל בר רב יצחק: יעקב ביקש רחמים על עצמו' שנאמר בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי - "בסודם אל תבא נפשי" אלו מרגלים, "ובקהלם אל תחד כבודי" זה עדת קרח"

"עקרו שור" -

  • (מגילה ט א): "מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים... ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם... וכתבו לו... כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס"