שולחן ערוך יורה דעה ערב ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · ערב · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אין עושין יריעה פחות משלשה דפין ולא יותר על שמונה. נזדמנה לו יריעה בת ט' דפין -- לא יחלקנה בענין שיהיו ג' דפין באחת וששה בשניה, אלא שיהיו ד' באחת וחמשה בשניה.
במה דברים אמורים? בכל היריעות שבספר חוץ מבאחרונה. אבל בסוף הספר אפילו פסוק אחד עושין אותו דף לבדו ותופרים אותו עם שאר יריעות.
מפרשים
(ה) אין עושין יריעה פחות מג' דפין ולא יותר על שמונה. כצ"ל:
(ו) אפילו פסוק אחד. אע"פ שאין בפסוק האחרון תיבות כמנין השיטות יעשה אותיות ארוכות ממטה למעלה כדי שתחזיק תיבה א' ד' או ה' שיטין כדי שיסיים בסוף הדף. טור. ומשמע הא יש הרבה פסוקים יכול לכתוב בכל שיטה תיבה אחת כמנין השיטין מיהו כל זה בסוף התורה כיון שאי אפשר בענין אחר אבל באמצע התורה אין לעשות כן לא להמשיך האותיות לארכן ולא לרחבן אלא יכתוב כהלכתן וכדלקמן סי' רע"ג מיהו אם אירע שהסופר כתב כן לא נפסל בשביל כך וכן משמע בפרישה:
פחות מג'. בטור כתוב ושיעור אורך היריעה כדי שתכיל ג' מאלו הדפין הא דאמר אורך פירושו רוחב היריעה שהרי השיעור הוא בג' דפין זה אצל זה וקראו אורך לפי שהשורות הם באורך הדף נקראים. רש"ל:
ולא יותר על שמונה. כצ"ל ומבואר בטור שעיקר הנוי הוא משל ד' או חמשה אלא שאין איסור אלא בשנים או תשעה. ובסמ"ג הלכות ספר תורה כתב הך דינא דעושה יריעה בת שלש כו' וכל מה שזכר כאן וסיים עלה וכל זה למצוה אבל לא לעכב ע"כ וכ"כ במרדכי הלכות קטנות. א"כ אם לא נכתב רק שני דפין ביריעה כשר בדיעבד וכן משמע ברמב"ם פ' י' דהלכות ס"ת דלא חשיב זה בין הפסולים ותימה על ב"י ורמ"א שלא הביאו זה ונראה דמה שכ' השו"ע בסי' רע"ג סעיף ה' כל אלו הדברים כו' קאי גם על סי' זה:
(ד) פחות: ומבואר בטור שעיקר הנוי הוא משל ד' או ה' אלא שאין איסור אלא בב' או תשעה ומדברי הסמ"ג משמע דאם לא נכתב רק שני דפין ביריעה כשר בדיעבד וכן משמע בהרמב"ם דלא חשיב זה בין הפסולים עכ"ל הט"ז.
(ה) פסוק: כתב הש"ך אע"פ שאין בפסוק האחרון תיבות כמנין השיטות יעשה אותיות ארוכות כדי שתחזיק תיבה אחת ד' או ה' שיטין כדי שיסיים בסוף הדף. כ"כ הטור ומשמע הא אם יש הרבה פסוקים יכול לכתוב בכל שיטה תיבה אחת כמנין השיטין מיהו כל זה בסוף התורה כיון שא"א בענין אחר אבל באמצע התורה אין לעשות כן להמשיך האותיות לא לארכן ולא לרחבן אלא יכתוב כהלכתן מיהו אם אירע שהסופר כתב כן לא נפסל בשביל כך עכ"ל.