שולחן ערוך יורה דעה כז א
שולחן ערוך יורה דעה · כז · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
מפרשים
(א) אסור לאכול כו' משום דכתיב לא תאכלו על הדם ודרשו חז"ל שאסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה אבל לאחר שמתה מותר לאכול ממנה אפילו מה שחתך ממנה קודם שמתה.
(ב) עד שתמות הבהמה אבל לאחר שמתה מותר לאכלה ולהאכילה לעובד כוכבים עכ"ל הטור וקאי ארישא אנשחטה כראוי אבל היכא דלא נשחטה כראוי פשיטה כיון דאסור לישראל משום אבר מן החי כיון שחתך ממנה קודם שתצא נפשה גם לעובד כוכבים אסור דבן נח מצווה על אבר מן החי וכן היכא דחתך מבהמה טמאה בעודה מפרכסת אע"פ ששחטה כראוי אסור להושיט לבני נח דלא שייך שחיטה בבהמה טמאה וכ"כ הרשב"א בת"ה הארוך דף ל' סוף ע"ב וז"ל ולזמן עובד כוכבים על בני מעיים א"נ על בשר הפורש מן הבהמה קודם שתצא נפשה אם בהמה טהורה דבת שחיטה היא ונשחטה ע"י ישראל דבן שחיטה הוא מותר אבל בבהמה טמאה ואפי' ע"י ישראל ואי נמי בבהמה טהורה וע"י עובד כוכבים בשר הפורש ממנה קודם שתצא נפשה אסור לזמן עליו העובד כוכבים ואפילו לאחר שתצא נפשה של בהמה ואע"פ שהרמב"ם ז"ל פסק בספר שופטים (פ"ט מהל' מלכים הי"ג) (דבבהמה טהורה נמי) לישראל שרי ולעובד כוכבים אסור לא ידעתי טעם לדבריו כו' עכ"ל וכ"כ הכס"מ פ"ט מהלכות שופטים וכן הוא בש"ס ורש"י פ' העור והרוטב (חולין קכא:) וכתב מהרש"ל פ' השוחט ס"ס י"ז דבבהמה של עובד כוכבים אפילו שחטה ישראל מ"מ מאחר שהוא לא נצטווה על השחיטה א"כ בבהמה שלו לא הותרה לו בשחיטה ודינה כשחטה עובד כוכבים ובהכי יישב דברי הרמב"ם וסמ"ג ע"ש וע"ל סי' ס"ב ס"ק ג'.
עד שתמות הבהמה. דכתיב לא תאכלו על הדם דמשמעו קודם שתצא נפשה וסיים בטור אבל לאחר שמתה מותר לאוכלה ולהאכילה לעובד כוכבים ומותר להאכיל המעיים לעובד כוכבים פי' דהיה לנו לומר כיון דלעובד כוכבים אין שחיטה מתרת אלא המיתה דוקא ובשר זה נחתך קודם שמתה לא יועיל לו המיתה אח"כ דהא נחתך קודם היתר שלו אלא כיון שלישראל מועיל השחיטה ומותר מה שנחתך בעודה מפרכסת כל שהמתין עד שמתה וליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור וכן בבני מעיים כתב הטור דמותר לזמן עובד כוכבים עליהם ולא אמרינן כיון ששחט הסימנים הוי כאלו הוציאם ומנחי בדיקולא. בטור כתוב כאן נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה ותמה ב"י למה הוצרך הטור לכתוב דיני נבילה דאין דרכו לכתוב אלא דיני איסור והיתר. ותירץ אחי מהר"י הלוי ז"ל דנ"מ לענין ספק ביצת טריפה כמ"ש הטור סימן פ"ו דבביצת טריפה הולכין בספיקו לחומרא: תשובה מאחי הגאון מו"ה יצחק הלוי ז"ל לאחד מהחכמים:
ראיתי מעשה אצבעותיך אשר כוננת מעשה חדודים בפלפול ובבקיאות אחודים. בענין מפרקת העוף שנשברה וחזרו השברים ונקשרו והיו לאחדים. והחוט שבתוכו והבשר שעליו שלמים הם קיימים ועומדים. ואף כי לא כן אנכי עמדי בגופא דדינא מ"מ ערבים עלי דברי דודים. מה שכתבת להטריף משום דשמא נשבר רוב בשר עמה וחזר ונרפא כמו שחזרו השברים יחדו והוי כקרום שעלה מחמת מכה כו' עכ"ל:
תמה אני דהא ודאי אי הוה נשבר רוב בשר עם המפרקת לא הי' לו אפשרות לחיות כדאמר זעירא נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה ומטמא כו' ואם היה לו אפשרות לחיות לא הוי לי' נבילה אלא טריפה בעלמא. וגם איך יהיה אפשרות לנבילה מתה שתחזיר שבריה יחד ותתרפא הבשר ותחיה אח"כ. ועוד דאמרינן בנשבר הרגל במקום שעושה אותו טרפה דכשר אם עור ובשר חופין רובו ואפי' אי ליכא למיקם אמילתא שאינו יוצא לחוץ כגון שחזר ונקשר פסק ר"ת דכשר וכ"פ הרא"ש והטור והכי קי"ל ולא חיישינן שמא נקרעו גם העור והבשר ולא היו חופין את רובו ומקרוב נתרפאו כמו שחזרו ונתקשרו השברים. ועוד שאין זה אמת שנאמר בכל דבר דהוי ליה קרום שעלה מחמת מכה ולא הוי קרום אלא דוקא במקום שארז"ל דטריפה מחמת נקב. וכתבתי ראיות ברורות לזה בפסק אחר ואין להאריך כאן:
ומה שהביא כת"ר ראיה להטריף אף בלא רוב בשר עמה מדאמר רב חסדא אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ואי אמרת טריפה הוי' מליקתה זו היא שחיטתה תיהני ליה סכין לטהרה מידי נבילה וכתבת דמדקאמר ואי אמרת דטריפה ולא קאמר ואי אמרת לאו נבילה כו' דטריפה מאן דכר שמה. משמע שהדין כך הוא בכל מקום דהראוי להיות נבילה הוי נבילה ושאינה נבילה הויא טריפה על כל פנים עכ"ד אומר אני דמעיקרא לא קשיא מידי דהא מילתא דפשיטא היא דלא מצי רב חסדא למימר ואי אמרת דלא הוי נבילה ולא טריפה בשבירות מפרקת ורוב בשר דא"כ ודאי לא הוי מטמא בגדים בחתיכת הסימנים שאח"כ כיון שהיא שחיטה מעלייתא לטהרה מידי נבילה לרב חסדא דלא ידע שינויי דמשני התם ולא הל"ל כלל ואי אמרת וכו' דמדתנן דמטמא בגדים מוכח להדיא דה"ל נבילה אלא ודאי משום דהוי מצינן למימר דבשבירת מפרקת ורוב בשר הוה טרפה ומפני כן כשגומר וחותך הסימנים הוי ליה נבילה ומטמא בגדים וכדתנן כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע כל שנפסלה בשחיטתה נבילה כו' והודה לו רבי עקיבא וא"כ ליכא סיוע מהך ברייתא להא דזעירא. לכן אמר רב חסדא דהא ליתא דא"כ תיהני סכין בחתיכת הסימנים לטהרה מידי נבילה כיון דבשחיטת הסימנים לא הוי פסול וחתוך הבשר והמפרקת לאו מענין השחיטה הוא אלא כשאר טריפות שנתהוו קודם השחיטה. והא דתנן השוחט מן העורף שחיטתו פסולה היינו לומר דטריפה הוי ולא נבילה וכדפרש"י ע"ש. ועוד דלדידך אין מיושב עדיין דקדוקך דלמה ליה לרב חסדא לאדכורי טריפה וכי אתא רב חסדא הכא לאשמועינן דינא שכל שאינה נבילה הוי מיהת טריפה. הא לא אתא אלא לאוכוחי דהוה ליה נבילה והל"ל ואי אמרת לאו נבילה היא כו' ומחוורתא כדפרישית. ומ"ש כת"ר בשם התוס' פ"ק דעירובין (דף ז') בדיבור המתחיל כגון שדרה כו' דנפסקה השדרה טרפה אף בלא פסיקת החוט דאפילו למטה מפרשות דליכא טרפות בפסיקות החוט איירי וזהו דלא כמו שפירש"י בריש אלו טריפות דנשברה השדרה אינה טריפה אלא בפסיקת החוט ע"כ תורף דבריך ומזה היה קצת ראיה שגם במפרקת שנשברה טרפה בלא רוב בשר ובלא פסיקת החוט. אבל באמת לא נראה ולא נשמע מדברי התוספות האלו להטריף בנשברה השדרה אלא כשחסר שני חוליות לב"ש וחוליא אחת לבית הלל שבחסרון גדול כזה מהשדרה ודאי דטריפה ומהא פריך בריש אלו טריפות אתנא דבי ר' ישמעאל דלחשוב נמי חסרון זה שבשדרה. אבל נשברה השדרה בלא חסרון חוליא לא הוי טריפה אלא א"כ נפסק החוט וכדפרש"י שם וההוא הוא דקא חשיב במתני' דאלו טריפות. ולא פליגי התוספות כלל בזה על רש"י והכי מוכח בסוגיא דגמ' דאיתא אפיסקא דנשברה השדרה. וכן הרי"ף והרא"ש והטור וכל הפוסקים הסכימו לזה וכת"ר לפום חורפיה לא דק בזה. וא"כ אין לנו ראיה להטריף בנשברה המפרקת בלא רוב בשר עמו כשהחוט שלם דפשיטא דבנפסק החוט בכל מקום שמן המוח ועד הפרשות ודאי טריפה ובחנם טרח כת"ר ויגע לפלפל דאין צורך פסיקת החוט לשבירת המפרקת שטריפות החוט היא טריפות אחרת לגמרי בפני עצמה והוא מן המוח עד פי הפרשה ושבירות המפרקת עם רוב בשר הוא טריפות אחרת בפני עצמה. ומיהו בשבירת המפרקת לבד והחוט והבשר שלם וכל שכן כשחזרו השברים ונקשרו לא מצאנו בשום מקום דטריפה. ולא אשתמיט שום פוסק מכל הפוסקים המפורסמים להזכיר טריפות זה ובש"ע לא הזכיר כלל ענין שבירת המפרקת והוא משום דלטעמי' אזיל שבב"י תמה על הטור שהזכיר נשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבילה. ובאמת בא הטור להשמיענו בזה דכ"ש שהיא טריפה ולא כתב הטור כך דהוה משמע מזה דטריפה הוה ולא נבילה ואינה מטמאה וזהו נגד מסקנת פסק הגמ' לכן הביא הטור דברי זעירא ממש וק"ל. והש"ע לא כתב זה משום דמילתא דפשיטא היא דטריפה דהא אפילו נבילה הוי ומטמאה. ואי תימא דטריפה הוי אף בלא רוב בשר עמה הוי ליה להש"ע לכתוב לפחות דין זה לא להשמיט כל הענין בכללו. ועוד שהרמב"ם טרח ומנה כל הטריפות שאפשר להמצא וכתב שהם במנין מכוון שבעים ע"ש בפרק ג' מהלכות שחיטה ולא זכר כלל טריפות זה דנשברה מפרקת בלא רוב בשר. והא דלא מנה התם דבנשבר רוב בשר עמה. משום דהוי ליה נבילה וכבר חשבה הרמב"ם תוך הני ששה נבילות והוא בפרק ג' מהלכות שחיטה ואין בידינו להוסיף על הטריפות שמנו חז"ל:
וראיה מבוררת לדברינו מדלא פריך בריש אלו טריפות אברייתא דתנא דבי ר' ישמעאל אמאי לא חשיב נמי טריפות זה דנשברה המפרקת בלא רוב בשר. וגם לפי המסקנא דהתם לא מתרצא האי אלא ודאי דלא הוי טרפה כלל אלא א"כ רוב בשר עמה ואז הוי אפילו נבילה לטמא וכדאמר זעירא. ומה שכתב כת"ר דבריי' דרבי ישמעאל יחידאי היא לא ידעתי מאן תנא דפליג עליה בהא כיון דמוכח להדיא מברייתא זו דאין זה טריפות כלל מנא ליה למימר דתנא דידן פליג עליה וכולל אותו בזה הכלל. ופשוט הוא מכמה דוכתי שכל מה שנוכל למעט המחלוקת ולומר דכולי עלמא מודים אמרינן הכי וכ"ש בנדון דידן שלא מצאנו שום חולק אברייתא זו בזה ועוד דאי הוי טריפה בלא רוב בשר טפי הוי ליה לזעירא לאשמועינן האי דינא בפירוש מלאשמועינן דהוי נבילה ברוב בשר עמה. ולפחות הוי ליה לאשמועינן נמי האי דינא דאפילו בלא רוב בשר הוי טריפה בשלמא בהא דאמר ר' אליעזר התם ניטל הירך וחלל שלה נבילה לא קשיא אמאי לא קאמר רבי אליעזר דבלא ניטל כל החלל אלא קצת מן הבשר הפנימי דהוי טריפה כדפרש"י התם דהא ההיא קתני לה במתניתין להדיא כדמייתי לה התם רש"י ז"ל בהמה שנחתכו רגליה כו'. ולא איצטריך ר' אליעזר למימרא וא"ת א"כ לא אשמעינן ר' אליעזר כלום לענין טריפות כיון דממתניתין שמעינן דאף בניטל קצת טריפה. אלא אשמועינן דבניטל כולה הוי לה נבילה. וכי הילכתא למשיחא אתא לאשמעינן בשלמא ר' שמואל בר נחמני דאמר קרעו כדג נבילה. וחזקיה דאמר בגסטרא נבילה אשמעינן נמי דכל שכן דהוי טריפה. אבל אר' אליעזר קשיא. הא לאו קושיא היא דהא אמרינן להדיא בפרק ד' דזבחים דליכא למיפרך הכי אלא היכא דפסיק הילכתא שההלכה היא למעשה וזה לא שייך אלא בדבר הנהוג בזמנינו אבל כשאינו מכוין למעשה אלא למיגרס ומיתני דינא דאינהו למשיחא בעינן למיתני כמו כל סדר קדשים וזרעים וטהרות דאמרינן דרוש וקבל שכר ומה שאמר ר"א דינא דנבילה במסכת חולין והוא שייך לדינא דטומאה וטהרה. היינו משום דכל עצמו של רבי אליעזר הוא לומר דלא מהני שחיטה שאחר כך לטהרה מידי נבילה וא"כ שייך שפיר לדיני שחיטה. וגם יש נפקותא בהא בדיני שחיטה שאם שחיטתה שמה שחיטה אסור לשחוט בנו או אמו באותו יום מה שאין כן אי אין שחיטתה שחיטה כדאיתא בפרק אותו ואת בנו. ועוד דבטריפה אם יש ספק בביצה אם היא מטריפה זו או משל שחוטה היא אסורה ובנבילה אם יש ספק בביצה אם היא מנבילה זו או היא משל שחוטה היא מותרת כמו שכתוב בספר התרומות ומייתי ליה הטור יורה דעה בסי' פ"ו וטעם הדבר משום דביצת נבילה היא מדרבנן וביצת טריפה היא מדאורייתא ע"ש בב"י והנראה לענ"ד כתבתי יצחק לוי. ע"כ התשובה:
יפה כוון אחי הגאון הנ"ל להלכה דאין טריפות כלל בנשברה המפרקת והחוט קיים ויש ראייה מגמרא ערוכה פרק השוחט (חולין דף כ"ח) דאמרינן נהי דאי תבר לה שדרה ומפרקת הוי לה טריפה והך שדרה פירושו חוט השדרה דכן פרש"י בהדיא בזבחים (דף ס"ה) ואי ס"ד דבשבירת המפרקת בלא החוט יש ג"כ טריפות נמצא נקט הש"ס ב' מיני טריפות דהא מצד פסיקת החוט פשיטא שיש טרפות בלא שבירת המפרקת וא"כ למה ליה למקשן למינקט ב' מיני טריפות לא הל"ל אלא נהי דבשבירת המפרקת טרפה וכי דינא דמליקה אתא לאשמועינן בזה אלא ע"כ דבשביל שבירת המפרקת אין שם טריפות אלא משום החוט לחוד טרפה ונקט המקשן שבירת המפרקת בשביל שעיקר המליקה היא במפרקת ולא תטעה לומר שבמפרקת לחוד הוי דין המליקה וא"כ אין כאן טריפות ע"כ נקט גם השדרה לפי שגם זה הוא בכלל המפרקת לענין המליקה וא"כ יש כאן טריפות מצד החוט:
וגדולה מזו נ"ל להקל דאפילו בנשברה מפרקת ורוב בשר עמה והחוט קיים כשרה דהא כתבו התוס' בפרק השוחט (חולין דף ל"ב) בד"ה וליחשב כו' וא"ת ליחשב נמי דזעירא דאמר נשברה המפרקת ורוב בשר עמה נבילה וי"ל דאינה נבילה אא"כ נפסק נמי חוט השדרה והא תני לה דנפסק חוט השדרה לחוד אסור ע"כ הרי מוכח דאפילו טריפה אינה בלא חוט דאל"כ לא מיתרצא קושיית התוס' ולמה לא חשיב נפסק השדרה בלא החוט דטריפה דהרי גם טריפות חשיב התם אלא ע"כ דאין כאן טריפות כלל בלא החוט והתוס' נקטו נבילה כיון דזעירא מיירי מנבילה ואע"ג דמדברי אחי הנ"ל משמע דבנשברה מפרקת עם רוב בשר טריפה בלא החוט נלע"ד כמו שכתבתי ומ"ש הטור נשברה מפרקת ורוב בשר נבילה היינו שנפסק החוט וקמ"ל דלענין נבילה הוא דוקא ברוב בשר:
(א) ממנה: עיין בש"ך.
(ב) הבהמה: וכתב בט"ז אבל לאחר שמתה מותר לאכול ממנה אפי' מה שחתך ממנה קודם שמתה ומותר להאכילה לעובד כוכבים אע"ג דלעובד כוכבים אין שחיטה מתרת אלא המיתה ובשר זה נחתך קודם שמתה סד"א דלא יועיל לו המיתה אח"כ קמ"ל דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור וכתב בש"ך אבל אם חתך מבהמה טמאה קודם שתצא נפשה כיון דלא שייך בה שחיטה אסור להושיט ממנה לבני נח וכתב מהרש"ל בבהמה של עובד כוכבים אפילו שחטה ישראל כיון שהוא לא נצטוה על השחיטה א"כ בבהמה שלו לא הותר לו בשחיטה דינו כשחטה עובד כוכבים ואם חתך ממנה בעודה מפרכסת אסור להושיט לבני נח. וכתב בט"ז דבטור כתב כאן נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבילה וגם לדידן נ"מ לענין ספק ביצה טריפה כמ"ש בסימן פ"ו דבביצה טריפה הולכין בספיקא לחומרא עיין שם וכתב ע"ז בט"ז דנ"ל להקל דאפי' בנשברה המפרקת ורוב בשר עמה והחוט קיים כשרה ומ"ש הטור נשברה מפרקת ורוב בשר נבלה היינו שנפסק החוט דוקא ע"ש באריכות. וכ"כ הפר"ח דהכל תלוי בחוט ובבי"ע סימן קס"ב נוטה להחמיר אפילו בלא רוב בשר. ובש"י שאלה ג' סותר ג"כ ראייה של ט"ז מתוס' דחולין דף ל"ב ד"ה וליחשוב ע"ש גם מוכח ממתני' דואלו כשרות כו' דנקט נשברה השדרה ולא נפסק החוט ולא קתני נשברה השדרה ורוב בשר אלא ודאי כה"ג טרפה אף לא נפסק החוט ע"ש. וכתב הטור דגם על בני מעים מותר לזמן לעובד כוכבים ולא אמרינן כיון ששחט הסימנים הוי כאילו הוציא הבני מעיים וכמאן דמנחי בדיקולא דמיא קמ"ל דלא.