שיר השירים רבה ב
<< · שיר השירים רבה · ב · >>
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ב
[עריכה]שיר השירים רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז
א. [ עריכה ]
אני חבצלת השרון אמרה כנסת ישראל: אני היא וחביבה אני, אני שחבבני הקדוש ברוך הוא משבעים אומות. חבצלת השרון שעשיתי לו צל על ידי בצלאל. דכתיב: (שמות ל"ז) ויעש בצלאל את הארון. השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דכתיב: (שמות ט"ו)אז ישיר משה ובני ישראל. דבר אחר: אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלן של מצרים, ולשעה קלה כנסני הקדוש ברוך הוא לרעמסס, והרטבתי מעשים טובים כשושנה, ואמרתי לפניו את השירה. שנאמר: (ישעיה ל') השיר יהיה לכם, כליל התקדש חג. דבר אחר: אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלו של ים, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה, והראיתיו באצבע מנון עבורי. שנאמר: (שמות ט"ו) זה אלי ואנוהו. דבר אחר: אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה בצלו של סיני, ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה, בידי ולבי ואמרתי לפניו: (שם כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר: אני חבצלת השרון אני היא וחביבה אני. אני היא שהייתי חבויה ודמוסה בצלן של מלכיות, למחר כשיגאלני הקדוש ברוך הוא מצלן של מלכיות, אני מרטבת כשושנה ואומרת לו שיר חדש. שנאמר: (תהילים צ"ח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.
ר' ברכיה אמר: הפסוק הזה המדבר אמרו. אמר המדבר: אני מדבר וחביב אני, שכל טובות שבעולם חבויין בי. שנאמר: (ישעיה מ"א) אתן במדבר ארז שטה. נתנם לי הקדוש ברוך הוא, שיהו שמורים בי, וכשהקדוש ברוך הוא מבקשם ממני, אני מחזיר לו פקדונו בלא חסרון, ואני מרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה. שנאמר: (שם ל"ה) יששום מדבר וציה. משום רבנן אמרו: הארץ אמרה אותו, אמרה אני היא וחביבה אני, שכל מתי העולם חבויין בי, שנאמר: (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון. לכשיבקשם הקדוש ברוך הוא ממני, אחזירם לו וארטיב מעשים טובים כשושנה. ואומרת שירה לפניו, שנאמר: (שם כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו.
רבי יודן ורבי אליעזר - רבי יודן אמר: אני חבצלת לא היא חבצלת ולא היא שושנה, אלא כל זמן שהיא קטנה, הוא קורא אותה חבצלת הגדילה, קורא אותה שושנה חבצלת. ולמה נקראת חבצלת? שחבויה בצלה. אמר רבי אליעזר: משל את הצדיקים במשובח שבמינים, ובמשובח שבאותו המין. המשובח שבמינים, כשושנה. ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים. ולא כשושנת ההר שנוחה להכמש, אלא כשושנת העמקים, שמרטבת והולכת. של את הרשעים במגונה שבמינים, ובמגונה שבאותו המין. מגונה שבמינים, כקש לפני רוח. אם תאמר כמוץ שבבקעה, כבר יש בו לחלוח, אלא ורדף המוץ הרים לפני רוח. רבי אבא בר כהנא אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: אני היא וחביבה אני, שנתונה בעמקי הצרות, וכשידלני הקדוש ברוך הוא מהצרות, אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה לפניו. הדא הוא דכתיב: (שם כ"ו) ה' בצר פקדוך. אמרה כנסת ישראל: בשעה שאת מעמיק עיניך בי, אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה. הדא הוא דכתיב: (תהילים ק"ל) שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה'. רבנן אמרין: כנסת ישראל אמרתהו, אמרה כנסת ישראל: אני היא וחביבה אני, שאני נתונה בעמקי גיהנם, וכשיגאלני הקדוש ברוך הוא ממעמקיה. הדא הוא דכתיב: (שם מ') ויעלני מבור שאון. אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה. הדא הוא דכתיב: (שם) ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כההיא דאמר ר' אלעזר המודעי: עתידים שרי אומות העולם לעתיד לבא, שיבואו לקטרג את ישראל לפני הקדוש ברוך הוא ואומרים: רבונו של עולם! אלו עבדו עבודת כוכבים ואלו עבדו עבודת כוכבים, אלו גלו עריות ואלו גלו עריות, אלו שפכו דמים ואלו שפכו דמים. מפני מה אלו יורדין לגיהנום ואלו אין יורדין? והקדוש ברוך הוא משיב להם ואומר: אם כן הוא ירדו כל העמים עם אלהיהם לגיהנום. הדא הוא דכתיב: (מיכה ד') כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו. אמר ר' ראובן: אלו לא היה הדבר כתוב, אי אפשר לאומרו, כביכול: (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט ה' שופט אין כתיב כאן, אלא נשפט, הוא שאמר דוד ברוח הקדש: (תהילים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי. דבר אחר: שבטך, אלו היסורין. ומשענתך, זו תורה. המה ינחמוני וגו'. יכול בלא יסורין? תלמוד לומר: "אך". יכול בעולם הזה? תלמוד לומר: (שם) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימים.
ב. [ עריכה ]
כשושנה בין החוחים ר' יצחק פתר קרייה ברבקה. שנאמר: (בראשית כ"ה) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו'. אם ללמד שהיא מפדן ארם מה תלמוד לומר אחות לבן הארמי? אלא אביה היה רמאי, אחיה היה רמאי, ואנשי מקומה רמאין, והצדקת הזאת, יצאה מבינותם. למה היא דומה? כשושנה בין החוחים. ר' פנחס בשם ר' סימון אמר: כתיב: (שם כ"ח) וישלח יצחק את יעקב פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי, וכלל כולם לרמיות.
ר' אליעזר פתר קרייה בגאולת מצרים. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט. כך גאולתן של ישראל, הייתה קשה לפני הקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב: (דברים ד') או הנסה אלוהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. ר' יהושע בשם ר' חנן אמר: גוי מקרב עם ועם מקרב גוי אין כתיב כאן, אלא "גוי מקרב גוי", שהיו אלו ערלים ואלו ערלים. אלו מגדלין בלורית ואלו מגדלין בלורית. אלו לובשי כלאים ואלו לובשי כלאים. אם כן לא הייתה מידת הדין נותנת שיגאלו ישראל לעולם! אמר ר' שמואל בר נחמן: אלולי שאמר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה, לא היו ישראל נגאלין לעולם. הדא הוא דכתיב: (שמות ו') לכן אמור לבני ישראל: אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. ואין "לכן" אלא שבועה. היך מה דאת אמר: (שמואל א' ג') ולכן נשבעתי לבית עלי. אמר ר' ברכיה: (תהילים ע"ז) גאלת בזרוע עמך בטרוניא. אמר ר' יודן: מלבא לקחת לו גוי ועד מוראים גדולים ע"ב אותיות הן, ואם יאמר לך אדם ע"ה, אמור לו: צא מהן גוי השני, שאינו מן המנין. אמר ר' אבין: בשמו גאלן, ששמו של הקדוש ברוך הוא שבעים ושנים שמות הן.
רבי עזריה בשם רבי יהודה אמר ר' סימון: משל למלך שהיה לו פרדס וירדו ונטעו שורה של תאנים, ושורה של גפנים, ושורה של רמונים, ושורה של תפוחים, ומסרו לאריס והלך לו. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס, לידע מה עשה, ומצא מלא חוחין ודרדרים. הביא קצצים לקצצו וראה בו שושנה אחת של ורד, ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו. אמר המלך: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס.כך העולם, לא נברא אלא בשביל ישראל. לאחר עשרים וששה דורות, הציץ הקדוש ברוך הוא בעולמו לראות מה שעשה, ומצאו מים במים, דור אנוש נמחה מן המים, דור המבול נמחה מן המים, דור הפלגה במים. הביא קצצים לקצצו, שנאמר: (תהילים כ"ט) ה' למבול ישב. וראה שושנה של ורד, אלו ישראל ונטלה והריח בה. בשעה שסדרו ישראל עשרת הדברות ושבת נפשו עליו, בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע. אמר הקדוש ברוך הוא: בשביל שושנה זו ינצל הפרדס, בזכות התורה ולומדיה ינצל העולם.
ר' חנן דצפורי פתר קרייה בגמילות חסדים בנוהג שבעולם עשרה אנשים נכנסין, לבית האבל. ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת אבלים, ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת אבלים. למה הוא דומה? לשושנה בין החוחים. ועוד בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין, לבית המשתה. ואין אחד מהן יכול לפתוח פיו, לברך ברכת חתנים, ובא אחד ופתח פיו וברך ברכת חתנים. למה הוא דומה ביניהם? כשושנה בין החוחים. בנוהג שבעולם עשרה בני אדם נכנסין, לבית הכנסת. ואין אחד מהן יכול לפרוס על שמע ולעבור לפני התיבה ואחד מהן פורס על שמע ועובר לפני התיבה. למה הוא דומה? כשושנה בין החוחים. רבי אלעזר אזל לחד אתר אמרי ליה: פרוס את שמע! אמר לון: לינא חכם עבר לפני התיבה! אמרין: דין הוא ר' אלעזר דין?! הוא דמתגלגלין ביה?! על מגן צווחין ליה רבן?! נתכרכמו פניו והלך לו אצל רבי עקיבא רבו. אמר לו: למה פניך חולניות? תני ליה עובדא. אמר ליה: צבי רבי דיילף? אמר ליה: אין, ואלפיה. לבתר יומין אזל לההוא אתר, אמרי ליה: פרוס לן את שמע, פרס! לון עבור לפני התיבה ועבר! אמרין: אתחסם רבי אלעזר. וקרון ליה: ר' אלעזר חסמא. רבי יונה הוה מליף לתלמידוי ברכת חתנים וברכת אבלים כי היכי דיהוון גוברין בכל מלה.
רבי הונא פתר קרייה במלכיות. מה שושנה זו כשהיא נתונה בין החוחים רוח צפון יוצא ומטה אותה כלפי צפון והחוח עוקצה, אף על פי כן, לבה מכוון למעלה. כך ישראל, אף על פי שהן נגבין ארנוניות בורסגניות, לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים. שנאמר: (תהילים כ"ה) עיני תמיד אל ה'. רבי איבו פתר קרייה בגאולת מחר מה השושנה הזו כשהיא נתונה בין החוחים קשה לבעלה להלקט. מהו עושה? מביא אור ושורף חוצה לה, ואחר כך לוקטה. כך, (איכה א') ציווה ה' ליעקב סביביו צריו. כגון: חלמיש לגווה. יריחו לנועדן. סוסיתן לטיבריה. קסטרא לחיפא. לוד לאונו. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ה') זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה. למחר, כשיגיע הקץ, מה הקדוש ברוך הוא עושה? מביא האור ושורף חוצה לה. הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ג) והיו עמים משרפות סיד. מה כתיב תמן? (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו.
אמר ר' אבון: מה שושנה זו שרב יוצא עליה והיא כמושה, יצא טל היא מפרחת. כך, כל זמן שצלו של עשו קיים, כביכול נראין כמושין בעולם הזה, עבר צלו של עשו, ישראל מרטיבין והולכין. הדא הוא דכתיב: (הושע י"ד) אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. מה השושנה הזו, אינה בטלה לעולם, אלא גב ריחה. כך ישראל אינן בטלין, אלא גב מצוות ומעשים טובים. מה שושנה זו, אינה, אלא לריח. כך לא נבראו הצדיקים, אלא לגאולתן של ישראל. מה שושנה זו, עולה לשולחן מלכים תחלה וסוף. כך ישראל, הן הן לעולם הזה, הן הן לעולם הבא. מה שושנה זו, נכרת בין העשבים. כך ישראל, נכרין בין אומות העולם. שנאמר: (ישעיה ס"א) כל רואיהם יכירום. מה שושנה זו, מתוקנת לשבתות וימים טובים, כך ישראל, מתוקנים לגאולה של מחר. אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "לך אמור להם לישראל, בני! כשהייתם במצרים, הייתם דומין לשושנה בין החוחים עכשיו, שאתם נכנסין לארץ כנען, היו דומין לשושנה בין החוחים תנו דעתכם, שלא תעשו כמעשה אלו וכמעשה אלו. הדא הוא דכתיב: (ויקרא י"ח) כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו'.
ג. [ עריכה ]
כתפוח בעצי היער ר' הונא ורבי אחא בשם רבי יוסי בן זמרא: מה התפוח הזה, הכל בורחין ממנו בשעת השרב. ולמה כן? לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אומות העולם, משבת בצל הקדוש ברוך הוא ביום מתן תורה. יכול אף ישראל כן? תלמוד לומר: בצלו חמדתי וישבתי. חמדתי אותו, וישבתי. אני הוא שחמדתי אותו ולא האומות. רבי אחא ברבי זעירא אמר תרתי: אמר חדא: התפוח הזה, מוציא ניצו קודם לעליו. כך ישראל שבמצרים, הקדימו אמנה לשמועה. הדא הוא דכתיב: (שמות ה') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'.
רבי אחא ברבי זעירא: אמר חורי: מה תפוח זה, ניצו קודם לעליו. כך ישראל בסיני, הקדימו עשייה לשמיעה. שנאמר: נעשה ונשמע. רבי עזריה אמר תרתי: מה התפוח זה, אינו גומר פירותיו, אלא בסיון. כך לא נתנו ישראל ריח טוב, אלא בסיון. רבי עזריה אמר חורי: מה התפוח זה, משעה שמוציא ניצו ועד שגומר פירותיו, חמישים יום. כך, משעה שיצאו ישראל ממצרים, ועד שקבלו את התורה חמישים יום. ואימתי קבלו אותה? (שם י"ט) בחדש השלישי לצאת בני ישראל. ר' יהודה ברבי סימון אמר תרתי: מה תפוח זה, את נותן בו איסר ואת מריח בו כמה ריחות. כך אמר להם משה לישראל: אם מבקשין אתם להגאל בדבר קל אתם נגאלין.לאחד שלקה ברגליו וחזר על כל הרופאים להתרפאות ולא נתרפא. ובא אחד ואמר לו: אם אתה מבקש להתרפאות בדבר קל, אתה מתרפא, טפול לך גללי בהמה.כך אמר משה לישראל: אם אתם מבקשים להגאל בדבר קל אתם נגאלין. (שם י"ב) ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם. אמרו לו: משה רבינו! הדא מיסרתא דאזובא, בכמה היא טבא בארבעא מיני או בחמשא מיני? אמר לון: אפילו בחד והיא גרמה לכון לירש. ביזת מצרים, וביזת הים, וביזת סיחון ועוג, וביזת שלשים ואחד מלכים. לולב שהוא עומד על אדם בכמה דמים, ויש בו כמה מצוות, על אחת כמה וכמה! לפיכך, משה מזהיר לישראל: "ולקחתם לכם ביום הראשון".
ר' יהודה בר סימון אמר חורי: משל למלך שהיתה לו אבן טובה ומרגליות. בא בנו ואמר לו: תנה לי. אמר לו: לך היא, ושלך היא, ולך אני נותנה. כך ישראל, אמרו לפני הקדוש ברוך הוא: (שם ט"ו) עזי וזמרת יה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: לכם היא, ושלכם היא, ולכם אני נותנה. ואין עוז אלא תורה, שנאמר: (תהילים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן. אמר רבי לוי: שלש קוויות טובות קוו ישראל על הים: קוו לתורה. קוו לדגלים. קוו למשכן. קוו לתורה דכתיב: בצלו חמדתי וישבתי. קוו לדגלים דכתיב: חמדתי. קוו למשכן דכתיב: וישבתי. היך מה דאת אמר: (ש"ב ז') כי לא ישבתי בבית, למיום העלותי את בני ישראל ממצרים. כההיא דאמר רבי מנחמן: (שמות ט"ו) ויצאו אל מדבר שור. מלמד, שנתנבאו על עצמן, שעתידין להעשות מחנות מחנות, דגלים דגלים, שורות שורות, כמטעת של כרם.
ופריו מתוק לחכי - אמר ר' יצחק: אלו שנים עשר חדש, שעשו ישראל לפני הר סיני, מתמתקים בדברי תורה. מה טעם? ופריו מתוק לחכי לחכי היה מתוק, אבל לחיך אומות העולם היה מר כלענה.
"מאהל מועד" אמר ר' אלעזר: אף על פי שנתנה התורה מסיני, לא נענשו ישראל עליה, עד שנתפרשה להם באהל מועד. לדיוטגמה שהיא כתובתה ומחותמת ונכנסה למדינה ולא נתחייבו עליה בני המדינה, עד שנתפרשה להם במדינה. כך, אף על פי שהתורה נתנה בהר סיני, לא נענשו עליה, עד שנתפרש להם באהל מועד. הדא הוא דכתיב: עד שהבאתיו אל בית אמי, זה הר סיני. ואל חדר הורתי, זה אהל מועד, שמשם נתחייבו ישראל על ההוראה.
אמר רבי יהושע בן לוי: אלו היו האומות יודעים, מה היה אהל מועד יפה להם, באהליות וקסטריות היו מקיפין אותו. שעד שלא עמד אהל מועד, היו שומעים קול הדיבור, ונתרזין מתוך פניקטיהון. הדא הוא דכתיב: (דברים ה') כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים. אמר רבי סימון: דיפרוספין, היה הדיבור יוצא. סם חיים לישראל וסם המות לאומות העולם. סם חיים לישראל, (שם ד') כאשר שמעת אתה ויחי - שמעת וחיית. וסם המות לאומות העולם, שמעו ומתו. לפיכך, הוא אומר: תחת התפוח עוררתיך - מאהל מועד. תני רבי חייא: שמשם היה קול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל. אמר רבי יצחק: עד שלא עמד אהל מועד, הייתה נבואה מצויה באומות העולם. משעמד אהל מועד, פסקה נבואה מהם משם, אחזתיו ולא ארפנו. ואם תאמר: והלא בלעם בן בעור נתנבא?! אמור: לטובתן של ישראל נתנבא, שנאמר: (במדבר כ"ד) מה טבו אהליך יעקב. (שם כ"ג) לא הביט און ביעקב, כי לא נחש ביעקב. מי מנה עפר יעקב דרך כוכב מיעקב. (שם כ"ד) וירד מיעקב.
ד. [ עריכה ]
הביאני אל בית היין רבי מאיר ורבי יהודה ר' מאיר אומר: אמרה כנסת ישראל: הושלט בי יצר הרע, כיין. ואמרתי לעגל: (שמות ל"ב) אלה אלוהיך ישראל. הדין חמרא כד עלל בבר נש, הוה מערבב ליה. אמר לו ר' יהודה: דייך מאיר! אין דורשין שיר השירים לגנאי, אלא לשבח. שלא נתן שיר השירים, אלא לשבחן של ישראל. ומהו הביאני אל בית היין? אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין, זה סיני, ונתן לי שם דגלי, תורה ומצוות ומעשים טובים. ובאהבה גדולה קבלתי אותם. רבי אבא בשם ר' יצחק אמר: אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין, זה סיני. ונתן לי משם התורה, שנדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא. מנין? ודגלו, ומאהבה גדולה קבלתיה, שנאמר: ודגלו עלי אהבה. רבי יונה אמר: שני חברים שעוסקין בדבר הלכה, זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה – אמר הקדוש ברוך הוא: ודגלו עלי אהבה. אמר ר' אחא: עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון: ואהבת, ואייבת – אמר הקדוש ברוך הוא: "ודילוגו עלי אהבה". אמר ר' יששכר: תינוק שקורא לְמשֶׁה מַשֶׁה, לְאַהֲרן אַהֲרַן, לְעֶפְרן עֶפְרַן – אמר הקדוש ברוך הוא: "וליגלוגו עלי אהבה". אמר רבי חונייא: לשעבר אדם מראה איקונין באצבעו והיה נזוק, ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק. ולא עוד, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא: "וגודלו עלי אהבה". ורבנן אמרי: אפילו התינוק מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק, ולא עוד, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: "ודילוגו עלי אהבה". אמר ר' ברכיה: אפילו אותן הדגולין, שדגל יעקב באביו. היך מה דאת אמר: (בראשית כ"ז) ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו. אמר הקדוש ברוך הוא: בהן אני משרה שכינתי. הדא הוא דכתיב: (שמות כ"ו) ועשית יריעות עזים. ולא עוד, אלא שאמר הקדוש ברוך הוא: ודגלו עלי אהבה ודיגולו עלי אהבה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: אמרה כנסת ישראל: הביאני הקדוש ברוך הוא למרתף גדול של יין, זה סיני, ושם ראיתי: מיכאל ודגלו. גבריאל ודגלו. וראו עיני טקסים של מעלה ואהבתי אותם. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למשה: הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים, יחנו בדגלים. הדא הוא דכתיב: (במדבר ב') איש על דגלו באותות.
ה. [ עריכה ]
סמכוני בעשישיות בשתי אשות: באש של מעלה ובאש של מטה. דבר אחר: סמכוני באשישות בשתי אשות: תורה בכתב ותורה בפה. דבר אחר: סמכוני באשישות באשות הרבה. באשו של אברהם. ושל מוריה. ושל סנה. ובאשו של אליהו. ושל חנניה מישאל ועזריה. דבר אחר: סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות. רפדוני בתפוחים אלו ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים. כי חולת אהבה אני אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כל חלאים שאתה מביא עלי, בשביל לאהבני לך. דבר אחר: כי חולת אהבה אני אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! כל חלאים שאומות העולם מביאין עלי - בשביל שאני אוהבת אותך. דבר אחר: כי חולת אהבה אני אף על פי שאני חולה, אהובה אני לו. תני, עד שלא יחלה אדם, אוכל מה שמוצא, כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים. אמר רבי יצחק: לשעבר הייתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע, דבר משנה ודבר תלמוד. ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמוע דבר מקרא, ודבר אגדה. אמר רבי לוי: לשעבר הייתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאווה, לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד. ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע, אלא דברי ברכות ונחמות.
תני רבי שמעון בר יוחאי: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? לבן מלך שעמד מחליו. אמר לו פדגוגו: ילך בנך לאיסכולי. אמר לו המלך: עדיין לא בא בני בזיוו, שנשתנה מחליו, אלא יתעדן ויתענג בני, כשלשה חדשים, במאכל ובמשתה ואחר כך ילך לאיסכולי. כך, בשעה שיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין, משעבוד טיט ולבנים. אמרו לו מלאכי השרת: הרי השעה תן להם את התורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: עדיין לא בא זיותן של בני, משעבוד טיט ולבנים, אלא יתעדנו בני עד ג' חדשים, בבאר, ומן, ושלו, ואחר כך אתן להם התורה. ואימתי? בחדש השלישי.
בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא ואלו הן: ר' יהודה ורבי נחמיה רבי מאיר ור' יוסי ורבי שמעון בר יוחאי, ור' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב. שלחו אצל זקני הגליל ואמרו: כל מי שהוא למד יבא וילמד, וכל מי שאינו למד יבא וילמוד. נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהון. כיון שהגיע זמנם להפטר אמרו: מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם?! חלקו כבוד לר' יהודה שהיה בן עיר. ולא שהיה גדול מהם בתורה, אלא מקומו של אדם הוא מכבדו. נכנס ר' יהודה ודרש: (שמות ל"ג) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, הרחק מן המחנה נאמר כאן הרחק ונאמר להלן, (יהושע ג') אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה. מה רחוק שנאמר: כאן אלפים אמה, אף הרחק האמור להלן אלפים אמה. (שמות ל"ג) והיה כל מבקש משה אין כתיב כאן, אלא מבקש ה'. מכאן למדנו שכל מי שמקבל פני חברים, כאלו מקבל פני שכינה. ואתם אחינו רבותינו גדולי התורה, מי שנצטער בכם עשרה מיל או עשרים או שלשים או ארבעים, כדי לשמוע דברי תורה על אחת כמה וכמה! שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרכם בזה ובבא. נכנס ר' נחמיה ודרש: (דברים כ"ג) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. תני: שתי אומות גדולות, פרשו מלבא בקהל ה'. למה? (שם) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. וכי צריכין היו ישראל באותה שעה, והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היה הבאר עולה להם, והמן יורד להם, והשלו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותם, ועמוד ענן נוסע לפניהם. ואת אמר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים?! ואמר ר' אלעזר: דרך ארץ הוא, שהבא מן הדרך, מקדמין לו במאכל ומשתה. בא וראה, מה פרע להם הקדוש ברוך הוא לאלו שתי אומות! כתיב: בתורה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. ואתם בני אושא שקדמתם רבותינו במאכלכם ומשקיכם ומטותיכם, הקדוש ברוך הוא יפרע לכם שכר טוב. נכנס רבי מאיר ודרש: (מלכים א' י"ג) ונביא אחד זקן יושב בבית אל. ואיזה זה? זה אמציה כוהן בית אל. אמר לו ר' יוסי: מאיר! פתפותי בצים יש כאן! איזה זה? זה יונתן בן גרשם בן משה. הדא הוא דכתיב: (שופטים י"ח) ויהונתן בן גרשם בן מנשה, נון תלוויה במנשה. זכה - בן משה ואם לאו - בן מנשה. חבריא בעון קומי ר' שמואל בר נחמן, אמרין ליה: כומר לעבודת כוכבים והאריך כל אותן השנים? אמר לון: הן על ידי שהיתה עינו צרה בעבודת כוכבים. כיצד? הוה בר נש אתי למסגד ליה, והוה אמר ליה: בר כמה שנין את? הוה אמר ליה: בר ארבעין שנין, או חמשין, או שתין, או שבעין, או בר כמה הוה? והוה אמר ליה: בר כמה שנין את, בר ארבעין שנין, או חמשין, או שתין, או שבעין, או תמנין שנין, והדה עבודה זרה לית היא עבידא, אלא מחמשה או תרתי עשרה שנין, ואת בעי משבוק אלהך ומסגיד ליה דא פחיתא?! והוא מתבהית ואזיל ליה. אתא חד בר פחין ואמר ליה כן. אמר ליה: ומה את יתיב הכא ועבד בה?! אמר ליה: אנא נסיב אגרי ומסמי עיניה. כיון ששמע בו דוד, שלח ואייתיתיה ואמר לו: את הוא בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודת כוכבים?! אמר לו: כך אני מקובל מבית אבי אבא, מכור עצמך לעבודה זרה ולא תצטרך לבריות. אמר לו: חס ושלום לא הוא כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה ממך, ולא תצטרך לבריות! כיון שראה דוד שהממון חביב עליו, עמד ומינה אותו קומסין תסברין. אמרו: כיון שמת דוד חזר לסורו. הדא הוא דכתיב: (מלכים א י"ג) ויאמר גם אני נביא כמוך וגו'. כחש לו מהו כחש לו? שיקר לו. ומה שיקר לו? האכילהו לחם כזבים. וכתיב: (שם) ויהי הם יושבים על השלחן. ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו. והלא דברים קל וחומר: ומה אם זה שכיחש בו והאכילהו לחם כזבים, זכה ששרתה עליו רוח הקדש. אתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו במאכל אמת ומשתה ומטה, על אחת כמה וכמה, שישלם לכם הקדוש ברוך הוא שכר טוב. נכנס רבי יוסי ודרש: (שמואל ב' ו') וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי וגו'. (שם) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה', את בית עובד אדום ואת כל אשר לו. באיזו זכות? בעבור ארון האלהים. ובמה ברכו? בבנים. הדא הוא דכתיב: (ד"ה א' כ"ו) עמיאל הששי יששכר השביעי. וכן הוא אומר (שם) כל אלה מבני עובד אדום המה ובניהם. אמרו: שמונה בנים היו לו ושמונה כלות היו לו, וכל חדא מנהון הות ילדת תרין בכל ירחא. הא כיצד? טמאה שבעה וטהורה שבעה, והיא יולדת. טמאה שבעה וטהורה שבעה והיא יולדת. שיתא עשר בכל ירח, תלתא ירחין, הא ארבעין ותמניא.ושיתא דידיה, הא חמשין וארבעה. ותמניתהון, הא שתין ותרתין. הלא הוא דכתיב: (שם) שישים ושנים לעובד אדום. חבריא בעון קומי ר' יוחנן אמרו ליה: מהו דין דכתיב: פעולתי השמיני. אמר להם: על ידי שפעל פעולה גדולה בתורה. ומה פעל בתורה? שהיה מדליק לפני הארון, נר אחד שחרית ונר אחד בין הערבים. והרי דברים קל וחומר: ומה ארון האלהים, שאינו אוכל ושותה ומדבר, אלא שהיו בו שני לוחות אבנים, והדליק בו נר אחד זכה להתברך בכבודו. ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה! נכנס ר' שמעון בן יוחאי ודרש: (מלכים ב' ד') ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם. ושם אשה גדולה ותחזק בו, לאכל לחם. אמר לו ר' יהודה ברבי סימון: על ידי שכתב ותחזק בו לאכל לחם, זכתה להחיות את בנה. רבי יודן בשם רבי זעירא ור' יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי אמרו: גדולה היא הפרנסה, שגורמת לתחיית המתים, לבא שלא בעונתה. צרפית, על ידי שהאכילה את אליהו, זכתה להחיות את בנה. שונמית, על ידי שהאכילה את אלישע, זכתה להחיות את בנה. אמר רבי יהודה בר' אלעאי: אפילו נרות, אפילו פתילות, היה אליהו מעביר ממקום למקום, כדי שלא יטריח לכל בריה. ר' יהודה בר' סימון אמר: וכי משלה אכל?! והלא היא והוא משלו אכלו! דכתיב: (מלכים א' י"ז) ותאכל היא והוא הוא והיא כתיב, אלא על ידי שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו, זכתה להחיות את בנה. ואתם בני אושא גומלי החסד על אחת כמה וכמה! נכנס ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ודרש: (שמואל א' ט"ו) ויאמר שאול אל הקיני: לכו סורו רדו מתוך העמלקי, פן אוסיפך עמו. ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל, בעלותם ממצרים. וכתיב: (שם) עם כל ישראל, עשה יתרו חסד. והלא לא עשה, אלא עם משה בלבד?! אמר רבי אלעזר: יתרו, וודאי עשה חסד עם משה, הדא הוא דכתיב: (שמות ב') קראן לו ויאכל לחם. אמר ר' סימון: אין הוא כן, אלא בשכרו האכילו. דכתיב: (שם) וגם דלה דלה לנו. ר' יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אמר: דלה לנו ולאבותינו. ר' נחמיה אמר: דלה לנו ולרועים. ורבנן אמרי: דלה לנו, בזכות אבותינו. דלה לרועים, בשביל להטיל שלום ביניהם. ואת אמרת עם כל ישראל עשה חסד?! אלא ללמדך, שכל מי שעושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין לו, כאלו עשה עם כל ישראל. ואתם אחינו בני אושא על אחת כמה וכמה! נכנס רבי אליעזר בן יעקב ודרש: (דברים כ"ז) וידבר משה והכהנים והלוים אל כל ישראל לאמר: הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי היום קבלו התורה, והלא כבר ארבעים שנה שקבלו את התורה ואת אמרת היום הזה?! אלא מלמד, כיון ששנה להם משה את התורה וקבלוה בסבר פנים יפות, העלה להם הכתוב, כאלו קבלוה היום מהר סיני. לכך נאמר: היום הזה נהיית לעם, לה' אלהיך. ואתם אחינו בני אושא שקבלתם רבותינו בסבר פנים יפות על אחת כמה וכמה!
ו. [ עריכה ]
שמאלו תחת לראשי אלו לוחות הראשונים. וימינו תחבקני אלו לוחות השניים. דבר אחר: שמאלו תחת לראשי זו ציצית. וימינו תחבקני אלו תפילין. דבר אחר: שמאלו תחת לראשי זו קריאת שמע. וימינו תחבקני זו תפילה. דבר אחר: שמאלו תחת לראשי זו סוכה. וימינו תחבקני זה ענן שכינה, לעתיד לבא. הדא הוא דכתיב: (ישעיהו ס') לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנגה הירח לא יאיר לך. מי מאיר לך? (שם) והיה לך ה' לאור עולם. דבר אחר: שמאלו תחת לראשי זו מזוזה. תני רבי שמעון בן יוחאי: "וכתבתם על מזוזות ביתך" ביאתך מן השוק, לביתך. אמר רבי יוחנן: כתיב: (שמות כ"ו) ושמת את השולחן מחוץ לפרוכת וגו'. ואינו כן, אין אדם מניח את המנורה משמאל, כדי שלא תהא מעכבת הימין?! אין אדם מניח את השמאל תחת הראש, ומחבק בימין. אמר רבי אחא: רבי יוחנן מייתי לה מן הדא קרייה: (דברים י"א) לאהבה את ה' אלוהיך ולדבקה בו. אי זהו דיבוק? שמאלו תחת לראשי.
ז. [ עריכה ]
השבעתי אתכם בנות ירושלים במה השביען? ר' אליעזר אומר: השביען בשמים ובארץ. בצבאות בצבא של מעלה ובצבא של מטה, בשתי צבאות. הווי אומר: בצבאות או באילות השדה זו חית השדה. היך מה דאת אמר: (איוב ה') כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך. ר' חנינא בר פפא ור' יהודה ברבי סימון ר' חנינא אמר: השביען באבות ובאמהות. בצבאות אלו אבות שעשו צביוני ועשיתי צביוני בם. או באילות השדה אלו השבטים. היך מה דאת אמר: (בראשית מ"ט) נפתלי אילה שלוחה. רבי יהודה ברבי סימון אמר: השביען במילה. בצבאות בצבא שיש בה אות. או באילות השדה ששופכין דמם כדם צבי ואיל. ורבנן אמרי: השביען בדורו של שמד. בצבאות שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן. או באילות השדה ששופכין דמן על קדושת שמי, כדם הצבי ודם האיל . הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. אמר ר' חייא בר אבא: אם יאמר לי אדם, תן נפשך על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא, אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד. אבל בדורו של שמד איני יכול לסבול. ומה היו עושים בדורו של שמד? היו מביאין כדוריות של ברזל, ומלבנין אותן באש ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין נפשותם מהן. ומביאין קרטיות של קנים, ונותנין אותן תחת צפרנן ומשיאין נפשותיהם מהם. הוא שאמר דוד: (שם כ"ה) אליך ה' נפשי אשא. אשיא כתיב, שהיו משיאין נפשם, על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא. אמר רבי אושעיא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: המתינו לי ואני עושה אתכם, כצבא של מעלה. ר' יודן בשם ר' מאיר: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם תשמרו שבועתי אעשה אתכם כצבא של מעלה ואם לאו, אעשה אתכם כצבא של מטה. רבי יוסי בר חנינא אמר: שתי שבועות יש כאן, אחת לישראל ואחת לאומות העולם. נשבע לישראל שלא ימרדו עול המלכיות. ונשבע למלכיות שלא יקשו עול על ישראל. שאם מקשים עול על ישראל, הן גורמין לקץ לבא שלא בעונתו. אמר רבי לוי: כתיב: (ישעיהו ל"ב) הן לצדק ימלוך מלך. אין הקדוש ברוך הוא מעמיד מלך חנף על אומתו, עד שגובה דייקי שלה וגומרה תחילה. רבי אבהו בשם ר' תנחום אמר: מה שוטרי ישראל אומרין לפרעה? הדא הוא דכתיב: (שמות ה') תבן אין נתן לעבדיך וגו' וחטאת עמך. את חטי על עמך ואת חטי על אומתך. ואת גורם לעצמך, שתסתלק המלכות ממך ותנתן לאומה אחרת. ר' חלבו אומר: ארבע שבועות יש כאן השביע לישראל: שלא ימרדו על המלכיות, ושלא ידחקו על הקץ, ושלא יגלו מסטירין שלהם לאומות העולם, ושלא יעלו חומה מן הגולה. אם כן למה מלך המשיח בא? לקבץ גליותיהן של ישראל. רבי אוניא אמר: ד' שבועות השביען, כנגד ד' דורות, שדחקו על הקץ ונכשלו ואלו הן: אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים. הדא הוא דכתיב: (תהילים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת. ויש אומרים: אחד בימי עמרם. ואחד בדורו של שמד. ואחד בימי בן כוזבא. ואחד בימי שותלח בן אפרים. שנאמר: בני אפרים נושקי רומי קשת. והן היו מחשבין בשעה שנתגזרה גזרה, כשדבר הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו בין הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל. מה עשו? נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה. מפני מה? שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, על שעברו על הקץ ועברו על השבועה. אם תעירו ואם תעוררו רבי יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר: אהבה שאהב יצחק את עשו שנאמר: (בראשית כ"ה) ויאהב יצחק את עשו. מהו עד שתחפץ? עד שנעשה חפצו של זקן. ר' ברכיה אמר: אהבה שאהב הקדוש ברוך הוא לישראל,שנאמר: (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה'. מהו עד שתחפץ? מלכות של מעלן, לכשתחפוץ מידת הדין מאליה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב. לכך נאמר: עד שתחפץ.
קול דודי הנה זה בא
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנין:
- רבי יהודה אומר: קול דודי הנה זה בא – זה משה, בשעה שבא ואמר לישראל "בחדש הזה אתם נגאלין", אמרו לו: "משה רבינו! היאך אנו נגאלין? והלא אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג) ועדיין אין בידינו אלא מאתים ועשר שנים?!" אמר להם: "הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים – אין הרים וגבעות האמורים כאן אלא קצים ועיבורים – מדלג על החשבונות ועל הקצים והעיבורים ובחדש הזה אתם נגאלין". שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב ב).
- רבי נחמיה אומר: קול דודי הנה זה בא – זה משה, בשעה שאמר לישראל "בחדש הזה אתם נגאלין", אמרו לו: "משה רבינו! היאך אנו נגאלין, והלא אין בידינו מעשים טובים?" אמר להם: "הואיל וחפץ בגאולתכם, אינו מביט במעשיכם הרעים. ובמי הוא מביט? בצדיקים שבכם ובמעשיהם, כגון עמרם ובית דינו." מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות – אין הרים אלא בתי דינים, כמה מה דאת אמר ואלכה וירדתי על ההרים (שופטים יא לז), "ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: החדש הזה לכם (שמות יב ב)."
- רבנין אמרי: קול דודי הנה זה בא – זה משה, בשעה שבא וכו' "היאך אנו נגאלין וכל מצרים מלאה מטנופת עבודה זרה שלנו?" אמר להם: "הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודה זרה שלכם, אלא מדלג על ההרים – ואין הרים אלא עבודה זרה, שנאמר: על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו (הושע ד יג) – ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: החדש הזה לכם (שמות יב ב)"
רבי יודן ורבי הונא – רבי יודן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ורבי הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב – אומר:
קול דודי הנה זה בא – זה מלך המשיח, בשעה שהוא בא ואומר לישראל "בחדש הזה אתם נגאלין", אומרים לו: "היאך אנו נגאלין? והלא כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא משעבדנו בשבעים אומות?" והוא משיבן שתי תשובות ואומר להם: "אחד מכם גולה לברבריא ברבריה – מרכז חוף אפריקה הצפוני ומערבו ואחד מכם גולה לסרמטיה ארץ הסרמטים – דרום רוסיה האירופית ואוקראינה – דומה כמו שגליתם כלכם. ולא עוד, אלא שהמלכות הרשעה הזאת האימפריה הרומית-ביזנטית מכתבת טירנייא עריצים מכל העולם, מכל אומה ואומה. כותי איש כותה שבבבל או שומרוני אחד בא ומשעבד בכם, סרקי סרצני – ערבי אחד בא ומשעבד בכם, כושי איש כוש – סודאן אחד בא ומשעבד בכם – כגון ששעבדה בכם כל אומתו, וכאלו נשתעבדתם בשבעים אומות, ובחדש הזה אתם נגאלין, שנאמר: החדש הזה לכם (שמות יב ב)."
ט. [ עריכה ]
דומה דודי לצבי אמר רבי יצחק: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אתה אומר לנו דיו דיו, (פי' דיאו דיאו) דיאו את, לגבן תחילה. דומה דודי לצבי מה צבי זה, מדלג מהר להר ומבקעה לבקעה, מאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, ומגדר לגדר. כך הקדוש ברוך הוא, קפץ ממצרים לים, ומים לסיני, ומסיני לעתיד. במצרים ראו אותו, שנאמר: (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים. בים, ראו אותו שנאמר: (שם ט"ו) וירא ישראל את היד הגדולה וגו' זה אלי ואנוהו. בסיני ראו אותו דכתיב: (דברים ה') פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר. וכתיב: (שם ל"ג) ה' מסיני בא. או לעופר האילים רבי יוסי בר חנינא אמר: לאורזליהון דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כתלנו של סיני. הדא הוא דכתיב: (שמות י"ט) כי ביום השלישי ירד ה'. משגיח מן החלונות וירד ה' על הר סיני, אל ראש ההר. מציץ מן החרכים וידבר אלוהים את כל הדברים. ענה דודי ואמר לי מה אמר לי? אנכי ה' אלהיך:
דבר אחר: דומה דודי לצבי אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! את אמרת לי דיו דיו, דיאו דיאו, את לגבן תחלה. דומה דודי לצבי מה צבי זה, מדלג מהר להר, מבקעה לבקעה, מאילן לאילן, ומסוכה לסוכה, מגדר לגדר. כך, הקדוש ברוך הוא מקפץ מבית הכנסת זה, לבית הכנסת זה, מבית מדרש זה, לבית מדרש זה. כל כך למה? כדי לברך ישראל. ובאיזו זכות? בזכותו של אברהם, הדא הוא דכתיב: (בראשית יח) וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא ישב פתח האהל כחום היום. רבי ברכיה בשם ר' לוי: יושב - 'ישֵׁב' כתיב: בא אברהם לעמוד, אמר לו הקדוש ברוך הוא: שב אברהם, את סימן לבניך, מה את יושב ואני עומד, כך יהיו בניך, בשעה שיכנסו לבית הכנסת ובית המדרש וקורין קריאת שמע, הם יושבין וכבודי עומד ביניהם. מה טעמא? (תהילים פ"ב) אלוהים ניצב בעדת אל. רבי חגי בשם רבי יצחק אמר: אלהים עומד אין כתיב, אלא נצב. מהו נצב? איטימוס, היך מה דאת אמר: (שמות ל"ד) ונצבת לי שם על ראש ההר. וכתיב: (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו וגו'. ר' שמואל משום ר' חנינא: כל קילוס וקילוס שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יושב ביניהם. הדא הוא דכתיב: (תהילים כ"ב) ואתה קדוש יושב תהילות ישראל . או לעופר האילים ר' יוסי בר' חנינא: לעורזליהון דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות. משגיח מן החלונות מבין כתפיהם של כהנים. מציץ מן החרכים מבין אצבעותיהם של כהנים. ענה דודי ואמר לי מה אמר לי? יברכך ה' וישמרך.
דבר אחר: דומה דודי לצבי אמרה כנסת ישראל להקדוש ברוך הוא: את אמר לן: דיו דיו, את דיאו דיאו, לגבן תחלה. דומה דודי לצבי מה צבי זה, נראה וחוזר ונכסה, נראה וחוזר ונכסה. כך, גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה. וכמה נכסה מהם? ר' תנחומא אמר: שלשה חדשים. הדא הוא דכתיב: (שמות ה') ויפגעו את משה ואת אהרן. יהודה ברבי אמר: לקירסין. כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן. וכמה נכסה מהן? ארבעים וחמשה ימים. הדא הוא דכתיב: (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם, ימים אלף מאתים ותשעים. וכתיב: (שם) אשרי המחכה ויגיע לימים. אלף שלוש מאות שלשים וחמשה. אילין יתיריא מאן אינון? רבי יוחנן בן קצרתה בשם רבי יונה אמר: אלו מ"ה יום שהוא נכסה מהם. ואותן הימים ישראל קוטפים מלוחים ושורשי רותם ואוכלין. הדא הוא דכתיב: (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח ושורשי רתמים לחמם. ולאיכן הוא מוליכן? מאן דאמר: למדבר יהודה. ומאן דאמר: למדבר סיחון ועוג. מאן דאמר למדבר יהודה, הדא הוא דכתיב: (הושע י"ב) עוד אושיבך באהלים כימי מועד. ומאן דאמר למדבר סיחון ועוג, מדכתיב: (שם ב') הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר. (שם) ודברתי על לבה ונתתי לה את כרמיה. וכל שהוא מאמין לו והולך אחריו וממתין הוא חיה. וכל שאין מאמין לו והולך לאומות העולם, בסוף הן הורגין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון: לסוף מ"ה ימים, נגלה להם ומוריד להם את המן. ואין כל חדש תחת השמש.
דבר אחר: או לעופר האילים לאורזליהון דאיילתא. הנה זה עומד אחר כתלנו אחר כותל מערבי של בית המקדש. למה? שנשבע לו הקדוש ברוך הוא שאינו חרב לעולם ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם, עד שיחדשם הקדוש ברוך הוא. משגיח מן החלונות זו זכות אבות. מציץ מן החרכים זו זכות אמהות. מה אמר לי? החדש הזה לכם ראש חדשים.
דבר אחר: ענה דודי ואמר לי רבי עזריה אמר: לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה לי על ידי משה, ואמר לי על ידי אהרן. ומה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי קומי לך, זרוזי גרמיך. דבר אחר: קומי לך בתו של אברהם. דכתיב: ביה: (בראשית י"ב) לך לך מארצך וממולדתך. רעיתי יפתי בתו של יצחק, שריעה אותי וייפה אותי על גבי המזבח. ולכי לך בתו של יעקב, ששמע לאביו ולאמו שנאמר: (שם כ"ח) וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם.
י. [ עריכה ]
(אין טקסט לסימן זה בדפוס)
יא. [ עריכה ]
כי הנה הסתו עבר אלו ארבע מאות שנה, שנגזרו על אבותינו במצרים. הגשם חלף הלך לו אלו מאתים ועשר שנים ולא הוא הגשם ולא הוא הסתו. אמר ר' תנחומא: עיקר טרחותא מיטרא הוא, כך עיקר שעבודן של ישראל במצרים, שמונים ושש שנים היו, משעה שנולדה מרים.
יב. [ עריכה ]
הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ. איזה זה? זה משה ואהרן. שנאמר: (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: עת הזמיר הגיע. הגיע זמנן של ישראל להגאל. הגיע זמנה של ערלה שתזמר. הגיע זמן של מצרים שיזמרו. הגיע זמן עבודת כוכבים שלהן שתעקר. שנאמר: (שם) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. הגיע זמן של ים שיבקעו מימיו שנאמר: (שם י"ד) ויבקעו המים. הגיע זמן של שירה שתאמר שנאמר: (שם ט"ו) אז ישיר משה. ר' תנחומא אמר: הגיע זמן, שתעשו זמירות להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שם) עזי וזמרת יה זמירות יה. אמר ר' ביבי: (תהילים קי"ט) זמירות היו לי חוקיך. וקול התור נשמע בארצנו. אמר ר' יוחנן: קול תייר טב נשמע בארצנו, זה משה. בשעה שאמר: (שמות י"א) ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה.
יג. [ עריכה ]
התאנה חנטה פגיה אלו פושעי ישראל, שמתו בשלשה ימי אפילה. שנאמר: (שמות י') ויהי חושך וגו' לא ראו איש את אחיו. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים, שעשו תשובה ונגאלו. אתא משה לגבן אמר לון: כל הדין ריחא טבא אית גביכון, ואתון יתיבין הכא?! קומי לך רעיתי יפתי.
דבר אחר: ענה דודי ואמר לי אמר ר' עזריה: לא היא עניה ולא היא אמירה, אלא ענה על ידי משה ואמר לי, על ידי אהרן. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר אלו מ' שנה, שעשו ישראל במדבר. הגשם חלף הלך לו אלו ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודין במדבר ולא היה הדבור מדבר עם משה עד שתמו כל אותו הדור, הדא הוא דכתיב: (דברים ב') והימים אשר הלכנו מקדש ברנע וגו'. (שם) וגם יד ה' הייתה בם. ויהי כאשר תמו, מיד ויאמר ה' אלי לאמר: הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ, אלו הנשיאים. שנאמר: (במדבר לד) ונשיא אחד נשיא אחד. עת הזמיר הגיע הגיע זמנה של ערלה שתזמר. הגיע זמנן של כנענים שיזמרו. הגיע זמנה של ארץ ישראל להחלק לישראל. שנאמר: (במדבר כ"ו) לאלה תחלק הארץ. וקול התור נשמע בארצנו. אמר רבי יוחנן: קול תייר טב נשמע בארצנו, זה קולו של יהושע, בשעה שאמר עברו בקרב המחנה. התאנה חנטה פגיה אלו סלי הבכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנסכים.
דבר אחר: ענה דודי ואמר לי ענה לי, על ידי דניאל ואמר לי, על ידי עזרא. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי כי הנה הסתו עבר אלו שבעים שנה, שעשו ישראל בגולה. הגשם חלף הלך לו אלו חמישים ושתים שנה, משחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים. ולא שבעים שנה הן?! אמר רבי לוי: צא מהן שמונה עשרה שנה, שהיתה בת קול מפוצצת ואומרת לנבוכדנצר: עבדא בישא סוק חרוב ביתא דמרך, דבנוי דמרך לא שמעון ליה! הנצנים נראו בארץ כגון מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. עת הזמיר הגיע הגיע זמן של ערלה שתזמר, הגיע זמן של רשעים שישברו. שנאמר: (ישעיה י"ד) שבר ה' מטה רשעים. הגיע זמן של בבליים להשמד, הגיע זמן בית המקדש שיבנה. שנאמר: (עובדיה א') ועלו מושיעים בהר ציון. וכתיב: (חגי ב') גדול יהיה כבוד הבית הזה. וקול התור נשמע בארצנו. אמר ר' יוחנן: קול תייר טב נשמע בארצנו. אי זה זה? זה קולו של כורש. הדא הוא דכתיב: (עזרא א') כה אמר כורש מלך פרס וגו'. כל ממלכות הארץ וגו' מי בכם מכל עמו. התאנה חנטה פגיה אלו הסלים של בכורים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנסכים.
דבר אחר: ענה דודי ואמר לי לי על ידי אליהו. ואמר לי על ידי מלך המשיח. מה אמר לי? קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. אמר ר' עזריה: כי הנה הסתו עבר זו מלכות כותים, שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה. היך מה דאת אמר: (דברים י"ג) כי יסיתך אחיך בן אמך. הגשם חלף הלך לו זה השעבוד. הנצנים נראו בארץ הנצוחות נראו בארץ. מי הם? רבי ברכיה בשם ר' יצחק: כתיב: (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים ואלו הן: אליהו. ומלך המשיח. ומלכי צדק. ומשוח מלחמה. עת הזמיר הגיע הגיע זמנן של ישראל להגאל. הגיע זמנה של ערלה להזמר. הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה. הגיע זמנה של מלכות שמים שתגלה. שנאמר: (שם י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ. וקול התור נשמע בארצנו איזה זה? זה קולו של מלך המשיח, המכריז ואומר: (ישעיה נ"ב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר. התאנה חנטה פגיה. אמר רבי חייא בר אבא: סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם והרשעים כלים. והגפנים סמדר נתנו ריח אלו הנשארים. ועליהם נאמר: (שם ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם. אמר ר' יוחנן: שבוע שבן דוד בא: שנה ראשונה מתקיים מה שנאמר: (עמוס ד') והמטרתי על עיר אחת. בשניה חצי רעב משתלחין בה. בשלישית רעב גדול ומתים בו אנשים ונשים וטף. וחסידים ואנשי מעשה מתמעטים והתורה משתכחת מישראל. ברביעית רעב ולא רעב שובע ולא שובע. בחמישית שובע גדול ואוכלין ושותין ושמחים. והתורה חוזרת לחדושה ומתחדשת לישראל. בששית קולות. בשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא. אמר אביי: כמה שבועין אתת כהדא ולא אתא! ולא אתי, אלא כההיא, דאמר ריש לקיש: דור שבן דוד בא: בית הוועד יהיה לזנות. והגליל יחרב. והגבלן ישום. ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו. וחכמת הסופרים תסרח. ויראי חטא ואנשי חסד נאספים. והאמת נעדרת. ופני הדור כפני הכלב. ומנין שאמת נעדרת? שנאמר: (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל. להיכן הולכת? דבי ר' ינאי אומר: הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר. ורבנן אמרי: דור שבן דוד בא: חכמי הדור מתים. והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה. וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור. וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות. עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה. אמר ר' נהוראי: דור שבן דוד בא: הנערים ילבינו לזקנים. ויעמדו הזקנים בפני הנערים. בת קמה באמה כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. ובן אינו מתבייש מאביו. ר' נחמיה אומר: קודם ימות המשיח: עניות ירבה. ויוקר הווה. והגפן תתן פריה והיין יסריח. והמלכות כלה תהפך למינות. ואין תוכחות. אמר ר' אבא בר כהנא: אין בן דוד בא, אלא בדור שפניו דומין לכלב. אמר רבי לוי: אין בן דוד בא, אלא בדור שפניו חצופות וחייב כלייה. אמר ר' ינאי: אם תראה דור אחר דור, מחרף ומגדף, צפה לרגלי מלך המשיח. הדא הוא דכתיב: (תהילים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך. מה כתיב בתריה? ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
יד. [ עריכה ]
יונתי בחגוי הסלע מהו יונתיבחגוי הסלע? אמר ר' יוחנן: אמר הקדוש ברוך הוא: קורא אני לישראל יונה, דכתיב: (הושע ז') ויהי אפרים כיונה פותה אין לב. אצלי הם כיונה, אבל אצל אומות העולם כמין חיות. דכתיב: (בראשית מ"ט) גור אריה יהודה. נפתלי אילה שלוחה. יהי דן נחש עלי דרך. בנימין זאב יטרף. וכל י"ב שבטים משולים כחיות, לפי שהאומות נלחמים לישראל ואומרים לישראל: מה אתם רוצים מן השבת ומן המילה? והקדוש ברוך הוא מגבירן לישראל ונעשין בפני האומות כחיות, להכניען לפני הקדוש ברוך הוא ולפני ישראל. אבל אצל הקדוש ברוך הוא, נעשים כיונה תמה ושומעין לו. הדא הוא דכתיב: (שמות ד') ויאמן העם וישמעו כי פקד ה'. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה! את עומד וצועק, כבר שמעתי ישראל וצעקתם. הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) מה תצעק אלי. אין בני ישראל צריכין לך, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא: יונתי בחגוי הסלע. אמר רבי יהודה ברבי סימון: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אצלי הם תמימים כיונים, אבל באומות העולם, הם ערומים כנחשים. הדא הוא דכתיב: (דניאל ג') ענו שדרך משך ועבד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר. אין למלכא, למה נבוכדנצר? ואין נבוכדנצר, למה מלכא? אלא, כך אמרו לו: אם לפסים וגולגליות ודימוסיות וארנוניות מלך את עלינו, הדא הוא דכתיב: למלכא נבוכדנצר. ואם לדבר זה שאת אומר לנו להשתחוות לצלמך, נבוכדנצר את ונבוכדנצר שמך! הוא גברא וחד נבו עלינו כחדא, נבוכדנצר נבח ככלבא, נפיח כקולתה נצר כצרצרה. מיד נבח ככלבא. ואתעבד ככדא. ונצר כצרצרה. כתיב: (קהלת ח') אני פי מלך שמור! אמר רבי לוי: אני פי מלך מלכי המלכים אשמור, אותו הפה שאמר לנו בסיני, (שמות כ') אנכי ה' אלהיך. (קהלת ח') ועל דברת שבועת אלהים. על שם, לא תשא את שם ה' אלוהיך לשוא.
תני דבי ר' ישמעאל: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים ולא הייתה יכולה להיכנס, שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחורה, לא תהי יכולה, שהנץ עומד בחוץ. מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה, כדי שישמע לה בעל השובך ויבא ויצילה. כך היו ישראל דומים על הים. לירד לים לא היו יכולין, שעדיין לא נקרע להם הים לחזור לאחוריהם לא היו יכולין, שכבר פרעה הקריב. מה עשו? וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. מיד, (שמות י"ד) ויושע ה' ביום ההוא. ר' יהודה בשם ר' חמא דכפר תחומין משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מתאווה לשמוע שיחתה. מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל עמא יפקון לקמפון. כשיצאו, מה עשה? רמז לעבדיו ונפלו לה פתאום בליסטין, והתחילה צווחת, אבא, אבא, הצילני! אמר לה: אילו לא עשיתי לך כך, לא היית צווחת ואומרת: אבא הצילני! כך, כשהיו ישראל במצרים, היו המצריים משעבדין אותם, והתחילו צועקין ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא. הדא הוא דכתיב: (שם ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים. ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו וגו'. מיד וישמע אלוהים את נאקתם. שמע הקדוש ברוך הוא לתפלתן והוציאן, ביד חזקה ובזרוע נטויה. והיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לשמוע קולן ולא היו רוצין, מה עשה הקדוש ברוך הוא? חיזק לבו של פרעה ורדף אחריהם. הדא הוא דכתיב: (שם י"ד) ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים וירדוף וגו'. וכתיב: ופרעה הקריב. מהו הקריב? שהקריב את ישראל לתשובה. כיון שראו אותם, תלו עיניהם להקדוש ברוך הוא ויצעקו לפניו, שנאמר: וישאו בני ישראל את עיניהם. והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל אל ה', כאותה צעקה שצעקו במצרים. כיון ששמע הקדוש ברוך הוא,אמר להם: אילולי שעשיתי לכם כן, לא שמעתי את קולכם. על אותה שעה אמר: יונתי בחגוי הסלע השמיעני את הקול אין כתיב כאן, אלא קולך שכבר שמעתי במצרים, וכשצעקו בני ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, מיד, ויושע ה' ביום ההוא.
ר' אלעזר פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו על הים. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויים בסתרו של ים. הראיני את מראיך הדא הוא דכתיב: (שם) התיצבו וראו את ישועת ה'. השמיעני את קולך זו השירה שנאמר: אז ישיר משה. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה שהיו ישראל מראין באצבע ואומרים: זה אלי ואנוהו.
רבי עקיבא פתר קרייה בישראל בשעה שעמדו לפני הר סיני. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתרו של סיני. הראיני את מראיך שנאמר: וכל העם רואים את הקולות. השמיעני את קולך זה קול שלפני הדברות שנאמר: (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. כי קולך ערב זה קול שלאחר הדברות. שנאמר: (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו' הטיבו כל אשר דברו. מהו הטיבו? כל אשר דברו. חייא בר אדא ובר קפרא חד אמר: הטבה, כהטבת הנרות. וחד אמר: הטבה, כהטבת הקטורת. ומראך נאוה שנאמר: (שמות כ') וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק.
רבי יוסי הגלילי פתר קרייה במלכיות יונתי בחגוי הסלע שחבויין בסתרן של מלכיות. הראיני את מראיך זה התלמוד. השמיעני את קולך זה מעשה הטוב. וכבר נמנו פעם אחת בבית עליית ערים בלוד. ואמרו: מי גדול התלמוד או המעשה? ר' טרפון אומר: גדול הוא המעשה. ר' עקיבא אומר: גדול הוא התלמוד. נמנו וגמרו גדול הוא התלמוד, שמביא לידי מעשה. כי קולך ערב זה התלמוד. ומראך נאוה זה מעשה הטוב.
רבי הונא ור' אחא בשם רבי אחא בר חנינא, פתרי קרייה על דעתיה דרבי מאיר באהל מועד יונתי בחגוי הסלע שחבויין בסתר אהל מועד. הראיני את מראיך שנאמר: (ויקרא ח') ותקהל העדה אל פתח אהל מועד. השמיעני את קולך (שם ט') וירא כל העם וירונו שירה נאה, אמרו: על ידי שראו דבר חדש, לפיכך אמרו שירה חדשה. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה היך מה דאת אמר: (שם) ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה'. אמר ר' תנחומא: אינון פתרון לה על דעתיה דר' מאיר באהל מועד, אף אנא נפתרינה על דעתיה דרבנן בבית העולמים. יונתי בחגוי הסלע שהיו חבויין בסתר בית עולמים. הראיני את מראיך היך מה דאת אמר: (מלכים א' ח') אז יקהל שלמה. השמיעני את קולך היך מה דאת אמר: (ד"ה ב' ה') ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים קול אחד. ר' אבין בשם ר' אבא כוהן בן דליה אמר: כתיב: (שמות י"ט) ויענו כל העם יחדיו. וכתיב: (שם כ"ד) ויען כל העם קול אחד ויאמרו: עד איכן עמד להם אותו הקול ? עד ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים, להשמיע קול אחד. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה אלו הקרבנות. היך מה דאת אמר: (מלכים א' ח') ויזבח שלמה את זבח השלמים וגו', בקר, אי זה בקר? את ארבע העגלות ואת שמונת הבקר.
ר' אליהו פתר קרייה בעולי רגלים. הראיני את מראיך אלו עולי רגלים. שנאמר: (דברים ט"ז) שלוש פעמים בשנה יראה וגו'. השמיעני את קולך זה קריאת ההלל בנועם בשעה שישראל קורין את ההלל, קולן עולה למרום. מתלא אמר: פסחא בבייתא והלילא מתברא אברייאה. כי קולך ערב זה השיר. ומראך נאוה זה הדוכן.
ר' יהודה בן סימון בשם ר' שמעון בן אלעזר אמר: מפני מה נתעקרה רבקה? כדי שלא יהיו אומות העולם אומרים: תפלתנו עשתה פירות, שאמרו לה: (בראשית כ"ד) אחותנו את היי לאלפי רבבה. עד שהתפלל עליה יצחק ונפקדה. הדא הוא דכתיב: (שם כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. רבי עזריה בשם ר' חנינא בר פפא אמר: מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שלא יהו מתרפקות על בעליהן בנויין. ר' הונא ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר: מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיצאו רוב שנים בלא שעבוד. רבי חוניי בשם ר' מאיר מפני מה נתעקרו אמהות? כדי שיהנו בעליהן בנויין. שבזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתכערת ומתעובת. תדע לך שהוא כן, שכל השנים שהיתה שרה אמנו עקרה, הייתה יושבת בתוך ביתה, ככלה בתוך חופתה, כיון שעיברה נשתנה זיוה. היך מה דאת אמר: (בראשית ג') בעצב תלדי בנים. רבי לוי בשם רבי שילא מכפר תמרתא ורבי חלבו בשם ר' יוחנן: מפני מה נתעקרו אמהות? בשביל שהיה הקדוש ברוך הוא מתאווה לשמוע שיחתן. אמר להם: יונתי אומר לכן, מפני מה העקרתי אתכן? שהייתי מתאווה לשמוע שיחתכן. הדא הוא דכתיב: כי קולך ערב ומראך נאוה
טו. [ עריכה ]
אחזו לנו שועלים כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן, אלא באש, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ט"ו) ונתתי אני את פני בהם. מהאש יצאו והאש תאכלם. וכשהוא מושל את המצריים אינו מושלן, אלא בדבר שכבה באש. הדא הוא דכתיב: (ישעיה מ"ג) דעכו כפשתה כבו. כשהוא מושל המלכיות אינו מושלן, אלא בכסף וזהב. הלא הוא דכתיב (דניאל ב') הוא צלמא, רישיה די דהב טב. כשהוא מושל המצריים אינו מושלן, אלא בעופרת. שנאמר: (שמות ט"ו) צללו כעופרת. כשהוא מושל את המלכיות אינו מושלן, אלא בארזים. הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"א) הנה אשור ארז בלבנון. וכתיב: אילנא די חזית, די רבה וגו'. וכתיב: (עמוס ב') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם וגו'. כשהוא מושל המצריים אינו מושלן, אלא בקש, שנאמר: (שמות ט"ו) יאכלמו כקש. כשהוא מושל המלכיות מושלן בחיות. שנאמר: (דניאל ז') וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, שניין דא מן דא. וכתיב: קדמיתא כאריה. כשהוא מושל המצריים מושלן בשועלים. שנאמר: אחזו לנו שועלים, שמרו אותם ליאור. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: ערומין היו המצריים, לפיכך הוא, מושלן בשועלים. מה שועל זה מביט לאחוריו. כך היו המצריים מביטין לאחוריהם, והיו אומרים: במה נדונם? נדונם באש, והלא כבר נאמר: (ישעיה ס"ו) כי באש ה' נשפט?! נדונם בחרב, והלא כתיב ובחרבו את כל בשר?! אלא נדונם במים, שכבר נשבע הקדוש ברוך הוא, שאינו מביא מבול לעולם עוד. כדכתיב: (שם נ"ד) כי מי נח זאת לי. אמר להם הקדוש ברוך הוא: חייכם! שכל אחד ואחד מכם, אני גוררו למבולו. שנאמר: (תהילים ס"ג) יגירוהו על ידי חרב, מנת שועלים יהיו. יגירוהו על ידי חרב, אלו הרשעים, שגררן לחרבו של ים. מנת שועלים יהיו אמר הקדוש ברוך הוא: המנה הזאת תהיה מתוקנת לשועלים. אמר ר' ברכיה: שועלים קדמאה מלא, תניינא חסר, שעלים כתיב , אותם הם השועלים, שירדו לשעלו של ים.
אמר ר' תנחומא בשם ר' יהודה ברבי סימון: כתיב: (ישעיה מ"ג) הנותן בים דרך. אין זו מדה קשה. ובמים עזים נתיבה, אין זו מדה קשה, אלא איזו היא מדה קשה? המוציא רכב וסוס חיל ועזוז. אמר רבי יודן: קיניגין מכללה ודיארטיה עתידים מן בלטוורא, דא דיחתו וייטורד זה, שטיהם אחריהם בים. אמר ר' חנן: מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות? היו נוטלות בניהם וטומנות אותם במחילות, והיו מצריים הרשעים, נוטלין בניהם הקטנים, ומכניסין אותם לבתיהם של ישראל, ועוקצין אותם והם בוכים. והיה התינוק של ישראל שומע קול חברו שבוכה, ובוכה עמו. והיו נוטלין אותם ומשליכין אותם ליאור. הדא הוא דכתיב: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים. ושמרו אותם להשליכם ליאור. וכמה תינוקות היו שהשליכו ליאור? עשרת אלפים! שנאמר: (יחזקאל ט"ז) רבבה כצמח השדה. ורבי לוי אמר: ששים רבוא, שכן אמר משה: (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו. ומה היו המצריים עושים? מביאים בניהם מן האיסכוליות שלהן, ומשלחים אותם לבתי מרחצאות שלהן, ורואין איזו אשה מישראל מעוברת, והן מרשמים לפניהם וחוזרים ואומרים לאבותם. פלניתא יש לה ג' חדשים. פלניתא יש לה ארבעה חדשים וה' חדשים למניינם, היו נוטלים מדדיהן ומשליכים אותן ליאור. הדא הוא דכתיב: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים תפשו לנו, הרגו לנו, אין כתיב כאן, אלא אחזו לנו ששמרו אותנו ליאור.
ר' יודן ור' ברכיה ר' יודן אמר: שועלים קטנים אלו עשו ודוכסיה. היך מה דאת אמר: (עובדיה א') הנה קטן נתתיך בגוים. אמר רבי שמעון בן אלעזר משל למדינה שמגדלת איספתרין למלך, והיתה שם אשה אחת וילדה בן ננס אחד, והיתה קוראת את בנה מיקרו ליפארוס. אמרה להם: בני מיקרו ליפארוס, ואין אתם עושים אותו איספסתורין?! אמרו לה: אם בעיניך מיקרו ליפארוס, אינו בעינינו אלא ננס שבננסים. כך אמר הקדוש ברוך הוא: עשו זה הרשע, אביו קראו גדול, שנאמר: (בראשית כ"ז) ויקרא את עשו בנו הגדול. אמו קראה אותו גדול, שנאמר: (שם) את בגדי עשו בנה הגדול. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אם בעיניכם הוא גדול, בעיני הוא קטן. שנאמר: הנה קטן נתתיך בגוים. ואין רב הוא, לפום תורא טבחיא. הדא הוא דכתיב: (ישעיה ל"ד) כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. מחבלים כרמים אלו ישראל. דכתיב: (שם ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל. וכרמנו סמדר היך מה דאת אמר: (מיכה ז') אין אשכול לאכול ביכורה איותה נפשי. ר' ברכיה אמר: שועלים קטנים אלו ארבע מלכיות. שנאמר: (משלי ל') ארבעה הם קטני ארץ. מחבלים כרמים אלו ישראל. שנאמר: כי כרם ה' צבאות בית ישראל. וכרמנו סמדר מי גרם לכרמינו להיות סמדר? (יחזקאל כ"ב) ואבקש מהם איש גודר וגו' ולא מצאתי, אילולי נח דניאל ואיוב.
טז. [ עריכה ]
דודי לי ואני לו הוא לי לאלהים. ואני לו לאומה. הוא לי לאלהים (שמות כ') אני ה' אלהיך. ואני לו לעם ואומה שנאמר: (ישעיה נ"א) הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו. הוא לי לאב. ואני לו לבן. הוא לי לאב (שם ס"ג) כי אתה אבינו. (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב. ואני לו לבן (שמות ד') בני בכורי ישראל. (דברים י"ד) בנים אתם לה'. הוא לי לרועה (תהילים פ') רועה ישראל האזינה. ואני לו לצאן (יחזקאל ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי. הוא לי לשומר (תהילים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן וגו'. ואני לו לכרם שנאמר: (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל. הוא לי במקניאין ואני לו במכעיסין. הוא לי במקניאין שהכה בכורי מצרים. שנאמר: (שמות י"ב) ועברתי בארץ מצרים. (שם) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. ואני לו במכעיסין שזבחתי לאלהי מצרים. וכן (שם) ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ואני זבחתים לו שנאמר: (שם ח') הן נזבח את תועבת מצרים. וכן (שם י"ב) ויקחו להם איש שה לבית אבות. הוא אמר לי אל יחסר המזג. שנאמר: (שיר ז') שררך אגן הסהר אל יחסר המזג. ואני אמרתי לו את הוא רחמי טבא, לא לחסר טבותך לעולם. היך מה דאת אמר:(תהילים כ"ג) ה' רועי לא אחסר. אמר רבי יהודה ב"ר אלעאי: הוא זמרני ואני זמרתיו. הוא קלסני ואני קלסתיו. הוא קראני: אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי. ואני אמרת ליה: זה דודי וזה רעי. הוא אמר לי: הנך יפה רעיתי. ואני אמרתי לו: הנך יפה דודי אף נעים. הוא אמר לי: (דברים ל"ג) אשריך ישראל מי כמוך. ואני אמרתי לו: (שמות ט"ו) מי כמוך באלים ה'. הוא אמר לי: (שמואל ב' ז') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים, (דברים ו') שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. לכשיהיה לי דבר ולא תבעתי, אלא מידו, שנאמר: (שמות ב') ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וגו'. וישמע אלוהים את נאקתם וירא אלוהים את בני ישראל. וכשיהיה לו דבר לא תבע אותו, אלא ממני ומידי, שנאמר: (שם י"ב) דברו אל כל עדת ישראל לאמר. כשהיה לי דבר לא תבעתי, אלא מידו. שנאמר: (שם י"ד) ופרעה הקריב וישאו בני ישראל וגו'. וכשהיה לו דבר לא תבע, אלא ממני שנאמר: (שם כ"ה) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. וכשהיתה לי צרה לא תבעתי אלא ממנו. (שופטים ד') ויצעקו בני ישראל אל ה' כי תשע מאות רכב ברזל לו. והוא לחץ את בני ישראל בחזקה וגו'. מהו בחזקה? בחירופין וגידופין. כשהיה לו דבר לא תבע, אלא ממני, שנאמר: (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש.
הרועה בשושנים רבי יוחנן אתייסר, ועבד חשש בצמר מורייה ג' שנים ופלג סלק רבי חנינא למבקרה יתיה. אמר ליה: מה אית עלך? אמר ליה: אית עלאי יותר ממשאוי. אמר ליה: לא תהווי אומר כן, אלא הווי אומר: האל הנאמן. כד הוה צערא קשי עלוי, הוה אמר: האל הנאמן. וכד הוה מקשה עלוי צערא יותר מצרכו, הוה סלק רבי חנינא, אמר עלוי מלה. והוה נסב נפש. לבתר יומין אתשש רבי חנינא, סלק ר' יוחנן למבקריה אמר ליה: מה אית עלך? אמר ליה: מה קשין הן היסורין! אמר ליה: ומה שכרן מרובה. אמר ליה: לא אנא בעי להון ולא לאגרהון! אמר ליה: למה לית את אמר: ההיא מילתא דהוויית אמר עלי ואיתנסיב נפש? אמר ליה: כד הווינא מלבר, הווינא ערב לאחרנין וכדון דאנא מלגיו, לית אנא בעי אחורנין דיערבונ?! אמר לו: כתיב: הרועה בשושנים אין שרביטו של הקדוש ברוך הוא ממשמש ובא, אלא בבני אדם שלבם רך כשושנים. אמר ר' אלעזר: לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע. על אי זו מהן הוא מטריח, לא על אותה שכחה יפה?! כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים, למה שאינן יכולין לעמוד, דכתיב: (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש. ומי הוא מנסה? הצדיקים שנאמר: (תהילים י"א) ה' צדיק יבחן. (בראשית כ"ב) ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. וכתיב: (שם ל"ט) ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. אמר ר' יוסי ברבי חנינא: פשתני זה, כשפשתנו קשה אינו מקיש עליו ביותר. למה? שהיא פוקעת. וכשפשתנו יפה, כל שהוא מקיש עליה, היא משבחת והולכת. כך, אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים שאין יכולין לעמוד, ומנסה הצדיקים שנאמר: ה' צדיק יבחן. אמר רבי יוחנן: היוצר הזה, כשהוא בודק כבשנו, אינו בודק בקנקנים מרועעים. למה? שכיון שמקיש עליהם הן נשברין. ובמי הוא בודק בקנקנים יפים, שאף על פי שמקיש עליהם כמה פעמים, אינן נשברין. כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים. ומי הוא מנסה? הצדיקים. שנאמר: ה' צדיק יבחן.
יז. [ עריכה ]
עד שיפוח היום רבי יודן ור' ברכיה רבי יודן אמר: עד שאכניס פיחה, בלילן של מלכיות, לא כבר הכנסתי פיחה בלילן של מצרים, שהיו ארבע מאות שנה ועשיתים מאתים ועשר שנה. ונסו הצללים לא כבר העברתי מהן שני צללים קשים, צל טיט ולבנים. רבי חלבו אמר: 'הגוי' 'וגם את הגוי' - מצרים וארבע מלכיות. רבי יודן אמר: גירות, ועבדות, ועינוי. בארץ לא להם אפילו באיספטלייה שלהן. סוב דמה לך דודי לצבי סוף שאני נהפך לכם ממידת הדין למידת רחמים וממהר בגאולתכם, כדם הצבי וכדם האיל . או לעופר האילים רבי יוסי ברבי חנינא אמר: לעורזליהון דאיילתא. על הרי בתר בזכות התנאים שהתניתי עם אברהם אביכם בין הבתרים, שנאמר: (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר: ר' ברכיה אמר: עד שארתיח היום. כמה דאת אמר: (יחזקאל כ"א) באש עברתי אפיח עליך. (שם כ"ב) לפחת עליו אש. ומהו ונסו הצללים? אלו צללי יגון ואנחה. סוב דמה לך דודי סוף שאני נהפך לכם, ממידת הדין למידת רחמים וממהר גאולתכם כדם צבי ואיל. או לעופר האילים לעורזליהון דאיילתא. על הרי בתר. ר' יודן אמר: כדי שיתלו המלכיות בתר אריהון. אמר רבי לוי בר חיתא: כד תסב מלכותא בתר סולא. אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא: אפילו אין לי עליהם, אלא מה שעשו בבית-תר, דיני ימתח להם. ומה עשו בבית תר? אמר ר' יוחנן: אדרינוס קיסר הרג, בביתר ת' רבוא אלף בני אדם:
<< · שיר השירים רבה · ב · >>
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.