ש"ך על חושן משפט רלב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך חושן משפט רלב |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

(א) המוכר לחבירו כו' עיין בתשובת רשד"ם סימן שפ"ה:


סעיף ב[עריכה]

(ב) ובלבד שהמעות יתרים כו' בד"מ כת' בזה ז"ל ואם בא אח"כ הנותן ואמר טעיתי במנין המעות שנתתי לך בזה כ' רי"ו נ"ט ח"ג דחייב להחזיר (וכ"כ הרא"ש פ' א"נ) לו ובהגמ"ר פ' איזהו נשך כתבו דא"צ להחזיר ומביאו ג"כ בסמ"ע ובש"ג ס"פ הגוזל בתרא פסק דצריך להחזיר וכתב עוד שהמלוה לחבירו ואינו תובע הלואתו אין הלוה חייב לשלם לו מאיליו הואיל ואינו תובע במתנה ביקש ליתן לו ע"כ וצ"ע בזה:


סעיף ג[עריכה]

(ג) המוכר לחבירו כו' עיין בתשובת ר"א ן' חיים סימן מ' דף ע':


סעיף ז[עריכה]

(ד) ויפרש אותה ע' בסמ"ע ס"ק י"ז עד וכמ"ש המ"מ הנ"ל כן עיקר כו' וכמבואר במ"מ ועליו סמך הב"י וב"ח סס"ז בדה דברי נבואות מלבו וחילק בע"א ע"ש גם בכ"מ כתב שדברי המ"מ נכונים ע"ש:


סעיף ט[עריכה]

(ה) שלא הזכי' לו כו' ע' בסמ"ע בס"ק י"ט עד מכ"ש כשאין בה כולן כו' ודאי כ"ש הוא דמחל כיון דלא מצא אלא קצתם אלא אפי' מצא כולן סד"א דכולי האי לא מחיל קמ"ל ודלא כהמחבר וברור:


סעיף י[עריכה]

(ו) המוכר עבד או שפחה כו' עיין בתשובת רשד"ם סימן רל"א ועיין בתשובת מבי"ט ח"א סימן קכ"ז:


סעיף יא[עריכה]

(ז) המוכר בהמה כו' עיין בתשובת רשד"ם סי' ש"ט ותמ"ט:


סעיף טז[עריכה]

(ח) המוציא מחבירו עליו הראיה עיין בסמ"ע סקל"ה עד מה שא"כ גבינות כו' ועיין בכ"מ מ"ש בזה וצ"ל גם לדבריו דבהמה שאני דאזלי' בתר רובא והחזקה ודוק ע"ל ס"ס ר"ל:


סעיף יז[עריכה]

(ט) ישבע המוכר עיין בסמ"ע ס"ק ל"ו עד מיהו אינו דומה להתם דהתם ברשותו נולד הספק כו' וזה פשוט ולית בה ספיקא דדינא וכנ"ל עיקר ודוק עיין בתשו' רשד"ם סימן פ' מדינים אלו ועיין עוד שם סי' שע"ט עיין בסמ"ע ס"ק ל"ז עד כשבא הלוקח לישבע כו' ובתשובת רשד"ם סי' פ"ה דחק עצמו בישוב ל' זה:

(י) ואם ירצה כו' עיין בסמ"ע ס"ק נ"ח וכ"כ המחבר להדיא בספר ב"ה ע"ש עוד:


סעיף יח[עריכה]

(יא) המוכר דבר שיש בו מום כו' עיין בספר א"א דף צ"ז ע"ב ובתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קע"ג ד' קע"ד ובתשובת ר"י לבית לוי סי' ל"ג:

(יב) ויש חולקין. עיין בב"ח מ"ש בזה ונ"ל עיקר כדבריו וכן יש ללמוד מדברי הנ"י לשם וראייתו ברורה מהמרדכי ודו"ק עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סימן קס"ז:

(יג) נשבע שאינו יודע כו' עיין בסמ"ע ס"ק מ"ג שכ' וק"ק והא אין משביעין על טענת ספ' וכו' ולפע"ד איירי כפשוטו ולק"מ דכיון שהלוקח אומר ברי לי שהי' בו בדיל א"כ ה"ל כאומר ברי לי שאתה חייב לי והלה משיבו א"י אם אני חייב לך דנשבע שא"י כדלעיל סי' ע"ה ס"י ודו"ק:

(יד) ואם קנה הסרסור כו' וה"ה אם קנה מתחלה לעצמו וכן הוא בפוסקים שמהם מקור דין זה להדיא:


סעיף יט[עריכה]

(טו) הוי מקח טעות. פסק בתשו' רשד"ם ח"ג סי' פ' באם שחייב לו בעד קנין חפץ או שאר דברים ונתן לו המעו' ואחר כמה ימים רוצה להחזיר לו מחמת שמצא מקצתם לא טובים והלה טוען למה לא בררת אותם בשעת פרעון ופסק דאם הלה טוען שיודע בבירור שממנו לקח הרעים והלה טוען ברי לי שנתתי לו טובי' נשבע הלה ונפט' אבל אם טוען א"י אם הם שלי א"ל צריך לשלם ואין לו עליו אלא חרם סתם כדין א"י אם פרעתיך ואם הוא טוען שמא והב' טוען שודאי נתן לו פטור בחרם סתם וע"ש ופשוט:


סעיף כא[עריכה]

(טז) מכר לו כו' עיין בתשו' רשד"ם סימן שפ"ה:

(יז) ואפי' אבד כו' עיין בסמ"ע ס"ק נ"א עד והי' הפסד גנבה ואבדה על הלוקח כו' והב"ח פסק אף שלא היה שהות להודיע הוא באחריות הלוקח עד שיודיעו דוקא ע"ש:


סעיף כג[עריכה]

(יח) כגון שנתייקר עיין במהרש"ל פ"ה סימן ג' ופרק המניח סי' א':