שולחן ערוך חושן משפט רלב יא
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רלב · יא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
המוכר בהמה לחבירו לטבחה ושחטה ונמצאת טרפה אם נודע בודאי שהיתה טריפה כשלקחה כגון שנקבו בית הכוסות והוגלד פי המכה שאז ידוע שיש לו ג' ימים שניקב אם קנה תוך ג' ימים הוי מקח טעות וצריך להחזיר הדמים ואם לא קנאה תוך ג' ימים או שקנאה תוך ג' ימים ולא הוגלד פי המכה דאז הוי ספק אם ניקב תוך ג' אם לאו על הלוקח להביא ראיה ואם לא יפסיד ויתן הדמים אם הם עדיין בידו:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
שאז ידוע שיש לו ג' ימים: דבפחות מג' ימים בודאי אינו מגליד אבל לפעמים אפי' אחר ג' ימים ג"כ אינו מגליד שהרי הטור והמחבר סיימו וכתבו ז"ל או שקנאה תוך ג' ימים ולא הוגלד פי המכה דאז הוה ספק כו' ומדכ' דהוה ספק ולא אמרינן דבודאי בבית הלוקח תוך ג' ימים הללו נעשה נקב דאם הי' נעשה בבית המוכר היה מגליד כיון דעברו עליו ג' ימים ש"מ כדכתיבנא ומ"ש אם קנה תוך ג' ימים גם בטור כתב האי לישנא ושם בפרישה כתבתי דתיבת אם נ"ל שהוא ט"ס וצריך להיות וקנה דהא התחיל וכתב אם נודע בודאי שהיתה טריפה כשלקחה ואין זה נודע בודאי אא"כ הוגלד וגם קנהו תוך ג' ימים וק"ל:
ואם לא יפסיד: כיון דברשותו נולד הספק וע"ל ס"ס רכ"ד מ"ש בזה:
אם הם עדיין בידו או יתן הדמים קאי: וקמשמע לן דל"מ אם כבר נתן הדמים להמוכר דאין מוציאים מידו אלא אפילו עדיין בידו דהטבח צריך ליתנם להמוכר וכ"כ בטור:
ש"ך - שפתי כהן
(ז) המוכר בהמה כו' עיין בתשובת רשד"ם סי' ש"ט ותמ"ט:
באר היטב
(י) בהמה: ע' בתשו' רשד"ם סי' ש"ט ותמ"ט.
(יא) ספק: דלפעמים אפי' אחר ג' ימים ג"כ אינו מגליד. סמ"ע.
קצות החושן
(א) ושחטה ונמצאת טריפה. כתב בתשובת הריב"ש סי' ת"ג ז"ל השאלה הרביעית שחט השוחט בהמה ולא בדק בסימנין והניחן כסבור שהן שחוטין ואח"כ בא בעל הבשר ומכר הבני מעיים בז' פשיטין ע"מ שיפרעם הלוקח אם כשירה ואם טריפה ולבסוף נתברר הדבר שלא נשחטה כראוי ושאלת אם על המוכר להחזיר המעות ללוקח כיון שזו נפסלה בשחיטה נבילה היא ולא טרפה כו' מי אמרי' ללוקח לקחת אותן בני מעים כאשר הם כו' ולבסוף גם כי נמצאת הבהמה נבלה נסתחפה שדהו ומזלו גרם וכו' תשובה נראה שהדין עם המוכר ועל הלוקח לקחת הבני מעיים כאשר הם כיון שהתנה עמו שיקחם בין טריפה בין כשירה ואע"ג שלפי האמת אין זה טריפה אלא נבילה במקח וממכר אזלי' בתר לישנא דאינשי שאין מדקדקין בין נפסלה בשחיטה או אם נשחטה כראוי ורדבר אחר גרם לה ליפסול ובין לזו ובין לזו טריפה קרוי לה דמיא למאי דאמרינן בב"ב בית כור עפר אני מוכר לך אע"פ שאין בו רק לתך הגיעו שלא מכר לו אלא שמא והוא דמתקרי בית כור וכו' ועוד שאפי' נאמר שרוב בני אדם אין קורין לזו טריפה כל שהמיעוט קורין לה טריפה יד המוכר על העליונה כיון שהוא מוחזק לפי שאין הולכין בממון אחד הרוב לאפוקי ממונא מיד שהוא מוחזק בה כדאי' פ' המניח אמר רב פפא היינו כד היינו חביות למאי נ"מ למקח וממכר כו' לא צריכא דרובא קרי לכדא כדא ולחביתא חביתא ומיעוטא קרי לחביתא כדא כו' מהו דתימא זיל בתר רובא קמ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב כו'. ואין ללוקח שיאמר בנדון זה כיון שראיתי הבהמה שחוטה הייתי סבור שנשחטה כראוי ועל דעת כן קניתי ממנה כיון שזה אמר בין כשירה בין טריפה ויש בכלל לשון זה אפי' לא נשחטה כראוי לפי לשון רוב בני אדם היה לו להתנות בפירוש ואף אם אינו בכלל לרוב בני אדם כי אם למיעוט כיון שהקדים לו המעות וזה מוחזק היה לו להתנות וכיון שלא התנה בפירוש ה"ל דברים שבלב ואינן דברים דומיא למאי דתנן פ' האומר המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת כו' וכל שכן בכאן שהתנה בפי' בין כשירה בין טריפה שאין כח בו לעקור התנאי ולבטלו מפני דברים שבלבו וכו' וע"ש ומשמע מיני' דאם הלוקח מוחזק ולא נתן עדיין את המעות ומיעוט קרי לנבילה נבילה דאין צריך הלוקח ליתן הדמים כיון שלא התנה אלא אם כשירה אם טריפה וזו נבילה ואע"ג דרוב' קרו לה לנבילה טריפה אין הולכין בממון אחר הרוב לאפוקי ממונא מיד הלוקח אמנם לא נדע כוונת הריב"ש במה דשקל וטרי בענין זה דמה בכך דהוי נבילה מה בין נבילה לטריפה כיון דשניהם אסורים והיכי מצי לוקח למימר טריפה לקחתי ולא נבילה והא אפי' בשני מינין דהמקח בטל אינו אלא משום דאי' דניחא ליה האי מינא ואי' דניחא ליה בהאי אבל בין טריפה לנתנבלה בשחיטתה מאי קפידא בין האי להאי. ואפשר לפמ"ש הרשב"א בת"ה הארוך דהא דמזמנין לנכרי על בני מעיים היינו דוקא בבהמה שנשחטה כראוי ומשום מי איכא מידי דלישראל שרי וכו' אבל אסור לזמן לו בבני מעים בבהמה שנתנבלה בשחיטה כיון דלאו שחיטה הוא ה"ל אבר מן החי והובא בש"ך י"ד סי' כ"ז ע"ש וא"כ ודאי ה"ל מום דטריפה מותר למכור לנכרי ואלו בנתנבלה בשחיטתה אסור למוכרו לנכרי אלא משום דהתנה בפירוש אם כשירה אם טריפה וכיון דקרו לנבילה נמי טריפה הרי סבר וקבל בתנאו ולא מצי לוקח לו' סבור הייתי שנשחטה כהוגן כמו שכת' הריב"ש כיון דנתן המעות והמוכר אמר אם כשירה אם טריפה היה ללוקח להתנות לו נבילה. ובזה הוא דצריך הריב"ש לאתויי עלה הך דאין הולכין בממון אחר הרוב וממילא כשהלוקח מוחזק ומיעוט קרו לנבילה נבילה דא"צ ליתן הדמים ומשום דמיירי במכר בני מעים ובזה הוא דאיכא קפידא בין טריפה לנבילה אבל מוכר בשר והתנה אם כשירה אם טריפה ונודע שנתנבלה בשחיטתה אפי' רובא קרי לנבילה נבילה והלוקח מוחזק צריך ליתן הדמים כיון דליכא קפידא כלל בין טריפה לנבילה כן נ"ל ודוק והנה בתוס' מעילה דף כ' ד"ה קרביים לאו בשר נינהו ואוכליהן לאו בר אינש ז"ל ונפקא מיניה שאם לא היו ראוים לאכיל' כי אם לכלבים אין בכך מקח טעות כי אין דרך בני אדם לאוכלן ואוכליהן לאו בר אינש פי' האוכלן אינן בני אדם עכ"ל וא"כ אפי' לא התנה אם כשירה אם טריפה נמי לא הוי מקח טעות בבני מעים אלא שדבר זה תליא במנהג בני המדינה שמקפידין על המום וכיון דעכשיו אוכלין אותן ע"י תיקון ומקפידין בין כשירה לטריפה ה"ל מום אם לא התנה בין טריפה בין כשירה: