שערי תשובה א מט

<< · שערי תשובה · א · מט · >>

העיקר הי"ט עזיבת חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו:) איזהו בע"ת אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד? כאשר נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה. רצונו לומר - כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת הראשון אשר חטא, וכבש יצרו ונמלט מעון מיראת השם וגאון פחדו. ומי שלא נזדמן לידו כענין הזה, יוסיף בנפשו יראת השם דבר יום ביומו, ככה כל הימים. וכאשר יחליף כח היראה די-כבוש בכח הזה את יצרו ומסת משלו בעוצם התאוה, הלא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו הוא ידע, כי אם יבא לידי נסיון ויגיע לידו כענין הראשון, יציל את נפשו מיד יצרו. והנה הוא לפני ה' במדרגה העליונה מן התשובה. וזהו שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי טז, ו): " בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע". פירושו - וביראת ה' לסור מן הרע אם יזדמן לידו. ומלת סור מקור, ויעיד על הפירוש הזה מה שלא אמר וסור. ומה שנאמר (תהילים לד, טו): "סור מרע ועשה טוב", (איוב א, ח): "וירא אלהים וסר מרע", עניניו שיסור מן הרע בהזדמן לידו. כי לא יאמרו אמור סור מן המעשה בלתי לאשר יקרב לעשותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין לט:) במדרש ישב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושה מצוה, כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול ממנו: