הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן צ
סימן צ[עריכה]
(סימן צ' ט"ז סק"ב) ואפשר שהרא"ש והטור ס"ל. זה תמוה דעדיין יקשה הא דם ג"כ דרבנן ויהיה סגי בנ"ט וכמו שהקשה הט"ז בעצמו על הת"ה:
(ט"ז סק"ד) משמע אפי' אם נפל תחילה בפחות מס' וכו'. לצרף גם הכחל כך העלה בדעת המחבר דבאיסור דרבנן ל"א חתיכה נ"נ מש"ה גם כשנפלה לקדירה אחרת הכחל מן המנין ולהג"ה שמצריך ס' בלא הכחל משום דסבר דכל איסורי דרבנן אמרינן חנ"נ. ולענ"ד יראה דלא מוכח מידי מהמחבר די"ל דהמחבר והרמ"א לטעמייהו אזלי והא במה דפליגי עוד בהאי דעת המחבר כהרמב"ם דבישל קדירה לחודיה בדיעבד אף בלא קרעה שרי ודעת הרמ"א לאסור ואופן פלוגתתם מבואר בראשונים דעת המחבר דבליעת בשר הכחל מחלבו או חלבו מבשר הכחל לא אסרו משום בשר וחלב רק בבישלו עם בשר אחר חלבו בולע טעם מבשר אחר ודעת הרמ"א דדוקא כ"ז שלא פירש חלבו לא אסרו אבל בפירש החלב הרי היא כחלב דעלמא ומש"ה בבישלו אף בלא בשר אסור הכחל מהחלב שיצא ממנו וא"כ נראה דלשיטת המחבר דלא אסרו בליעת בשר הכחל מחלבו וא"כ אם בישל עם בשר אחר אף דליכא ס' ובלע חלבו מבשר אחר ונאסר החלב משום בב"ח מ"מ מה שבולע אח"כ הבשר הכחל מחלבו אין האיסור משום שהוא בשר ובולע מחלבו אלא הוא כמו ירק שבולע מחתיכות בב"ח ובזה ל"א חתיכה נ"נ דעיקר טעמא דאמרינן בב"ח חתיכה נ"נ הוא רק משום האי לחודיה שרי וכו' משא"כ במה שבלוע מחתיכות בב"ח הוי כבלוע משאר אסורים דל"א חתיכה נ"נ אבל לדעת הרמ"א דלאחר שפירש הוא כחלב דעלמא והוי עכשיו בב"ח עצמו דאמרינן חתיכה נ"נ והוא ברור ודוק. ואדמ"ו הרב הגאון מו"ה וואלף אייגער השיב לי שהדין עמי בסברא אולם א"א לכוין כן בדעת המחבר שדעתו בב"י (סי' ק"ג) אף בדבר הבלוע מבב"ח אמרינן חתיכה נ"נ והודיתי לו שהיה בהעלם דבר ממני דברי ב"י וראיתי בש"ך (סס"י ק"ג ובסי' צ"ד) שחולק באמת על הב"י ומסברא שכ' דשוב לא שייך האי לחודיה שרי וכו' ושמחתי שכוונתי בסברא והנה לפום רהיטא אמרתי דהב"י הוכיח שיטתו ממה דמבואר במתני' דטיפת חלב דעכ"פ אותה חתיכה אסורה וכדפסקי' ג"כ רס"י צ"ב ולזה קשה הא חוץ לקדירה הוי רק צלי ואינו אוסר רק כדי נטילה וכן תמה הש"ך (סי' צ"ב) ולזה הוכיח הב"י שאף חתיכה הנאסר מבב"ח אמרינן בי' חתיכה נ"נ דהוי איסור מחמת עצמו ומה"ת כל החתיכה אסורה דנטילה חוזר ואוסר כדי נטילה וחוזר ואוסר דבב"ח ל"א כל הנאסר וכו' וכמבואר (סימן ק"ה ס"ז) ע"ש בש"ך וכ"ז אם גם הנאסר מבב"ח הוי איסור מחמת עצמו אבל אם נימא כסברת הש"ך הנ"ל לא הו"ל לאסור רק ב' נטילות דהנטילה הראשונה הוי איסור מחמת עצמו אבל הנטילה ב' הוא רק נאסר מבב"ח והדרי' לכללי דכל הנאסר וכו' אע"כ כדעת הב"י וק"ל:
אמנם באמת אחר העיון תמיהני על המחבר (סי' צ"א ס"ד) או בשר רותח וכו' קולף הבשר וכו' ואמאי אף שאין החלב אוסר יותר מכדי קליפה מ"מ הבשר בעצמו נשאר רותח וא"כ הקליפה תחזור ותאסר לדעת הב"י תאסור כולה ולדעת הש"ך הנ"ל תאסר עכ"פ כדי קליפה וצל"ע לדינא:
גם י"ל לדינא מה שלא מצאתי מפורש באם נאסר בב"ח כדי קליפה כגון בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן או בצלי אם חזר ונפל לקדירה בעי ס' נגד כל החתיכה דהקליפה הוי איסור דבוק כיון דבב"ח הוי איסור מחמת עצמו ונראה דזהו כוונת הת"ח (כלל כ"ב דין ג') באמצע דבריו שכ' מיהו י"ל דה"ק דאם בא אח"כ לתוך הרוטב וכ' והוא לפום רהיטא ולזה נראה דהכוונה למ"ש דהוי איסור דבוק וק"ל. ובההיא ענינא תמיה לי דברי תוספות חולין (דף צ"ו) ד"ה שמגיע וכו' ולקמן בפרק כ"ה וכו' ולא ידעתי מה קשה להו הא התם הוי ג"כ חם לתוך צונן ואי משום שהצלי שוקע לתוך החלב והוי הצלי תתאה א"כ בלא דבריהם שלפניו קשה דתהא בישול ולצריך ס' וע' בש"ך (סי' צ"א) זולת שנחלק דלענין זה הוי תתאה עכ"פ כמו צלי והוא דוחק להסביר וגם הרי פסקי' דאף בבשר השוקע לתוך חלב סגי בקליפה וגבי צלי פסקי' נטילה בסי' ק"ה וע"כ הטעם משום דהבשר הוי עילאה א"כ אין הוכחה דההיא בר גוזלא מיירי בצונן וא"כ הרמ"א שכ' בסי' צ"א וי"א דאפי' הם צוננים וכו' והוא שיטת תוס' הנ"ל וע"כ משום דבצלי בשוקע הוי כמו צלי וכנ"ל ולא הגי' כן אהמחבר ומבעי נטילה בבשר השוקע וצלע"ג:
(בא"ד) אפילו בבשר בחלב שהוא מדרבנן. ע' בפליתי (רס"י צ"ב סק"ב):
(ש"ך סק"ח) אפי' בלא הפסד. אין זה מסקנת רש"ל אלא דמכח המנהג הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ואף בבשלו בלא בשר אסור בדיעבד וכמו שהעתיק הט"ז סק"ח וכבר השיג המ"י על הש"ך בזה:
(סעיף ב' בהג"ה) ואם לאו העליון מותר. באו"ה כתב הבשר שעליו כשר דיעבד והעתיקו כן בת"ח ובמנ"י כ' דהאו"ה נתן טעם דלא אמרינן דכחל מפעפע למעלה לתוך הבשר דאין חלב מפעפע עכ"ל משמע בכחל למעלה אסור דהבשר מפעפע למעלה לתוך חלב הכחל וצ"ע:
(שם) בדיעבד מותר אם נקרע שתי וערב. אבל הקדירה אסורה לבשל בה בשר ואף דיעבד אסור וכ"כ המנ"י אות כ"ה בשם האו"ה ומחשש דשמא יבשל יחד בשר עם הכחל מש"ה גרע מסכין ע' ש"ך סקכ"א ובמנ"י סק"מ:
(ש"ך סקט"ז) וכחל מן המנין. ובזה אף הכחל עצמו שרי וכ"כ המנ"י:
(שם סקי"ח) אפי' במחבת במנ"י השיג דכוונת הרמ"א רק בלא מחבת דבזה אף הפרושים אין מחמירין ביבש:
(ט"ז סקי"ב) א"כ הו"ל גזירה לגזירה. האחרונים הקשו הא בההיא בר גוזלא דנפל לכמכא דאמרינן דאם אינו נאכל מחמת מלחו היה אסור הא הוי תרי דרבנן בשר עוף ומליחה ולעד"נ דמאי דשריי' היינו אפי' לבשל אח"כ הגוזלא בזה אלו היה אינו נאכל מחמת מלחו כשמבשלו אח"כ והבלוע כמכא שנבלע בו במליחה מתבשל עתה בתוכו ובבשר בהמה כה"ג היה אסור מדאורייתא מש"ה בבשר עוף אסור מדרבנן ונכון בעזה"י:
אמנם עדיין יש להקשות לשיטת תוס' דכמכא הוי מי חלב א"כ אף אחר הבישול הוי תרי דרבנן בשר עוף ומי חלב ונלע"ד דהט"ז מיקל היכי דהוי ב' ענינים א' מהות המין דהיינו חלב שחוטה וא' מצד הבלועה דרבנן דהיינו בכבישה זהו מיקרי תרי דרבנן אבל בשר עוף בחלב שחוטה או במי חלב לא מיקרי תרי דרבנן דהנך מינים הוי מדרבנן ודוק היטב. אמנם נלע"ד ראיה דלא כהט"ז דהא עוף אסור לאכול עם גבינה אף בצונן כדלעיל (סימן פ"ט) זולת דנימא לחלק בין בשר עוף לחלב שחוטה דלא מסתבר:
(סעיף ד' בהג"ה) ומותר למלחו עם שאר בשר. היינו בהוכשר כבר מדמו דמותר למלוה עם בשר וליכא חשש משום בב"ח אבל למלוח להכשיר לקדירה אסור למלוה לכתחלה עם בשר כדלעיל (סס"י ע"ה) מנ"י (סוף כלל ע"ט):