שמות רבה ג יג
"ויאמר ה' [לו] עוד הבא [נא] ידך בחיקך" אמר לו מה הנחש כשהלשין הכיתי אותו בצרעת שנאמר (בראשית ג יד) ארור אתה מכל הבהמה כמה דאת אמר (ויקרא יג נא) צרעת ממארת אמר רבי אלעזר הלין סלעין דביה צרעין אינון אף אתה ראוי ללקות בצרעת ולמה הכניסה בחיקו לפי שדרכן של לשון הרע לומר בסתר וכן הוא אומר (תהלים קא ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית אין אצמית אלא לשון צרעת כמה דתימא (ויקרא כה כג) לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג לקח את שלו על שהלשין רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר מכאן אתה למד שכל החושד חבירו בדבר ואין בו לוקה בגופו ויאמר השב ידך אל חיקך וכי מה אות היה לישראל בזה לך אמור להם מה מצורע מטמא אף המצריים מטמאים אתכם וכשם שהוא נטהר כך הקדוש ברוך הוא עתיד לטהר לישראל כמו שכתוב והנה ידו מצורעת כשלג וברפואה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו אמרו רבותינו שלא להוציא לעז על בשרו של משה לכך לא נצטרע היד עד שיצא מחיקו אבל לענין הרפואה מתוך חיקו נתרפאת. דבר אחר מכאן שהפורעניות שוהה על הצדיקים לבא ומדת הטוב ממהרת לבא. והיה אם לא יאמינו גם לשני וגו' למה עשה לו הקדוש ברוך הוא שלש אותות כנגד אברהם יצחק ויעקב. ולקחת ממימי היאור רמז לו שעל ידי דבר שיאמר אל ישראל עתידין המים להפוך לדם והוא ילקה על ידיהם שכן כתיב (במדבר כ י) שמעו נא המורים והכה הסלע והוציא שנאמר (תהלים עח כ) הן הכה צור ויזובו מים ואין ויזובו אלא לשון דם שנאמר (ויקרא טו כה) ואשה כי יזוב זוב דמה ולכך הכה הסלע פעמים שבתחלה הוציא דם ולבסוף מים בשני האותות הראשונים את מוצא שחזרו לכמות שהיו אבל אות הדם לא חזר לכמות שהיה לפי שלא רצה למחול למשה על חטא המים ומה אות היה לישראל אמר להם בזה האות ילקו המצריים תחלה: