שולחן ערוך יורה דעה שמט ג

אם היו אביו ואמו מזרקים עליו כלים -- מצוה לאחרים להצילן אם לא נגעו במטה הנקברת עמו:

הגה: ואם הצילן חייב בשמירתן. ואם החזירן לאביו ולאמו וחזרו וזרקום ונאסרו -- חייב המחזיר לשלם דהוי כזרקן למקום גדודי חיות ולסטים (במרדכי פרק המוכר את הספינה תשובת מהר"מ)

אבל אם נגעו בה אסורים אם הם של אותו שזרקן עליו. והוא שיזרקם על דעת שיקברם עמו (טור בשם רא"ש והוא סוף מ"ק):

הגה: הדף שטיהרו עליו וכל הכלים שמוליכין המת עליהם לקבורה -- לא נאסרו, דהרי לא נתנם שם ע"מ לקבור עמו (תשובת מהרי"ל סימן נ"ה וכך משמע מדברי הרא"ש שהביא הטור)

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(ד) מצוה לאחרים כו'. שיש בו משום השבת אבדה דודאי יתחרטו אח"כ:

(ה) במטה הנקברת עמו. כלומר שנושאין אותו בה לקבורה:

(ו) אסורים. מדרבנן שגזרו בהן משום דמיחלפי בתכריכי המת:

(ז) אם הם של אותו כו'. לאפוקי של אחרים דלא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו:

(ח) והוא שיזרקם ע"ד שיקברם עמו. כגון שיזרקם מתוך מרירות הלב ע"מ לקברן עמו ונגעו במטה הנקברת לאפוקי המצע שמניחים על המת או הכר וכסת שנותנים תחת מראשותיו או סדין או טלית שפירסו על הארון או על המטה שמוליכין בה המת לקברו אינו נאסר:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}