שולחן ערוך יורה דעה צ ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · צ · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטיד"א מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל. ולצלי קריעה שתי וערב:
- הגה: ואם עבר ובשלו -- אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל -- יש להתיר בדיעבד (סה"ת והמרדכי והג"ה מיימוני והטור ועוד פוסקים עיין תורת חטאת) במקום הפסד מרובה, אבל בלאו הכי אין להתיר. ומה שנהגו לקורעו ולחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל (ת"ה סי' קפ"ב).
- ולצלי נוהגין לכתחלה לקורעו שתי וערב וטיחה בכותל (או"ה כלל י"ח) מיהו אם עבר וצלאו אפילו בלא קריעה -- שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו (הג"ה מיימוני וש"ד והטור ועוד פוסקים). ואם נצלה עם בשר עמו, אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל --שניהם מותרים, ואם לאו -- העליון מותר והתחתון אסור (בית יוסף בשם תוס' והרא"ש ומרדכי ואו"ה). ואין לאסור שניהם שמא נתהפך השפוד דבדיעבד לא מחזקינן איסורא (או"ה). אבל לכתחלה אין לצלותו עם בשר כלל.
- ולקדירה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה (רש"י והפוסקים). והוא הדין לטגן אפילו בלא בשר (בית יוסף) ואפילו נתייבש הכחל (או"ה). ואם עבר ובשלו בקדירה לבדו -- בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב וטחו בכותל (רש"י וראב"ן וש"ד ומרדכי ועוד פוסקים). מיהו אם נתייבשה דהיינו לאחר שלשים יום אם עבר ובשלו אפילו עם בשר מותר בדיעבד (ש"ד והג"ה והר' יחיאל):
- ולעשות פשטיד"א מן הכחל בלא בשר נהגו בו היתר אם אין אופין הפשטיד"א במחבת אבל במחבת דינו כמו בשול בקדירה (מהרא"י בהג"ה וארוך כלל י"ח). ויש פרושים המחמירים בכל פשטיד"א אם לא נתייבש הכחל תחילה:
- יש מחמירין שלא לאפות פשטיד"א כחל עם של בשר בתנור קטן רק יש להניח אחד בפי התנור (ת"ה סימן קפ"ב) וטוב להזהר לכתחלה אף כי אינו אלא חומרא בעלמא (ב"ח וארוך):
מפרשים
(ו) נהגו שלא לבשלו כו'. כל זה מצד המנהג אבל לענין דינא בדיעבד נתבאר דעת המחבר בס"א ודעת הר"ב בהג"ה בסעיף זה:
(ז) או בפשטיד"א כו'. אפי' במחבת כן דעתו בספרו ב"י ואנן לא נהיגין הכי וכמ"ש הרב בהג"ה:
(ח) יש להתיר בדיעבד במקום הפסד מרובה. אפילו עם בשר כן מוכח להדיא בת"ח שם ד"ג אבל לבדה מותר ע"י קריעת שתי וערב וטיחה בכותל אפילו בלא הפסד מרובה כדמוכח שם ד"ב וכמ"ש בהג"ה בסמוך ודעת מהרש"ל באו"ש ובספרו פ' כ"ה סי' מ"ז להתיר בדיעבד עם בשר ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל אפי' בלא הפסד מרוב והב"ח פסק וז"ל ואם בשלו עם שאר בשר ואין ס' כנגדו הכל אסור אף בדיעבד אפי' קרעו שתי וערב וטחו בכותל ודלא כהגהת ש"ע דמיקל בזה במקום הפסד מרובה עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו שהרי כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם ור"ת והתוספות והרא"ש והרשב"א והר"ן וסמ"ג וסמ"ק ומרדכי וש"ד ושאר פוסקים והמחבר מכללם מתירין בדיעבד והרבה מהם מתירין אפילו לכתחלה אפילו לדעת רש"י אלא שראבי"ה וא"ז מחמירין אפי' דיעבד א"כ ודאי דעכ"פ יש לסמוך אכל הנך רבוותא בדיעבד במקום הפסד מרובה בפרט באיסור דרבנן ובשגם שפשטא דסוגיא משמע כוותייהו:
(ט) ומה שנהגו כו'. וכתב ב"י ע"ש הרשב"א דאם נתנו תחת המכבש הוי כטחו בכותל עכ"ל ת"ח שם ד"ו:
(י) ולצלי נוהגין לכתחלה כו'. ומהרש"ל שם פסק דמדינא נמי בעי הכי לכתחלה:
(יא) שניהם מותרים. אפילו ידוע שנתהפכו דכיון שנקרע שתי וערב וטחו בכותל חשוב כבשר ממש לענין זה:
(יב) ואם לאו העליון כו'. ונראה דאם ידוע ששניהם היו תחובים בשוה בשפוד ולא היה שום א' מהן עליון או תחתון שניהם מותרין:
(יג) אבל לכתחלה אין לצלות כו'. הטעם משום ששפודים שלנו מונחים לארכן ופעמים ראש זה למעלה ופעמים זה למעלה וכמו שנתבאר בסימן ע"ג גבי כבד:
(יד) נוהגים בו איסור לכתחלה. אפילו ע"י קריעה שתי וערב וטיחה בכותל והטעם יתבאר בס"ק כ"א:
(טו) וה"ה לטגן כו'. מה שנרשם בש"ע ב"י רצה לומר דהב"י משוה דין טיגון לבישול כמבואר שם ובחבור זה בס"ב ואם כן למאי דנוהגין בארצותינו שלא לבשלה כלל אפילו לבדה ה"ה לטגנה אבל ודאי דעת הב"י בהדיא דבין בבישול בין בטיגון נוהגין לכתחלה לבשלה לבדה וכמבואר שם ובס"ב בהדיא:
(טז) בקדירה לבדו מותר בדיעבד. בלא ששים אבל אם לא קרעו שתי וערב או לא טחו בכותל אפי' דיעבד אסור עד שיהא ס' במים נגד הכחל וכחל מן המנין כ"כ הפוסקים:
(יז) דהיינו לאחר ל' יום. היינו מסתמא אבל אי חזינן דיבשה היא ממש פשיטא דאפילו תוך ל' מותר:
(יח) מותר בדיעבד. אפילו בלא קריעה כלל שם ובכל דיני פשטיד"א ויבש שוה דעת מהרש"ל לדעת הרב בהג"ה זולת מה שכתב הרב בהג"ה ויש פרושים כו' אם לא נתייבשה הכחל כו' שנראה מדבריו שנתייבשה מותר בפשטיד"א אפילו במחבת וכן נראה להדיא מדבריו בסימני ת"ח שם דין י' אין כן דעת מהרש"ל שם אלא דעתו דמחבת אסור לכתחלה אף ביבש ע"ש:
(יט) דינו כמו בישול בקדרה. והא דקי"ל לעיל ס"ס ע"ח דפשטיד"א אפילו בלא מחבת יש לה דין בישול בקדרה שאני הכא כיון דמדינא שרי אלא משום גזירה אסור וכמו שכתבתי בס"ק כ"א א"כ ודאי דבמחבת דוקא דהוי דומיא דקדירה יש לגזור אבל לא בלא"ה:
(כ) שלא לאפות פשטיד"א כחל עם בשר כו'. אבל ודאי עם חלב מדינא אסור דודאי כחל בשר גמור הוא ואם אפה עם חלב בתנור אחד הוי כדין שאר בשר וחלב שנאפו בתנור אחד שיתבאר לקמן סי' צ"ו וק"ח ע"ש:
ואם עבר ובשלו. פירוש עם בשר:
אבל בלא"ה אין להתיר. פירוש בלא ס' אבל אם יש ס' בבשר שבקדירה עם הכחל נגד הכחל אז הבשר מותר והכחל אסור עכ"פ כן פסק הטור בשם רש"י וכן כתוב בת"ח כלל ו':
ולקדירה בלא בשר נוהגים בו איסור כו'. הטעם משום גזירה שמא יבשל עם בשר ובלא קריעה שתי וערב:
ואם עבר ובשלו בקדירה לבדה בדיעבד מותר כו'. רש"ל כתב פרק כ"ה סי' מ"ז נראה דאסור אף בדיעבד ואף שאינו מן הדין כלל מ"מ מאחר שכתבו הגאונים דנהגו כל ישראל דלא מבשלין כחל כלל הוי כדבר שנאסר במנין כו' ומ"מ ביבש לא נראה להחמיר כו' עכ"ל:
(ה) בטיגון: כתב הש"ך בב"י משמע אפילו במחבת ואנן לא נהיגין הכי.
(ו) מרובה: כתב הש"ך אפילו עם בשר אבל לבדו מותר אפי' בלא הפסד מרובה והב"ח אוסר אפילו בהפסד מרובה וחולק עליו הש"ך דיש לסמוך על רמ"א בפרט באיסור דרבנן.
(ז) עדיף: כתב הרשב"א ואם נתנו תחת המכבש הוי כטחו בכותל.
(ח) מותרים: אפי' ידוע שנתהפכו דכיון שנקרע ש"ו וט"ב חשוב כבשר ממש לענין זה.
(ט) והתחתון: כתב הש"ך ונראה דאם ידוע ששניהם היו תחובין בשוה בשפוד ולא היה שום א' מהם עליון או תחתון שניהם מותרין.
(י) לצלותו: הטעם דשפודין שלנו מונחים לארכן ופעמים ראש זה למעלה ופעמים זה למעלה.
(יא) איסור: פי' אפי' ע"י קריעה ש"ו וט"ב.
(יב) בדיעבד: בלא ששים אבל אם לא קרעו ש"ו ולא טחו בכותל אפי' דיעבד אסור עד שיהא במים ס' נגד הכחל וכחל מן המנין עכ"ל הש"ך וט"ז כתב בשם מהרש"ל דאסור אף בדיעבד אפי' קרעו ש"ו וט"ב אף שאינו מן הדין כלל מ"מ מאחר שכתבו הגאונים דנהגו כל ישראל שלא לבשל כחל כלל הוי כדבר שנאסר במנין כו' ומ"מ ביבש לא נראה להחמיר עכ"ל.
(יג) מותר: פי' הש"ך אפי' בלא קריעה וגם אי חזינן דיבשה היא ממש פשיטא דאפילו תוך ל' מותר.
(יד) במחבת: כתב הש"ך והא דקי"ל לעיל סוף סימן ע"ח דפשטיד"א אפי' בלא מחבת יש לה דין בישול בקדרה שאני הכא כיון דמדינא שרי אלא משום גזרה אסור א"כ לא גזרינן אלא דוקא במחבת.
(טו) נתייבש: כתב הש"ך משמע אבל נתייבש מותר בפשטיד"א אפי' במחבת ואין כן דעת מהרש"ל אלא דעתו דבמחבת אסור לכתחלה אף ביבש.
(טז) חומרא: כתב הש"ך אבל בפשטיד"א של כחל עם חלב ודאי מדינא אסור דודאי כחל בשר גמור הוא והוי כדין שאר בב"ח שנאפו בתנור א' שיתבאר לקמן סי' צ"ז וק"ח.