שיר השירים רבה ו ב

ב. [ עריכה ]
דודי ירד לגנו לערוגת הבושם אמר רבי יוסי ב"ר חנינא: הפסוק הזה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו, לא היה צריך קרא למימר, אלא דודי ירד לרעות בגנו ואת אמר לרעות בגנים?! אלא דודי, זה הקב"ה. לגנו זה העולם. לערוגת הבושם אלו ישראל. לרעות בגנים אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. וללקוט שושנים לסלק את הצדיקים שבישראל. מה בין מיתת זקנים למיתת נערים? ר' יהודה ורבי אבהו ר' יהודה אומר: הנר הזה, בזמן שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה, ובזמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אמר: התאנה הזו, בזמן שנלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה, ובזמן שאינה נלקטת בעונתה רע לה ורע לתאנה:

דילמא ר' חייא בר אבא ותלמידיו ואית דאמרי ר' עקיבא ותלמידיו ואית דאמרי רבי יהושע ותלמידיוהוו נהיגין יתבין פשטין תחות חדא תאנה ובכל יום ויום היה משכים בעל התאנה ומלקט תאנתו. אמרון: נשנה את מקומנו שמא חושדנו. מה עשו? הלכו וישבו להם במקום אחר. השכים בעל התאנה ולא מצאן, הלך וחזר אחריהם עד שמצאן. אמר להם: רבותי! מצווה אחת הייתם עושין לי ואתם מבקשין למנעה ממני?! אמרו ליה: חס ושלום! ומפני מה הנחתם מקומכם וישבתם במקום אחר? אמרינן: שמא אתה חושדנו! אמר להם: חס ושלום, אלא אומר לכם מפני מה אני משכים ללקוט תאנתי, שכיון שהחמה זורחת על התאנים הן מתליעות. מיד חזרו לתמן. ההוא יומא אשכחון דלא לקט, נטלו מהן ופצעו אותם ומצאום מותלעות. אמרו: יפה אמר בעל התאנה. ואם הוא יודע עונתה של תאנתו והוא לוקטה, כך הקדוש ברוך הוא יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלקן והוא מסלקן:

אמר רבי שמואל בר נחמן: למלך שהיה לו פרדס ונטע בו שורות של אגוזין, ושל תפוחין, ושל רמונים ומסרו ביד בנו. בזמן שבנו עושה רצונו היה המלך מחזיר ורואה איזו נטיעה יפה בעולם והיה עוקרה ומביאה ושותלה בתוך אותו הפרדס, ובזמן שלא היה בנו עושה רצונו היה המלך רואה איזו נטיעה יפה בתוך הפרדס ועוקרה. כך כל זמן שישראל עושין רצונו של מקום רואה איזה צדיק יש באומות העולם, כגון: יתרו ורחב, מביאו ומדבקו בישראל, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של הקב"ה רואה איזה צדיק וישר וכשר וירא שמים יש בהם, ומסלקו מתוכן:

כד דמך חייא בר אויא בר אחתיה דבר קפרא אמרין לר' יוחנן: עול ואפטר עילוי. אמר לון: ייעול ריש לקיש דהוא תלמידיה והוא ידע חייליה. עאל ר' שמעון ואפטר עילוי: דודי ירד לגנו הקדוש ברוך הוא יודע במעשיו של רבי חייא בר אויא, וסלקו מן העולם:

כד דמך ר' סימון בר זבדי עאל רבי אילא ואפטר עלוי: (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא. ואי זה מקום בינה? תהום אמר לא בי היא, וים אמר אין עמדי ונעלמה מעיני כל חי, ומעוף השמים נסתרה. ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם ואם אבדו יש להן חליפין ואלו הן: (שם) כי יש לכסף מוצא, ומקום לזהב יזוקו, ברזל מעפר יוקח, ואבן יצוק נחושה. תלמיד חכם אם מת מי מביא לנו תמורתו?! אנו שאבדנו את ר' סימון מאיכן נמצא כמוהו?! אמר רבי לוי: שבטים מציאה מצאו, וכתיב: (בראשית מ"ב) ויצא לבם ויחרדו, אנו שאבדנו את ר' סימון בר זבדי, מאיכן אנו מוצאים תמורתו?! הוי והחכמה מאין תמצא:

כד דמך ר' בון ברבי חייא עאל ר' זירא ואפטר עילוי: (קהלת ה') מתוקה שנת העובד. נימר לכון למה רבי בון דומה? למלך שהיה לו כרם ושכר עליו פועלים והיה שם פועל אחד מתכשר במלאכתו יותר מכולן, כיון שראהו המלך כשר במלאכתו יותר מדאי, אחזו בידו והתחיל מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעתותי ערב באו הפועלים ליטול שכרן, ובא אותו פועל ליטול שכרו עמהם, ונתן לו המלך שכרו כמותן, התחילו הפועלים מצירים, אמרו לו: אדוננו המלך! אנו שיגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתים או שלוש שעות ביום, והוא נוטל שכרו כמותינו?! אמר להם המלך: מה אתם מצירין, יגע זה בשתים או בשלש שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כלו! כך יגע רבי בון בר חייא לעשרים ושמנה שנה בתורה, מה שלא יגע תלמיד ותיק למאה שנה. אמר ר' יוחנן: כל מי שהוא עוסק בתורה בעולם הזה אף לעתיד לבא אין מניחין אותו לישן, אלא מוליכין אותו לבית מדרשו של שם ועבר ושל אברהם יצחק ויעקב ושל משה ואהרן. ועד היכן? עד (ד"ה א' י"ז) ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ: