שולחן ערוך חושן משפט שסט ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שסט · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בד"א שהמוכס כלסטים בזמן שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה אבל מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב (ואפילו צוה שישראל יתן יותר מעכו"ם מ"מ מקרי דבר קצוב לכל איש) (מהרי"ק שורש קצ"ה) והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר המלך אינו בחזקת גזלן משום דדינא דמלכותא דינא ולא עוד אלא שהמבריח ממכס זה עובר (על לא תגזול) מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה מלך ישראל בין שהיה מלך עכו"ם וכן אם ישראל קנה המכס מהמלך המבריח עצמו הרי זה גוזל ישראל שקנאו
- (וי"א דאפילו ידוע דהישראל לוקח יותר מן הקצבה מ"מ אסור להבריח ממנו דבר הקצוב דהוי כגוזל מן הגזלן דאסור) (ב"י)
אבל אם קנאו עכו"ם מותר משום דהוי כהפקעת הלוואתו דשרי במקום דליכא חלול השם:
- הגה: וי"א דאפילו המוכס ישראל אם לא קנאו לעצמו רק גובה למלך אע"ג דאסור להבריח מכח דינא דמלכותא מ"מ אם אדם מבריח אין למוכס לכוף אותו ליתן דהוי כהפקעת הלוואתו דשרי מיהו אם יש בזה משום יראת המלך ודאי יכול לכוף אותו (ר"ן פ"ד דנדרים):
מפרשים
וכן אם ישראל קנה כו': פי' ול"ת דוקא כשגבאו להמלך דאז הוי משום דינא דמלכותא טפי:
דהוי כגוזל מן הגזלן: וע"ז אמרי אינשי בתר גנבא גניב וטעמא טעים ועפ"ר שם כתבתי דנראה דבמקום שהמוכסין מאמינים להסוחרים במה שאומרי' לפניהן שאין להן סחורה אלא כך וכך אזי מותר לשנות להגיד לפניהן באופן שלא יפסדו דהיינו דרך משל אם יש להן מ' אמות בגד ומן הדין אין להם ליתן מהם מכס אלא ל' גדולים וכשידוע להמוכסן שיש מ' אמות יכריחו ליתן לו מהן מ' גדולים מותר להן לשנות ולומר להמוכס שאין להן אלא ל' אמות ולא יתנו לו אלא ל' גדולים וכל כיוצא בזה ומה"נ דקדק המחבר וכ' ז"ל אסור להבריח ממנו דבר הקצוב כו' הא המותר מותר להבריח:
(ג) וי"א דאפי' המוכס ישראל כו' עיין בתשובת רשד"ם סי' קצ"א:
(ד) הגזלן: וע"ז אמרי אינשי בתר גנבא גניב וטעמא טעים ונראה דבמקום שהמוכסין מאמינים להסוחרים במה שאומרים לפניהן שאין להן סחורה אלא כך וכך אז מותר לשנות להגיד לפניהן באופן שלא יפסדו ליתן להם המותר מדבר הקצוב ויגידו להן בפחות מהערך סחורה שיש להם בענין שלא יצטרכו ליתן יותר ממה שמגיע מהם מכס ע"פ הקצבה מדינא דמלכותא ומש"ה דקדק הרמ"א וכת' דאסור להבריח דבר הקצוב כו' הא המותר מותר להבריח. סמ"ע.
(ה) וי"א: עיין בתשובת רשד"ם סי' קצ"א.
(א) אסור להבריח ממנו דבר הקצוב. והוא מדברי הב"י שכתבו מדעת עצמו דאע"ג דנוטל יתר בתר גנבא טעמא טעים ע"ש. אמנם לענ"ד נראה דכה"ג רשאי להבריח וראיה מרברי הטור בי"ד סי' רל"ב ז"ל נודרין למוכסין אם הוא מוכס העומד מאליו או שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו יכול לידור או לישבע כדי ליפטר ממנו וע"ש ומדכתב שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו משמע דקצבה אית לה אלא שנוטל יותר. ואין לומר דהתם נשבע שהיא של תרומה רק על היתר מה שנוטל ואינו מבריח מה שמגיע לו דכד דייקת בלשון הטור נראה לכאורה שכת' דין שאינו מוזכר בש"ס דבגמ' שם מוקי לה במוכס העומד מאליו ושמואל אמר במוכס שאין לה קצבה והיכי כת' דין זה שבא ליטול יותר מקצבתו אלא דברי הטור הוא מלשון הרא"ש בנדרים שם (דף כ"ח) ע"ש בפירושו ז"ל במוכס שאין לו קצבה והאי לאו דינא הוא כו' כיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ הלכך כולו גזל עכ"ל והרי מבואר דכל שנוטל יותר ממה שהמלך חפץ הוי כולו גזל כיון דאין לו אלא בדמ"ד וכיון דנוטל יותר אין המלך חפץ בזה כלל וה"ל כולו גזל ומש"ה כת' הטור שנוטל יותר מקצבתו וקמ"ל כדברי הרא"ש דכיון שנוטל יותר מדינא ה"ל כולו בגזל וכאלו (כל) המוכס עמד מאליו והב"י בסי' זה השמיט הך סברא שכת' בב"י ובי"ד בש"ע סי' רל"ב כת' כדברי הטור או שבא ליטול ממנו יותר מקצבתו ע"ש. וא"כ משמע דכל כה"ג ה"ל כולו גזל וכמו שכתבתי: