שיטת ריב"ב על הרי"ף/ברכות/פרק ב
היה קורא — פרשת קריאת שמע.
והגיע זמן המקרא — זמן קריאת שמע.
בפרקים — בין ההפסקות. ולקמן מפרש להו במתניתין: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע וכו'.
שואל מפני הכבוד — שואל בשלום אדם נכבד להקדים לו שלום, ומשיב שלום אם הקדימו לו. ובגמ' פרכינן, כיון דשואל, פשיטא דמשיב. ותרצינן, הכי קאמר: שואל מפני הכבוד, ואין צריך לומר שמשיב.
ובאמצע — באמצע הברכה או הפרשה.
מפני היראה — אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו, אבל מפני הכבוד לא. ואין צריך לומר שמשיב.
לכל אדם — אפילו אינו נכבד.
גמ'. ככתבה — בלשון הקודש.
עד כאן — פסוק זה לבדו.
ובדלי"ת — ולא בחי"ת, דכל כמה דאמר אח בלא דלי"ת לא משתמע מידי. אבל בדלי"ת יאריך עד שיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ובארבע רוחות.
ובלבד שלא יחטוף בחי"ת — בשביל אריכות הדלי"ת לא יחטוף בחי"ת, כלומר, לא ימהר בקריאת החי"ת, פן יקראנה בחטף בלא פתח.
כדי שתמליכהו — שתאריך
שיעור שתחשוב בלב כך.
מעומד — כלומר, אפילו לבית הלל דאמרי: עוסקין במלאכתן וקורין, צריך שיעמוד עד כאן, כדי שיוכל לכוין את לבו.
בפסוקא קמא צערן — אם ראיתני מנמנם, צערני עד שאעיר יפה בפסוק ראשון.
פרקדן — גבו למעלה ופניו למטה.
לייט מאן דגני אפרקיד — שהוא דרך גנאי.
מיגנא — לישן.
כי מצלי שפיר דמי — כשהוא מוטה על צדו מעט, שפיר דמי. אבל מקרי קריאת שמע אפילו מצלי נמי אסור, לפי שמקבל עליו [עול] מלכות שמים דרך שררה וגאווה.
פיסקא בפרקים שואל — וכו'.
גמרא מהו שיפסיק — לשאילת שלום.
ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל — שהוא חובה לכל אדם.
בין פרק לפרק פוסק — כדאמרינן בפרקים דקריאת שמע לדעתיה דרבי יהודה.
באמצע הפרק אינו פוסק — כלל, דפרסומי ניסא עדיף.
ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק — כפרקים דקריאת שמע לרבי יהודה, וכל שכן בפרקים. והיינו דאמרינן בגמרא: שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא, לפיכך לא פסק לשאול בשלומו.
חדלו לכם מן האדם — כשיש לכם לעסוק בכבודו של מקום אל תעסקו בכבוד האדם, דאי לאו הכי
למה לו לחדול?
אבל בשאינו משכים לפתחו — אלא פגע בו בדרך, שואל.
מתני' אלו הן בין הפרקים וכו' — בין ויאמר לאמת ויציב הרי הוא כאמצע הפרק, ולא יפסיק אלא לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד.
גמ' וה' אלהים אמת — לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת.
מתני' אמר לו ר' יהושע בן קרחה וכו'. גמ' עדות שקר בעצמו — מכנה הוא, כלומר, נראה כאומר: מעולם לא צוה הקב"ה מצוה זו.
יפנה — לנקביו.
קסמית — קיסם.
בעידן קריאת שמע — שזמנה קבוע, פן יעבור הזמן; אבל לתפילה, דכל יומא זמנה הוא, צריך למהדר אמיא.
מתני'. ולא דקדק באותיותיה — לחתכן בשפתיו יפה.
גמ'. ליתן ריוח בין הדבקים — תיבות המדובקות זו לזו, כגון הני דמפרש רבא, שאם אינו מפריד בין זו לזו, קורא האחת ומניח השנייה. ומצאתי כתוב בשם רב האי גאון ז"ל: אם לא נתן ריוח בין הדבקים, יצא, דהא אם לא דקדק באותיותיה יצא.
ולא היו מפסיקין — בין "אחד" ל"ואהבת", וצריך להאריך ב"אחד" ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים, והם היו כורכין, שלא היו מפסיקין.
רבא אמר מפסיקין היו — בין "אחד" ל"ואהבת", אלא שהיו תוכפין "היום" ל"על לבבך", דמשמע היום על לבבך.
רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד — ו"היו כורכין", שהיו מוסיפין עם הקריאה דבר אחר.
שמע ישראל — לאביהם היו אומרין.
לימריה — להאי ברוך שם כבוד מלכותו בקריאת שמע.
יש לה צער — צער גופה מפני התאוה.
פיסקא. קרא