שולחן ערוך חושן משפט ת ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ת · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
- היו הנזקין שנים -- אחד גדול ואחד קטן, והמזיקים שנים -- אחד גדול ואחד קטן. הניזק אומר גדול הזיק את הגדול וקטן את הקטן והמזיק אומר לא כי אלא הקטן הזיק את הגדול וגדול הזיק את הקטן.
- או שהיה אחד תם ואחד מועד הניזק אומר מועד הזיק את הגדול ותם את הקטן והמזיק אומר תם הזיק את הגדול ומועד את הקטן -- המוציא מחבירו עליו הראיה ואם לא הביא ראיה ברור' פטור המזיק שהרי זה כטענו לו חטים והודה לו בשעורים שהוא נשבע היסת ופטור אף מדמי שעורים
- (זו היא סברת י"א שכתבתי בסמוך אבל יש מחלקים דאם היו כאן עדים שאומרים אחד מהן הזיק אלא שאינם יודעין איזה הוא משלם כמו שאמר מזיק ולא מקרי כהאי גוונא טענו חטין והודה לו בשעורין (המגיד פ"ט דב"מ) וכסברא הראשונה שכתב המחבר שמקרי הודאה וכמו שנתבאר)
ואם תפס הניזק ה"ז משלם לקטן מהגדול ולגדול מהקטן כמו שהודה המזיק אפילו תפס בעדים נוטל כמו שאמר המזיק אבל אינו נוטל כפי דבריו ודוקא תפס קודם שבא לבית דין אבל לאחר שבא לבית דין לא מהניא ליה תפיסה אפילו ליטול כדברי המזיק:
מפרשים
ואם תפס הניזק כו': דכיון דטען על שניהן ששניהן נגחוהו וגם המזיק מודה בזה אף שאין לו עדים בזה איזהו נגח לזה ואיזהו לזה מהני תפיסתו לכ"ע וכן הוא בגמ' ועד"ר:
הרי זה משלם לקטן מהגדול כו': והיינו דוקא כשתפס בעדים וכדמסיק דאין מיגו להניזק אבל אם תפס בלא עדים גובה להגדול מהגדול כמו שאומר הניזק וכמ"ש מור"ם בסי' שצ"ט בס"ג והוא כדעת הרא"ש והטור שכ"כ הטור שם בשמו וגם כאן כתבו ז"ל אבל אינו נוטל כדי דבריו כיון שתפס בעדים עכ"ל דמוכח מזה הא תפס בלא עדים נוטל כדבריו והכי הוא הצעת דברי הטור ודברי המחבר ואם תפס הניזק כו' מהני תפיסתו לשלם כו' ואין בו דין טענו בחיטין כו' ול"ת דזהו דוקא בתפס בלא עדים אלא אף אם תפס בעדים הדין כן ואח"כ מסיק וכתב מיהו בהא דתפס בעדים אינו נוטל כפי דבריו וק"ל:
(י) פטור המזיק שהרי כו' ומשמע מדברי הרמב"ם והמחבר דאפי' בבבא דמועד הזיק את הקטן אם אין עדים על הנגיח' פטור לגמרי (וכן משמע בטור) אבל הנ"י ס"פ המניח כ' וז"ל ובבא דאמר מועד היזק את הקטן אפי' בדליכא סהדי משלם דמועד משלם נזק שלם מן העליה וממונא הוא הילכך משלם ע"פ עצמו ואי תימא ואפי' כי מודה הודאה גמור' אמאי חייב והלא טענו חטים והוד' לו בשעורים היא שהניזק טוען נזקי גדול ומזיק מודה לו בנזקי קטן וי"ל דליתא דכיון דניזק טוענו נזקי גדול מן העלי' ומזיק מודה לו בנזקי קטן מן העלי' ה"ל כטוענו כסות (נ"ל שצ"ל דמי) דעבד גדול והלה מודה לו בכסות (בדמי) עבד קטן כדאיתא פרק השואל וכ"כ הרמ"ה עכ"ל ובאמת משמע כן בש"ס פ' השואל (דף ק' ע"א) ועמ"ש לעיל סימן ה' [צ"ה] סעיף ג' ודוחק לומר דהתם מיירי כשאינו טוען משטה רק עומד בהודאתו דהא כי היכא דפריך הש"ס בסוף פרק המניח ממתני' אמאי שקיל כדקאמר מזיק הא יכול לחזור בו ה"ל לאקשויי התם אמאי חייב הא יכול לחזור בו ועוד דהא מוכח התם בפרק השואל דבכה"ג הוי הודא' ממין הטענ' אבל נראה לי דגם הרמב"ם והמחבר מודים בטוענו דמי עבד גדול ומודה לו בדמי עבד קטן דחייב ואינו יכול לטעון משטה אלא דס"ל להרמב"ם והמחבר דפריך דכיון דטעמא דרבה בר נתן משום דדחויי קמדחי ליה א"כ הכא במועד נמי כיון דמסתמא לא הי' המזיק שם ואינו יודע מההיזק כלל והי' לו לטעון איני יודע כלל משום הזיק א"כ נימא דמאי דקאמר מועד היזק את הקטן דחוי קמדחי לי' ויטעון משטה הייתי בך כי היכא דלרבה בר נתן כל מה דלא הי' מחויב לטעון כגון בשעורים שלא תבעו בשעורים כי מודי ליה בשעורים יכול לטעון משטה הייתי בך א"כ הכא נמי נימא כיון שלא הי' מחויב להודות כלל שהזיק את הקטן ושפיר הי' יכול לו' איני יודע כלל משום היזק א"כ נימא דדחוי קמדחי ליה ויוכל לטעון אח"כ משטה הייתי בך והכי משמע פשטא דש"ס דממועד הזיק את הקטן נמי פריך אלא ודאי כמ"ש. כן נ"ל):
(יא) שהרי זה כטוענו לו חטים כו' הוצרך לזה במועד אבל בתמין בלאו הכי פטור משום מודה בקנס וכ"כ הרב המגיד שם:
(יב) זו היא סברת יש אומרים כו' באמת זה אינו אלא כל סעיף זה וכל סעיף ג' דלעיל הכל הוא לשון הרמב"ם ומיירי כאן כשאין עדים כלל על הנגיחה וכן פי' ה' המגיד ומביאו ב"י:
וראיתי בספר גידולי תרומה שער ז' חלק ב' דף כ"ו ע"ד האריך להקשות דהאיך אפשר דהרמב"ם מחייב בעדים דאם כן תיקשי קושיית הבעה"ת שם והרא"ש ס"פ המניח הא מתני' בעדים מיירי דאל"כ פטור משום מודה בקנס ועוד דהא מדברי הרמב"ם פ"ג מה' טוען משמע דס"ל דטעמא דרבה בר נתן הוא משום דהוה כאלו הודה התובע שאין בידו שעורים וכיון דמדין הודא' אתינן עלה פשיטא דאפי' יביא מאה עדים לסתור הודאתו לא משגיחינן בהו אלא ודאי מ"ש הרמב"ם לעיל בס"ג משלם המזיק כמו שאומר היינו כשהניזק טוען שמא דאם הניזק טוען ברי פטור לגמרי אפי' יש עדים דה"ל כטוענו בחטים והודה לו בשעורים ע"כ דבריו ואין דבריו נכונים כלל מכמה טעמים חדא דפשט דברי הרמב"ם דלעיל משמע דהניזק טוען ברי ועוד דהא כ' שם מיד אח"כ ואם טען הניזק אתה יודע שזה היזק בפניך הרי המזיק משלם מה שהוד' ונשבע שבועת התורה על השאר. והרי כשטען הניזק אתה יודע ודאי כו' אין לך ברי גדול מזה דהאיך יודע הניזק שהוא יודע ודאי שזה היזק בפניך אלא ודאי אומר אני ואתה היינו שם באותו מעמד ואני ואתה ראינו שזה היזק הרי שטוען ברי ואפ"ה קאמר משלם מה שהודה ונשבע כו' ועוד דאי הוי טעין הניזק שמא לא הוה שייך לומר ונשבע שבועת התורה דהא אין נשבעין על טענת שמא אלא ודאי ברי קטעין שאומר ברי לי שאתה יודע שזה הזיק בפניך ואפ"ה משלם מה שהודה ונשבע כו'. ול"ד לחטים ושעורים כיון שיש כאן עדים וכמו שכתב הרב המגיד וכמו שהבין הטור בדעת הרמב"ם וכ"כ הסמ"ע והב"ח לדעת הרמב"ם והוא ברור ודלא כבעל ספר גי' תרומה:
ולענין מה שהקשה הסי' גי' תרומה דתקש' קושיית הבעה"ת והרא"ש סוף פ' המניח כו' נראה דאישתמיטתי' או לא עיין שפיר בהרב המ' שהרי הרב המ' כ' דמתני' מיירי בלא עדים וסוגין כמ"ד פלגא נזקא ממונא כו' וכבר הארכתי לעיל סי' פ"ח סעיף י"ב הוכיח כן ע"ש:
גם מה שהקשה דהא מדברי הרמב"ם פ"ג מהל' טוען משמע דמדין הודאה אתינן עלה כו' לק"מ דאפי' תימא דטעמא הוא משום הודא' מ"מ כשיש לו עדים לא חשבינן ליה כאלו הודה די"ל הא דלא תבעתי השעורים משום שיש לי עדים כי על מה שיש לי עדים ואינו יכול לכפור למה לי לתובעו רק רציתי לתובעו במה שאין לי עדים וכמ"ש לעיל סי' פ"ח סי"ב ועוד די"ל דטעמא דהרמב"ם פ"ג מה' טוען נמי דמשום דכיון שזה לא תבע ממנו מה שהודה הרי הודה שאינו תובע זה ויכול הנתבע לטעון משטה הייתי בך ואין הב"ד מחייבין את הנתבע ליתן מפני הודאתו הראשונה וכמ"ש לעיל סי' פ"ח סי"ב ועכ"פ דעת הרמב"ם ברור דהיכא דאיכא עדים חייב ול"ד לטענו חטים והודה לו בשעורים דהתם מיירי בלא עדים וכן עיקר וכמו שהארכתי לעיל ספ"ח סי"ב והוכחתי כן בראיות מן הש"ס והרבה פוסקים ע"ש:
(יג) ואם תפס הניזק ה"ז משלם לקטן כו'. ואע"פ שהמוד' בקנס פטור כבר תירץ הר"א ז"ל בפירושיו דפלגא נזקא שאני משאר קנסות שאם תפס אין מוציאין מידו והוא דעת רבינו ז"ל עכ"ל הר' המ' ס"פ ט' מהל' נזקי ממון אבל הנ"י ס"פ המניח כתב דלמ"ד פלגא נזקא קנסא דקי"ל כותי' לא מהני עד דאיכא סהדי אבל אי ליכא סהדי אפי' כדקאמר ניזק [מזיק] לא שקיל דלא מהניא תפיס' אלא בממונא דאי הוה מוד' ביה נתבע הוי מחוייב אבל בקנסא דרחמנא פטריה אפי' תפסי' בלא עדים ליכא מגו עכ"ל (ומשמע שם שהן דברי הרמ"ה ועמ"ש לעיל סי' שצ"ט ס"ג דבתפס בלא עדים נ"ל עיקר דמהני) ובאמת כיון דמוכח בש"ס בכמה דוכתי וכן בפ' מרובה (ריש דף ע"ה) גבי ר"ג שסימא את עין טבי עבדו דתפיס' לא מהני במודה בקנס דאין לך תפיסה גדולה מעבד וכדאיתא בהראב"ד עצמו ובהרא"ש ספ"ק דבב"ק ובכסף משנה ס"פ ה' מהל' עבדים ושאר פוסקים וכן מוכח מדברי הרב המגיד גופיה דתפיסה לא מהני במודה בקנס א"כ מנלן לחלק בין פלגא נזקא לשאר קנסות וכ"כ מהרש"ל פ' המניח סי' ל"ה דלא מסתבר לחלק בכך ע"ש:
שוב ראיתי בתוס' י"ט ס"פ המניח שכ' על דברי הברטנורא דברי הר"ב המגיד בשם הר"מ דלעיל ועל הראשונים אני מצטער והוא בא להוסיף וכל המוסיף גורע ובחנם דחק די"ל דהברטנורא מיירי כשיש עדים על הנגיחה וק"ל:
(יד) אבל אינו נוטל כפי דבריו. כיון שתפס בעדים ואם תפס שלא בעדים נוטל כפי דבריו כ"כ הטור ומשמע דהיינו משום דמהימן במגו אף בקנס וכן משמע בהרא"ש ס"פ המניח וכמ"ש לעיל סי' שצ"ט ס"ג ועמ"ש שם:
(ז) תפס: דכיון דטען על שניהן שנגחוהו וגם המזיק מודה בזה אף שאין לו עדים איזה נגח לזה ואיזה לזה מהני תפיסתו לכ"ע וכן הוא בש"ס. סמ"ע.
(ח) דבריו: כיון שתפס בעדים. ואם תפס שלא בעדים נוטל כפי דבריו כ"כ הטור ומשמע דהיינו משום דמהימן במיגו אף בקנס וכן משמע בהרא"ש ס"פ המניח וכמ"ש בסי' שצ"ט ס"ג וע"ש. שם.