שולחן ערוך חושן משפט רלה כא

מי שהוא עת שוטה ועת שפוי כגון אלו הנכפין כשהוא שפוי כל מעשיו קיימין וזוכה לעצמו ולאחרים ככל בן דעת וצריכים העדים לחקור הדבר היטב שמא בסוף שטותו או בתחלת שטותו עשה מה שעשה:

הגה: אמרו שנים כשהיה שוטה זבין ושנים אומרים כשהיה שפוי זבין קרקע בחזקת המוכר מטלטלין בחזקת המחזיק בהן (ב"י בשם התוס' והרא"ש פ"ב דכתובות):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שמא בסוף שטותו או כו': כן הוא ל' הרמב"ם אבל ל' הטור מדוקדק יותר בעיני ז"ל שמא בסוף עת שפיותו ובתחלת שטותו עשה מה שעשה עכ"ל ורצה לומר שמא בסוף עת שפיותו נעשה המקח ואז היה נראה לעדים כאלו הוא בן דעת וכבר בא סוף עת שפיותו ונכנס לתחלת שטותו ואינו בן דעת ולכן צריכין לדקדק וזהו מילתא בטעמ' אבל נוסחות הרמב"ם דכ' סוף שטותו או תחלת שטותו קשה מה לי סוף שטותו או תחלת שטותו ועוד כמו שלא אמר לדקדק בעת שטותו משום דניכר לכל שהוא שוטה כך א"צ בדיקה בסוף שטותו או בתחלת שטותו ועכ"פ צריכין לדחוק ולפרוש נוסחות הרמב"ם והמחבר כאשר כתבתי לדעת הטור דמ"ש בסוף שטותו צ"ל וכבר הוא נראה בשיפוי ובתחלת שטותו קודם שהתחיל השטות ועדיין הוא בשפיותו אלא שינתק מיד משפיות לשטות ובעת ההוא ג"כ אין דעתו צלולה כל כך:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}