לדלג לתוכן

שיטת ריב"ב על הרי"ף/ברכות/פרק ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

היה קורא — פרשת קריאת שמע.

והגיע זמן המקרא — זמן קריאת שמע.

בפרקים — בין ההפסקות. ולקמן מפרש להו במתניתין: בין ברכה ראשונה לשנייה, בין שנייה לשמע וכו'.

שואל מפני הכבוד — שואל בשלום אדם נכבד להקדים לו שלום, ומשיב שלום אם הקדימו לו. ובגמ' פרכינן, כיון דשואל, פשיטא דמשיב. ותרצינן, הכי קאמר: שואל מפני הכבוד, ואין צריך לומר שמשיב.

ובאמצע — באמצע הברכה או הפרשה.

מפני היראה — אדם שהוא ירא מפניו שלא יהרגהו, אבל מפני הכבוד לא. ואין צריך לומר שמשיב.

לכל אדם — אפילו אינו נכבד.

גמ'. ככתבה — בלשון הקודש.

עד כאן — פסוק זה לבדו.

ובדלי"ת — ולא בחי"ת, דכל כמה דאמר אח בלא דלי"ת לא משתמע מידי. אבל בדלי"ת יאריך עד שיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ובארבע רוחות.

ובלבד שלא יחטוף בחי"ת — בשביל אריכות הדלי"ת לא יחטוף בחי"ת, כלומר, לא ימהר בקריאת החי"ת, פן יקראנה בחטף בלא פתח.

כדי שתמליכהו — שתאריך


שיעור שתחשוב בלב כך.

מעומד — כלומר, אפילו לבית הלל דאמרי: עוסקין במלאכתן וקורין, צריך שיעמוד עד כאן, כדי שיוכל לכוין את לבו.

בפסוקא קמא צערן — אם ראיתני מנמנם, צערני עד שאעיר יפה בפסוק ראשון.

פרקדן — גבו למעלה ופניו למטה.

לייט מאן דגני אפרקיד — שהוא דרך גנאי.

מיגנא — לישן.

כי מצלי שפיר דמי — כשהוא מוטה על צדו מעט, שפיר דמי. אבל מקרי קריאת שמע אפילו מצלי נמי אסור, לפי שמקבל עליו [עול] מלכות שמים דרך שררה וגאווה.

פיסקא בפרקים שואל — וכו'.

גמרא מהו שיפסיק — לשאילת שלום.

ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל — שהוא חובה לכל אדם.

בין פרק לפרק פוסק — כדאמרינן בפרקים דקריאת שמע לדעתיה דרבי יהודה.

באמצע הפרק אינו פוסק — כלל, דפרסומי ניסא עדיף.

ימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפילו באמצע הפרק פוסק — כפרקים דקריאת שמע לרבי יהודה, וכל שכן בפרקים. והיינו דאמרינן בגמרא: שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא, לפיכך לא פסק לשאול בשלומו.

חדלו לכם מן האדם — כשיש לכם לעסוק בכבודו של מקום אל תעסקו בכבוד האדם, דאי לאו הכי

למה לו לחדול?

אבל בשאינו משכים לפתחו — אלא פגע בו בדרך, שואל.

מתני' אלו הן בין הפרקים וכו' — בין ויאמר לאמת ויציב הרי הוא כאמצע הפרק, ולא יפסיק אלא לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד.

גמ' וה' אלהים אמת — לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת.

מתני' אמר לו ר' יהושע בן קרחה וכו'. גמ' עדות שקר בעצמו — מכנה הוא, כלומר, נראה כאומר: מעולם לא צוה הקב"ה מצוה זו.

יפנה — לנקביו.

קסמית — קיסם.


בעידן קריאת שמע — שזמנה קבוע, פן יעבור הזמן; אבל לתפילה, דכל יומא זמנה הוא, צריך למהדר אמיא.

מתני'. ולא דקדק באותיותיה — לחתכן בשפתיו יפה.

גמ'. ליתן ריוח בין הדבקים — תיבות המדובקות זו לזו, כגון הני דמפרש רבא, שאם אינו מפריד בין זו לזו, קורא האחת ומניח השנייה. ומצאתי כתוב בשם רב האי גאון ז"ל: אם לא נתן ריוח בין הדבקים, יצא, דהא אם לא דקדק באותיותיה יצא.

ולא היו מפסיקין — בין "אחד" ל"ואהבת", וצריך להאריך ב"אחד" ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים, והם היו כורכין, שלא היו מפסיקין.

רבא אמר מפסיקין היו — בין "אחד" ל"ואהבת", אלא שהיו תוכפין "היום" ל"על לבבך", דמשמע היום על לבבך.

רבי יהודה אומר מפסיקין היו אלא שהיו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד — ו"היו כורכין", שהיו מוסיפין עם הקריאה דבר אחר.

שמע ישראל — לאביהם היו אומרין.

לימריה — להאי ברוך שם כבוד מלכותו בקריאת שמע.

יש לה צער — צער גופה מפני התאוה.

פיסקא. קרא