שולחן ערוך יורה דעה קסה א
שולחן ערוך יורה דעה · קסה · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
המלוה את חבירו על המטבע והוסיפו על משקלו אם הוזלו הפירות מחמת התוספת מנכה לו שיעור התוספת ואפילו הוסיפו עליו כל שהוא ואם לא הוזלו מחמת התוספת אינו מנכה לו אלא נותן לו ממטבע היוצא באותה שעה.
במה דברים אמורים כשהוסיפו עליו עד חמישיתו כגון שהיה משקלו ד' ועשאוהו ה'. אבל אם הוסיפו עליו יותר על חמישיתו -- מנכה לו כל התוספת אע"פ שלא הוזלו הפירות. וה"ה למלוה על המטבע ופחתו ממנו:
- הגה: ועיין בח"ה סימן ע"ד אימת יוכל להחזיר המטבע שהלוה לו אע"ג דנפסלה ואם הוזלו הפירות מחמת המטבע החדשה ולא הוסיפו עליה נותן לו מטבע החדשה (גמרא) והיכא שעשו מטבע חדשה ולא ידענו אם הוסיפו אם פחתו חומש סמכינן אאומנים עובדי כוכבים דבקיאים בכך במסיחין לפי תומן או הערכאות הממונים על כך (ב"י בשם ס"ה) ואם גזר המלך שכל מי שיפרע יפרע ממטבע חדשה הולכים אחר גזירת המלך דדינא דמלכותא דינא ואין בזה לא משום רבית ולא משום איסור גזל (ב"י בשם הרמב"ן ועיין ס"ק ח') ועיין בח"ה סימן ע"ד:
מפרשים
(א) המלוה כו' על המטבע. כלומר שמלוה לו בענין שחייב ליתן לו המטבע היוצא ועל הדרך שנתבאר בחושן משפט סוף סי' ע"ד וע"ש ועב"ח ועי' בתשובת רבי משה אלשקר ס"ס קט"ו:
(ב) מנכה לו כו'. וכל היכא שצריך לנכות לו ולא נכה לו כתב ב"י בשם ב"ה די"א דהוי ר"ק וי"א דהוי א"ר:
(ג) ואם לא הוזלו מחמת התוספת. אע"פ שהוזלו מחמת השער כגון שבאו רוב תבואות לעולם והוזלו אינו מנכה לו. ש"ס:
(ד) עד חמישיתו. דאם היה מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון היתוך ושכר הצורף א"נ דאפי' בטיבעא קמא איכא זוזי דתקילי טפי עד חומש א"נ מסתמא גם דעת הלוה אם ישתנה המטבע לא ינכה לו כלום עד שיעור זה:
(ה) וה"ה למלוה על המטבע כו'. כלומר המלוה בענין שחייב לשלם לו מטבע היוצא ופחתו מן המטבעות אז צריך הלוה לשלם לו על הדרך שנתבאר:
(ו) מחמת המטבע החדשה. מחמת חריפותה נותן לו מטבע החדשה:
(ז) אאומנים עובדי כוכבים. ששואלים לשנים זה שלא בפני זה במסיחין לפ"ת כדעבדינן בשטרי דפרסאי. בה"ת. ועי' בח"מ סי' ס"ח ס"ב:
(ח) ואם גזר כו'. ז"ל הרב בח"מ ס"ס ע"ד ואם תקן המלך כיצד ישלמו החייבים דינא דמלכותא דינא וכפי מה שתקן ישלם ויש חולקים עיין בח"מ סי' שס"ט בדין דינא דמלכותא דינא עכ"ל ובסמ"ע שם נרשם אסברת יש חולקין תשובת הרא"ש כלל ק"ג סי' א' ב' וריב"ש סי' קצ"ו וכן הוא בד"מ שם וצ"ע דלא נמצא כן בתשובת הרא"ש שם וכן בריב"ש שם איתא להדיא איפכא וז"ל ועם היות שאם לא צוה המלך בפירוש על פרעון החובות היה מן הדין לפרוע ע"פ הדין כמו שנתבאר כו' אבל מאחר שצוה המלך בפירוש בענין פרעון החובות שיקובל המטבע החדש בערך הראשון ולא אמר זה באיש פרטי לבד אלא שיהא נוהג כן בכל מדינות מלכותו דינא דמלכותא הוא זה ע"כ לשונו ואפשר לזה לא הביא הרב כאן סברת היש חולקין או משום שכתב בח"מ סי' שס"ט ס"ח שהעיקר כהסוברים דבכל דבר דינא דמלכותא דינא א"כ במטבע קי"ל דינא דמלכותא דינא וכן עיקר לדינא ועוד שנ"ל ברור שאף הסוברים דלא שייך דינא דמלכותא אלא במסים ומכסים התלוים בקרקע מודים דעניני המטבעות דינם כמסים ומכסים וכן הוא להדיא בבה"ת שער מ"ו חלק א' אחר שכתב ביאור דינים אלו שנתבארו בטור ומחבר סי' זה וז"ל אם המלך גזר על מלכותו שכל מלוה לחבירו יהא פרעונו מן מטבע השניה שעשה עכשיו אע"פ שפחתו מן הכסף או שיתן מן השני אע"פ שהוסיפו עליו כמה וכמה בזה ודאי איכא מ"ד דדינא דמלכותא דינא ואני קבלתי מרבותי שקבלו מדעת הצרפתים שלא נאמר דינא דמלכותא דינא כ"א בדברים שהם עסקי המלך כגון עניני הדרכים והמכסים והטסקאות כו' ושאלתי בזה הרמב"ן ז"ל וזה אשר כתב לי מה ששאלת במלך ששנה את המטבע ופחת ממנה הרבה וגזר על הכל שיהא זה המטבע יוצא במקום הראשון בפריעת חוב ובכל דיני הלואות מתוך דבריך למדתי שאתה סומך על קצת חכמי הדור שלפנינו שהיו מורים דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בעסקי המלך לצרכו כגון גשרים וארעא דמסקא להו טסקא ובאמת שהסברא הזאת מסורת בידינו מפי קצת רבותינו ועם כל זה איני מודה לדבריך בעסקי המטבעות שאין לך עסק מלכות גדול מזה שהם בעלי המטבע והם שעושין אותו ומוציאין אותו בארץ שלהם בעלוי המטבע מתקיים הפסדו דכל הריוח שלהן וכל זכותן מטבע והדין הזה הוא שוה לגמרי לדין קרקע שמעלה בטסקא שגזירתו של מלך מתקיימת בה אבל אנו כבר עמדנו על הסברא וראינו משתברת ומשתבשת בש"ס כו' עכ"ל ועוד כתב שם בסוף השער שדין המלכות בזה דין והפקרו הפקר כו' (שוב מצאתי בתשובת ר' אהרן ששון סי' קנ"ג מביא דברי סה"ת הנ"ל ומבואר שם מדבריו ג"כ דדנין דינא דמלכותא במטבעות ועוד האריך שם בדברים אלו ואין כאן מקום להאריך) וכל זה ברור ולא הוצרכתי להאריך אלא מפני שראיתי למהרש"ל פ' הגוזל עצים ס"ס י"ג שכתב והמרדכי כתב בשם ר"ת ורשב"ם איך היו דנין דינא דמלכותא בענין המטבע שנפסל ומאחר שלא הוזכר בתוס' ושום מחבר ש"מ דנתבטלו אותן הדברים כי לא היה אלא מנהג קבוע בימיהם והאידנא ליכא אלא דינא עכ"ל ומביאו הב"ח בח"מ ס"ס ע"ד וכ' עלה וז"ל גם הרב בהגהת ש"ע כתב דיש חולקין וכתב כן ע"פ תשובת הרא"ש כלל ק"ג סי' ב' ותשובת ריב"ש סי' קצ"ו ונ"ל דפלוגתא דרבוותא המע"ה עכ"ל ותמהני עליהם דהדין שכתב המרדכי הוא מוסכם מהרמב"ן ובה"ת והריב"ש וכ"כ ב"י בשם הגהמ"י פ"ד מהלכות מלוה וכ"כ בתשובת מהרי"ל סי' קי"ב ומביאו ב"י וכ"כ ר' ירוחם במישרים נתיב ו' ח"א וכתב שכ"כ האחרונים וכן הוא בתשובת מיימוני בהל' מלוה פי"ד וכ"כ נ"י פ' החולץ בשם הריטב"א גבי גר שחזר לסורו דהוי כישראל מומר דאם דינא דמלכותא שיהא קונה ומקנה כעובד כוכבים דינא דמלכותא דינא ומביאו ב"י וד"מ לקמן ס"ס רס"ח וכן הביא הב"י בח"מ ס"ס שס"ט הפוסקים דסוברים דאמרינן דינא דמלכותא דינא בכל מילי ולזה לא כתבו הפוסקי' האחרים האי דינא שכתב המרדכי בשם ר"ת ורשב"ם דכיון דכתבו בכמה דוכתי אחריני דקי"ל דינא דמלכותא דינא בכל מילי פשיטא דה"ה בזה ועוד דס"ל דמטבעות דמי לקרקע כמ"ש ב"ה וכיון שכתבו בסתם בכמה דוכתי בקרקע דינא דמלכותא דינא ה"ה בזה ומ"ש הב"ח בדעת הרב כבר נתבאר שאין כן דעת הרב להלכה:
עד חמישיתו. בב"י בשם הרא"ש הטעם דאין בו שבח לענין נסכא דאם מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון ההיתוך ובשכר צורף עכ"ל וכתוב בדרישה וא"ל הא אילו היה מהתך כסף הלואתו היה פחות ג"כ די"ל דא"ל לא הייתי מהתך כספי אלא הייתי מוציאו בעינו וכסף דידך בעיניה לא יש בו עדיף לענין הוצאה עכ"ל . ולע"ד אין פירוש לדבריו דאמאי יחשוב מטבע הישן כאילו הוא בעין והחדש כאילו הוא מהותך דמ"מ הוא ירויח עכשיו כשעושה כלי ממנו ובלבוש תירץ לא קפדינן על זה דקים להו לרבנן דגם במטבע ישן היה שם קצת כבדים כשיעור חומש טפי על אחרים ויכול לברור מהני הכבדים ולא דק דא"כ למה הוצרך לטעם שכתב הרא"ש דיפחות החומש בהתכה ובאמת איתא בב"י טעם זה שיש כבדים כו' שזכר הלבוש בשם הרשב"א בתשובה והוא לא ס"ל טעם של הרא"ש שזכרנו ובעל הלבוש פתח בטעם הרא"ש וסיים בטעם הרשב"א ואינו נכון כלל אלא הכי פירושו של ענין דמאי דמקשה בגמרא והא קא שבח לענין נסכא לא פריך דאילו הישן הייתי מתיכו ועושה ממנו כלי א' קטן ועכשיו יהיה לך כלי גדול דכל שאתה אומר שיש מעלה בחדש מבישן מצד שתקלקל אותו מכמות שהוא ותעשה ממנו דבר אחר אף אני אומר לך שאילו אתה נותן לי אותן הפירות שקניתי בעד הישן אני אוכל להשתדל לי עכשיו בעדם מטבע חדש דהא לא הוזלו הפירות מחמתן אלא דכ"ע לא חיישי' לזה המעלה שבאה אם לא יהיה המטבע בעין אלא דעיקר הקושיא בגמרא דיאמר הלוה למלוה הנה אני אקח החדש ואתיכו ואעשה ממנו מטבע הישן כעין שנתת לי וישאר לי חתיכה של כסף ועל זה פריך והא קא שבח לענין נסכא פי' מה שיהיה נשאר נסכא קטנה ועל זה משני שפיר שאם באת להתיכו ולעבות מטבע ממנו אתה צריך לשכור צורף וגם בחסרון ההיתוך נמצא שלא תרויח מאומה כן נראה לע"ד ברור ונכון:
מנכה לו כל התוספת. ולא סגי בנכוי עד החומש דכיון דחייב לנכות מנכה את כולו דוגמא לזה איתא בהמוכר פירות ובח"מ סי' רכ"ט אם בא לנכות מנכה את כולו:
וה"ה למלוה כו'. בטור סיים וכן הדין אם נושאים ונותנים כו' פי' דלאו דוקא דרך הלואה אלא הוא הדין דרך משא ומתן וכלל בזה שני דברים האחד אם הוסיפו או פחתו על המשקל דהיינו שהזקק ניתוסף או נפחת והשני שנעשה שינוי לענין עירוב עם נחושת בכל גווני אם לא נעשה שינוי לענין פירות או שאר דברים שנותנין עבורו לא ינכה עד חומשיתו:
(א) המטבע: כלומר שמלוה לו בענין שחייב ליתן לו המטבע היוצא.
(ב) מנכה: וכל היכא שצריך לנכות לו ולא נכה לו כתב ב"י די"א דהוי ר"ק וי"א דהוי א"ר.
(ג) התוספת: אע"פ שהוזלו מחמת השער שבא רוב תבואות לעולם אינו מנכה לו. ש"ס.
(ד) חמישיתו: דאם היה מחזירו לנסכא יפחות החומש לחסרון היתוך ושכר הצורף כ"כ ב"י בשם הרא"ש ופירש הט"ז שאם בא להתיכו ולעשות מטבע ממנו עתה צריך לשכור צורף וגם בחסרון ההיתוך נמצא שלא הרויח מאומה ובלבוש כתב הטעם דאף במטבע ישן היה שם קצת כבדים ושיעור חומש טפי על אחרים א"נ מסתמא גם דעת הלוה אם ישתנה המטבע לא ינכה לו כלום עד שיעור זה.
(ה) כל: ולא סגי בניכוי עד החומש דכיון דחייב לנכות מנכה את כולו דומה לזה איתא בחושן משפט סי' רכ"ט ע"ש. ט"ז.
(ו) למלוה: פי' המלוה בענין שחייב לשלם לו מטבע היוצא ופחתו מן המטבע צריך הלוה לשלם לו על הדרך שנתבאר וכתב הט"ז דלאו דוקא בדרך הלואה אלא ה"ה דרך משא ומתן ואין חילוק בין הוסיפו או פחתו על המשקל או שנעשה שינוי לענין עירוב עם נחשת בכל גווני אם לא נעשה שינוי לענין פירות או שאר דברים שנותנין עבורו לא ינכה עד חומשיתו.
(ז) אאומנים: ששואלים לשנים זה שלא בפני זה במסל"ת כדעבדינן בשטרי דפרסאי ועי' בחושן משפט סי' ס"ח ס"ב.
(ח) בח"ה: כתב הש"ך אף על גב דשם הביא רמ"א דעת החולקים מכל מקום כאן כולי עלמא מודים דענייני המטבעות דינן כמסים ומכסים ואומרים בהם דינא דמלכותא שאין לך עסק מלכות גדול מזה ולכל מילי שוה לקרקעות שגזירתן של מלך מתקיימת ועיין בחושן משפט סי' שס"ט.