שולחן ערוך חושן משפט רל ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רל · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המוכר חביות של שכר לחבירו והחביות של מוכר והחמיצה בתוך ג' ימים הראשונים הרי הוא ברשות מוכר ומחזיר את הדמים מכאן ואילך ברשות לוקח:
מפרשים
המוכר חביות של שכר כו': ז"ל הטור שכר אין דינו כדין יין שהיין תלוי במזל אדם טפי לפיכך אפי' אם נמצא חומץ תוך ג' ימים אין המוכר חייב באחריותו שאנו אומרים יין היה כשקנאו ומזלו גרם לו שמיהר להחמיץ (והיינו דוקא בדהיה יכול לשתותו בתוך ג' יום אם היה שותה כדרכו וכנ"ל) מה שא"כ בשכר לפיכך המוכר חביות של שכר כו' והטעם דאמרינן שהיין תלוי במזלו טפי הוא מדאיתא בגמ' סוף פרק המוכר פירות דף צ"ח דדרשינן מדכתיב אף כי היין בוגד גבר יהיר ופירשב"ם גאוותו של אדם שהגיס דעתו בדבר שאין בו גורם שהיין בוגד בו שסבורין שהוא יין ונמצא פתאום חומץ מדה נגר מדה עכ"ל עי"ש:
והחמיצה בתוך ג' ימים: המחבר קיצר להעתיק ל' הרמב"ם. וז"ל הטור לפיכך אם החמיץ תוך ג' ימים הוא באחריות המוכר ואפי' קיבל המעות צריך להחזירם דכיון שנמצא חומץ תוך ג' ימים ודאי התחיל להחמיץ כבר ואע"ג דריחא חלא וטעמא שכרא קי"ל שכרא מ"מ אשכרא כי האי לא יהיב אינש דמי כיון שכבר התחיל הקלקול שממנו נתקלקל ואפי' טעמו והוה ריחא וטעמיה שכרא ודאי לא טעמו שפיר. החמיץ אחר ג' ימים הוא באחריות הלוקח ואפי' לא נתן המעות חייב ליתן דכיון דטעמיה והוה בסים ומיהו אי לא טעמו המע"ה כיון דספיקא הוא בד"א כשהניחו בכליו של מוכר כו' ועד"ר שם כתבתי דל"ד לנמצא נקב בבית הכוסות לאחר ג' ימים לקנייתו דפסק הטור והמחבר בס"ס רכ"ד ובסי' רל"ב דאף ספק הוא אם נעשה הנקב בבית המוכר או בבית הלוקח מ"מ ההפסד הוא ללוקח ואפי' אם עדיין לא נתן הלוקח צריך ליתנם לו דשאני הכא דכל שכר עומד להחמיץ כשמשהין אותו ואין לן בו להעמידו על חזקתו משא"כ בהמה דאית לה חזקת בריאות ע"ש ובסוף סי' זה חזר וכ' מור"ם האי דין דקנה חבית של שכר ולא חידש בו כלום ואפשר דאגב שיטפו לא ראה שכבר כתבו המחבר מ"ה חזר וכתבו בסוף הסי' דשם כתבו ג"כ הטור וכן מצינו טובא ומ"מ תימה שלא כתב שם לכל דברי הטור וצ"ע:
(ט) שכר: ז"ל הטור שכר אין דינו כיין שהיין תלוי במזל טפי (כדאית' בש"ס ב"ב דף צ"ח) לפיכך אפילו אם נמצא חומץ תוך ג' ימים אין המוכר חייב באחריותו שאנו אומרים יין היה כשקנאו ומזלו גרם לו שמיהר להחמיץ (והיינו דוקא בדהיה יכול לשתותו בתוך ג"י אם היה שותה כדרכו וכנ"ל) משא"כ בשכר עכ"ל ע"ש. שם.
(י) הדמים: דכיון שנמצא חומץ תוך ג"י ודאי התחיל להחמיץ כבר אע"ג דריחא חלא וטעמ' שכרא קי"ל שכרא מ"מ אשכרא כי האי לא יהיב אינש דמי כיון שכבר התחיל הקלקול שממנו נתקלקל ואפילו טעמו והוה ריחיה וטעמיה שכרא ודאי לא טעמו שפיר. החמיץ לאחר ג"י הוא באחריות הלוקח ואפילו לא נתן המעות חייב ליתן כיון דטעמיה והוה בסים ומיהו אי לא טעמיה המע"ה כיון דספיק' הוא כ"כ הטור והא דל"ד לנמצא נקב בבית הכוסות לאחר ג"י לקנייתו דפסק הט"ו בסוף סימן רכ"ד ובסי' רל"ב דאף דספק הוא אם נעשה הנקב בבית המוכר או בבית הלוקח מ"מ ההפסד הוא ללוקח ואפילו אם עדיין לא נתן מעות צריך ליתנם שאני הכא דכל שכר עומד להחמיץ כשמשהין אותו ולית לן להעמידו על חזקתו משא"כ בהמה דאית לה חזקת בריאות. שם.