שולחן ערוך יורה דעה קעז כג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעז · כג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
הנותן בהמה לחבירו בעיסקא באתונות חייב ליטפל י"ח חדש ובדקה כ"ד ובתוך זה הזמן כל א' מעכב על חבירו והולדות מקום שנהגו לחלקם מיד חולקים ובמקום שאין מנהג יגדלם המקבל בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום ומשם ואילך נוטל חצי השבח והחצי מהחלק השני וא"צ ליתן לו שכר טרחו מחלק השני ואם בא לחלוק צריך להודיעו לחבירו או לשום ולהתנות בפני ג' ואם לאו אין החלוקה כלום. (ואינו נוטל רק מחצית השבח כמו בראשונה) (טור):
מפרשים
(מו) בפני ג' כו'. עיין בח"מ סימן קע"ז סי"ח:
כל אחד מעכב על חבירו. הטעם דבשנה ראשונה יש טיפול מרובה לפי שהיא דקה וצריכה להכניסה ולהוציאה ויש סברא להיפך שאדרבה שנה שניה יש טיפול מרובה לפי שצריכה מזונות הרבה ע"כ כל אחד יש לו סברא לטובתו ומעכב על חבירו שתהיה העיסקא עד כלות שני הזמנים האלו שכל אחד אומר אני איני רוצה בזמן אחד מהם לתת לך החצי:
בדקה ל' יום כו'.
שאלה המקבל עיסקא מחבירו איזה סך ממון על זמן ואחר זמן הפרעון התעכב המקבל אצלו את המעות ונתעסק בהם ואינו רוצה ליתן ריוח ממה שמגיע אחר הזמן פרעון כי אומר שאחר הזמן הזה המעות פקדון אצלו כי אין לו היתר עמו רק עד הזמן ואח"כ הוה רבית מה שיתן לו:
עוד שאלה בממרנ"י שכתוב בה וז"ל שקיבל החתום עליו ת' זהובים קרן בעיסקא ולתת ריוח למוציא שטר מן העסקא הנ"ל ק' זהובים ז"פ קרן וריוח ר"ח ניסן ובאם ימשוך הפרעון אפילו מקצתו קבל החתום עליו מעכשיו להתעסק באותו סך שיעכב אצלו בתורת עסק הנ"ל ולתת רווחים לפי ערך הריוח דלעיל ואח"כ המשיך הפרעון איזה זמן ובא הנותן ואומר שיתן לו רווחים מן הרווחים דהיינו מן ר"ח ניסן נעשה ה' מאות זהובים קרן ויתן לו רווחים גם מן הק' זהובים אם הדין עמו או לאו:
תשובה על שאלה הראשונה נראה ברור דהדין עם הנותן וחייב לתת לו רווחים גם מהעסק שאחר זמן פרעון וההיתר שבתחלה נמשך גם אח"כ עד שיודיעו אחר הזמן שאינו רוצה לקבל עוד בעיסקא אותו המעות וראיה לזה מפרק א"נ (דף ס"ט) ת"ר השם בהמה לחבירו עד מתי חייב לטפל בוולדות בדקה ל' יום ובגסה נ' יום מכאן ואילך נוטל מחצה שלו וחצי מחצה משל חבירו פרש"י אם רוצה לטפל בהם יותר מזה הזמן ישומו אותן בדמים ומה שישבחו מכאן ואילך יטול המקבל מחצה שלו שחלקו הוא ובמחצה השני שהוא של חבירו יטול מחצה בשבח כדרך שנוטל באמה חצי השבח וכתב ב"י סי' קע"ז בשם תלמידי רשב"א דה"ה בלוקח מעות להתעסק על איזה זמן והרויח ונתעסק כו' וכתב הרמב"ם פ"ח דהל' שותפין דלא שקיל מחצה מחלק חבירו אלא אם שם הוולדות והתנה בפני ג' דאם לא שם והתנה בפני ג' הרי מחל והוולדות בשוה כבתחלה והטור סימן זה לא כתב שם והתנה אלא כתב ואם בא לחלוק צריך להודיע לחבירו כו' וכתב ב"י דלא פליגי והטור נקט חדא וה"ה לאידך. הרי לפנינו דעכ"פ נוטל המקבל מן הריוח שמגיע אחר זמן הקצוב דהיינו ל' יום או גסה נ' יום ולא אמרינן דלא מיקרי מקבל עסקא מחברו רק עד אותו זמן ומכאן ואילך יהיה פקדון בידו ולא יטול מן הריוח שאחר הזמן כלל דאין כאן עסקא אלא ע"כ כל זמן שהעסק סתם בידו אף שכלה הזמן מ"מ מעכב העסק בידו אדעתא דמעיקרא אלא דאם הודיעו אז נעשה עסק חדש וזוכה אפילו בחצי חלק חבירו והתוס' כתבו שם דאפי' בלא תנאי כלל נוטל מחצה בשל חברו כמ"ש ב"י שם בשם תלמידי רשב"א מטעם דכיון דמתחלה בתורת עסקא ירד בה דהיינו למחצית שכר אדעתא דהכי מטפל בריוח שיטול לעולם בענין זה עכ"ל. הרי לפניך שהעסק דמעיקרא לא נשלם בהשלמת הזמן אלא נשאר מסתמא ואפילו בריוח ועוד ראיה מפ' האומנין אמר רבא האי מאן דקביל עיסקא מחבריה ופסיד וטרח ומלייה ולא הודיע לא מצי א"ל דרי מהאיך פסידא בהדאי פי' קביל עליך חצי ההפסד ובשכר טול השליש כדין מקבל עסק מחבירו ונמצאת פוחת מן הקרן דא"ל להכי טרחת ומלייתיה דלא ליקרי אותך מפסיד עסקא פרש"י נכלם היית להכי טרחת למלאות הקרן מדלא אודיעת תחילה ע"כ ה"נ בנדון דידן כיון שמתחילה קיבל עליו המעות בעסקא מסתמא בוש הוא שיאמרו עליו שאחר הזמן הוא מעכב המעו' אצלו ואינו מחזירם לבעליהם ובעליהם מפסידים שיש להם הוצאה בביתם ואין להם ריוח וקרנא שלהם כליא וק"ו הוא דהתם במפסיד עיסקא אין עליו שום פשיעה כי התחת אלקים הוא דברצון היה מרויח רק שמן השמים עכבוהו אפ"ה בוש הוא בדבר זה ק"ו בזה שמעכב ממון חברו אצלו בפשיעה שלא כדין אחר הזמן ודאי בוש הוא בזה ודואג שלא יתנו לאחרים בעיסקא ובודאי התעסק עוד לטובת העיסקא כבתחילה. ועל השאלה השניה אם יהיה על הריוח שם קרן אחר הזמן מבואר בירושלמי הביאו הנ"י פא"נ בפשט הנהו תרי כותאי דעביד עיסקא בהדדי וכו' וז"ל זוזי כמאן דפליגי דמי כיון דלא צריך שומר דאלו שהניח כאלו שנטל הלכך מצי למיפלג מנפשיה ולמשקל מחצה בשלו וחצי מחצה בשל חבירו ול"ד לשותפות אחרת דבעי שומא והיינו דגריס בירושלמי בר נש דיהיב ק' דינרין לחבירו וארווחיה ך' דינרין שקיל לגרמיה י' דינרין ואידך איתעבידו עלייהו קרן ברם בר נש לא עבדין כן נסבין ויהבין ולבסוף אינון פלגין שאע"פ שהדין כן שאם בא לחלוק הריוח חולק אין נוהגין כן אלא נושאין ונותנין ואין חולקין הריוח עד לבסוף עכ"ל. הרי לפניך דיש על הקרן שם ריוח וזהו בכלות הזמן של העיסקא שכן משמע מדברי בית יוסף שהביא בסימן קע"ז בשם תלמידי רשב"א מנהג זה שאין למקבל ליקח ריוח מן הריוח והוזכר שם שקבל המעות לזמן כו'. והנה בנדון שלפנינו לענין שיטול הנותן ריוח מן הריוח זכר בפירוש בנוסח השטר שמהיום מקבל עליו להתעסק במה שיהיה מעוכב בידו אפי' מקצת מן הפרעון הנ"ל וכבר הוזכר שם הפרעון הן על הקרן הן על ריוח וע"ז אמר שמה שיהיה מעוכב בתורת עיסקא בידו נראה דבכהאי גוונא ליכא מנהגא דירושלמי דהירושלמי לא אמר אלא במקבל שאין בו תנאי מפורש מתי יחלוק ויחשוב ריוח לקרן משא"כ בנותן כיון שהזכיר בפירוש שיהיה נחשב עסק חדש בידו כיון שכתוב בפירוש אפילו מקצת מן הפרעון:
ומשם ואילך נוטל הצי השבח כו'. הכי איתא בגמרא מכאן ואילך נוטל חצי שלו וחצי מחצה בשל חבירו פרש"י שהמקבל יטול מחצה שלם בשביל חלקו שהרי חציה שלו ובמחצה השני של חבירו יטול מחצה בשבח כדרך שנוטל באם שלה מחצית שכר ושכר טירחא ליכא ואע"ג דחצי אחריות של מחצית חבירו עליו כיון דבעי למיטרח ביה משום מחצה שלו שהוא קרן גמור ואינו מלוה וכי טרח משום דידיה קא טרח ע"כ רב מנשיא בר גדא שקל מחצה שלו וחצי מחצה בשל חבירו אתא לקמיה דאביי א"ל מאן פלג לך ועוד מקום שנהגו לגדל הוא ותנן מקום שנהגו לגדל יגדלנו וכתב ב"י שיש בכאן ב' פירושים לתלמידי רשב"א דבשם רש"י פירשו שכל זמן שלא חלק כראוי הוי כאלו לא חלק כלל ואינו נוטל שום דבר מחלק שבח של חבירו נמצא שאביי אמר ב' דברים לזה שלא יטול רב מנשיא בשבח של חלק חבירו האחת משום שלא נעשה חלוקה כראוי והשני שמקוה שנהגו לגדל הוא ובשם התוספות פירשו דאפילו לא עשו חלוקה כלל נוטל חצי שבח בחלק חבירו אחר הזמן שאינו חיוב לטפל בהם נמצא דאביי לא אמר אלא חד טעם שלא יטול רב מנשיא בחלק חבירו דהיינו שמקום שנהגו לגדל הוא אבל מה שאמר מאן פלג לך אינו ענין לזה אלא לבטל החלוקה אמר כן שלא תהיה חלוקתו קיימת שיטול המקבל מן רב מנשיא מה שחלק לו שלא כדין. ומדברי רמב"ם פרק ח' מהל' שותפין משמע כפרש"י שהרי כתב רצה להטפל בהן יותר על זמן זה שם אותן בפני שלשה וכל מה שירויחו אח"כ יטול המתעסק ג' חלקים וחבירו רביעי ואם לא התנו כן הרי מחלקין הולדות בשוה ביניהם עכ"ל. הרי שלא מצא שיטול בחלק חבירו אלא אחר השומא בפני הג' וכתב ב"י שכן הוא דעת הטור שהרי כתב ואם לא הודיעו וחלק אינו כלום ועדיין הם שותפין כבתחילה ולוקח כל אחד החצי ע"כ ולפי זה מה שכתב הטור והש"ע תחילה ומשם ואילך נוטל חצי השבח כו' היינו אחר שהודיעו וסוף דבריו הוה פירוש על תחילת דבריו ובפרישה הוקשה לו לפרש דברי הטור כן ופירש הוא דס"ל לטור כפי' התוספות ומ"ש הטור שאם חלק ולא הודיעו שאינו נוטל בשל חבירו כלום היינו כיון שחלק וגילה דעתו דלא רצה להיות שומר שלו בלא חלוקה וכיון שהחלוקה בטילה אין לו בחלק חבירו כלום משא"כ בלא חלק ועסק סתם דיש לו כשטת התוספות ודברים הללו מרפסן איגרא דכשעשה חלוקה קיימת והודיעו מ"מ הוה שומר גם על חלק חבירו וכשעשה חלוקה ולא הודיעו והחלוקה בטילה לא יהיה שומר על חלק חבירו ותו דהא אותו שעשה חלוקה שלא כדין מ"מ לפי דעתו הוה חלוקה קיימת כמו שמצינו ברב מנשיא שלא היה יודע שחלוקתו אינה כלום עד שגילה לו אביי מאן פלג לך ואפ"ה היה נוטל בחלק חבירו אי לאו משום דמקום שנהגו לגדל היה לפי פי' התוס' וא"כ א"א לומר טעמו דגילה דעתו שאינו רוצה להיות שומר אלא בחלק והודיע לפי דעתו ולמה לא נפסוק כן באמת לכל חולק ולא הודיע אלא כפירוש הב"י בדברי הטור שזכרנו כן עיקר ויותר אני תמה על מו"ח ז"ל שכתב דגם הב"י ס"ל כפירוש שזכר בעל הפרישה ותמה עליו במה שכתב שהב"י לא פי' כן ולא דק כלל בב"י בזה שהרי כתוב בפירוש שהטור והרמב"ם ס"ל כחדא שיטה בזה וברמב"ם מבואר להדיא שאינו נוטל כלל בחלק חבירו רק אחר השומא בפני ג' ואם לא הוה מחילה בסתם וכן דעת הטור אלא שהטור ס"ל כל שהודיעו ה"ל כשם בפני ג' והיינו כפרש"י אלא פשוט שהב"י פי' כמו שזכרנו והדברים ברורים כדעת הב"י וכן יש לפרש דברי הש"ע פה שהם העתק ל' הטור ואין למקבל שום זכות בחלק הנותן עד שיעשה תחלה חלוקה כראוי בפני ג' או יודיענו לנותן וזה ברור:
(לג) מעכב: הטעם דבשנה ראשונה יש טפול מרובה לפי שהיא דקה וצריך להכניסה ולהוציאה ויש סברא להיפך שאדרבה שנה שניה יש טפול מרובה לפי שצריך מזונות הרבה ע"כ כל א' יש לו סברא לטובתו ומעכב על חבירו שתהיה העסקא עד כלות ב' הזמנים האלו ט"ז וכתב עוד וז"ל שאלה המקבל עסקא מחבירו איזה סך ממון על זמן ואחר זמן הפרעון התעכב המקבל אצלו המעות ונתעסק בהם ואינו רוצה ליתן ריוח ממה שמגיע אחר הזמן פרעון כי אמר שאחז"פ היו המעות פקדון אצלו כי אין לו היתר עמו רק עד הזמן ואחר כך היה רבית מה שיתן לו. עוד שאלה בממרנ"י שכתוב בה וז"ל שקיבל החתום עליו ת' זהובים קרן בעסקא ולתת ריוח למוציא שטר מעסקא הנ"ל ק' זהובים ז"פ ר"ח ניסן ובאם ימשוך הפרעון אפילו מקצתו קיבל החתום עליו מעכשיו להחעסק באותו סך שיעכב אצלו בתורת עסק הנ"ל ולתת רוחים לפי ערך הריוח דלעיל ואח"כ המשיך הפרעון איזה זמן ובא הנותן שיתן לו רווחים מן הרווחים דהיינו מר"ח ניסן ה' מאות זהובים קרן ויתן לו רווחים גם מן הק' זהובים אם הדין עמו או לא. תשובה על השאלה הראשונה נראה ברור דהדין עם הנותן וחייב לתת לו רווחים גם מהעסק שאחר ז"פ וההיתר שבתחלה נמשך גם אח"כ עד שיודיעו אחר הזמן שאינו רוצה לקבל עוד בעסקא אותן המעות והביא ראיות לדבריו ועל השאלה השניה אם יהיה על הריוח שם קרן אחר הזמן נראה דהדין עמו דאע"פ שהמנהג שאין לוקחין ריוח מן הריוח מ"מ מאחר שנזכר בשטר בפירוש שמהיום מקבל עליו להתעסק במה שהוא מעוכב בידו אפילו מקצת מהפרעון נראה ברור דבכה"ג ליכא מנהגא עכ"ל.