סמ"ע על חושן משפט רל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

למקפה:    פי' לצורך התבשיל להטעים המאכל ויין כזה צריך להיות טוב שלא יתקלקל בעמידתו זמן מרובה ובפרט כשכבר התחילו להסתפק ממנו והחביות אינו מלא אלא מאחר שאמר לו ג"כ זה דמשמע כמות שהוא מ"ה אינו צריך ליתן לו כולו טוב וכדמסיק:

או אומר מרתף זה כו' למקפה:    פי' אע"ג דלא הזכיר לו של יין:

של יין סתם:    פי' ולא א"ל למקפה וגם לא א"ל זה:

קנקנים כו':    כן היה ידוע לחז"ל שעל הרוב בק' קנקנים רגיל להיות י' שכבר התחילו להשתנות:


סעיף ב[עריכה]

מרתף של יין כו' למקפה:    פי' ולא אמר זה:

ה"ג או שא"ל מרתף אני מוכר לך למקפה:    ור"ל שלא הזכיר זה וגם לא הזכיר של יין וכ"כ ג"כ הטור בבא זו בריש הסי' ע"ש שכ' ז"ל או אפי' לא הזכיר לו יין אלא אומ' מרתף אני מוכר לך למקפה כו' והיינו כדברי מור"ם ע"פ מה שהגהתיו:

או שא"ל חבית של יין כו':    דחבית מחד יין משמע ואי אפש' לומר דבחד חביות יהי' ט' חלקי' יין טוב והעשירי התחיל להשתנות כדאמרי' בא"ל מרתף של יין סתם הנ"ל ובטור מסיים בזה וכתב ז"ל ואפי' התנה שיתן לו מעט מעט כשימכרנו בחנות (פי' נמצא דאינו נותן לו מחד חביות) אפ"ה לא אמרי' שיתן לו חלק העשירי שהתחיל קצת להשתנות דכיון דהזכיר לו חביות משמע יין הראוי להיות בחביות אחד עכ"ל:


סעיף ג[עריכה]

יין הנמכר בחנות:    פי' שהתחיל קצת להחמיץ וכ"כ הטור:


סעיף ד[עריכה]

מרתף זה אני מוכר לך:    פי' כיון שלא הזכיר של יין וגם לא למקפה וגם אמר ריעותא דזה דמשמע כמות שהוא מ"ה אפי' כולו חומץ הגיעו:


סעיף ה[עריכה]

ונתנו הלוקח בקנקניו כו':    ואפי' הקנקנים חדשים וטובות אפי' לא טלטל הלוקח הקנקן על כתיפו כלל אפ"ה אמרי' מכח העירוי שעירהו מקנקן המוכר לקנקן הלוקח הוא שגרם לו להתקלקל וז"ש חמרא אכתפיה דמרא שוור אינו ר"ל דוקא כשטלטלו על כתיפו אלא כשנתעסק בו ע"י כתפים והן פועלים שסייעוהו לעיריהו מחביות לחביות וכן פירשוהו ר"ן וכן צ"ל לרי"ף ורמב"ם והרא"ש והטור ועפ"ר:

שיינו מחמיץ:    פי' דרכו להחמיץ בשיהוי זמן מועט כי כן הי' בשנים שעברו:

אם א"ל למקפה:    פי' אבל אם לא א"ל למקפה יכול המוכר לומר לו לא היה לך לשהותו ועיין בטור שכתב לפני זה בשם רב האי גאון ז"ל ה"מ היכא דשהה הלוקח טפי ממאי דראוי לשהויי כו' ע"ש וה"ה בזה נמי דינא הכי וכמ"ש מור"ם נמי בסעיף שאחר זה והוא מל' רב האי גאון זה שכתב הטור ועפ"ר:


סעיף ז[עריכה]

המוכר חביות של שכר כו':    ז"ל הטור שכר אין דינו כדין יין שהיין תלוי במזל אדם טפי לפיכך אפי' אם נמצא חומץ תוך ג' ימים אין המוכר חייב באחריותו שאנו אומרים יין היה כשקנאו ומזלו גרם לו שמיהר להחמיץ (והיינו דוקא בדהיה יכול לשתותו בתוך ג' יום אם היה שותה כדרכו וכנ"ל) מה שא"כ בשכר לפיכך המוכר חביות של שכר כו' והטעם דאמרינן שהיין תלוי במזלו טפי הוא מדאיתא בגמ' סוף פרק המוכר פירות דף צ"ח דדרשינן מדכתיב אף כי היין בוגד גבר יהיר ופירשב"ם גאוותו של אדם שהגיס דעתו בדבר שאין בו גורם שהיין בוגד בו שסבורין שהוא יין ונמצא פתאום חומץ מדה נגר מדה עכ"ל עי"ש:

והחמיצה בתוך ג' ימים:    המחבר קיצר להעתיק ל' הרמב"ם. וז"ל הטור לפיכך אם החמיץ תוך ג' ימים הוא באחריות המוכר ואפי' קיבל המעות צריך להחזירם דכיון שנמצא חומץ תוך ג' ימים ודאי התחיל להחמיץ כבר ואע"ג דריחא חלא וטעמא שכרא קי"ל שכרא מ"מ אשכרא כי האי לא יהיב אינש דמי כיון שכבר התחיל הקלקול שממנו נתקלקל ואפי' טעמו והוה ריחא וטעמיה שכרא ודאי לא טעמו שפיר. החמיץ אחר ג' ימים הוא באחריות הלוקח ואפי' לא נתן המעות חייב ליתן דכיון דטעמיה והוה בסים ומיהו אי לא טעמו המע"ה כיון דספיקא הוא בד"א כשהניחו בכליו של מוכר כו' ועד"ר שם כתבתי דל"ד לנמצא נקב בבית הכוסות לאחר ג' ימים לקנייתו דפסק הטור והמחבר בס"ס רכ"ד ובסי' רל"ב דאף ספק הוא אם נעשה הנקב בבית המוכר או בבית הלוקח מ"מ ההפסד הוא ללוקח ואפי' אם עדיין לא נתן הלוקח צריך ליתנם לו דשאני הכא דכל שכר עומד להחמיץ כשמשהין אותו ואין לן בו להעמידו על חזקתו משא"כ בהמה דאית לה חזקת בריאות ע"ש ובסוף סי' זה חזר וכ' מור"ם האי דין דקנה חבית של שכר ולא חידש בו כלום ואפשר דאגב שיטפו לא ראה שכבר כתבו המחבר מ"ה חזר וכתבו בסוף הסי' דשם כתבו ג"כ הטור וכן מצינו טובא ומ"מ תימה שלא כתב שם לכל דברי הטור וצ"ע:


סעיף ט[עריכה]

וכן המקבל חביות יין כו':    כן הוא ל' הרמב"ם שם בפי"ז דמכירה וה"ק וכן כמו שבמוכר לחבירו כדי למוכרה מעט מעט הוא באחריות המוכר כן נמי בהמקבל חביות מחבירו כדי למכרה במקו' פלוני כיון שידע שישהה והוזל ביני ביני הוא ברשות הנותן מיהו אינו דומ' לגמרי דברישא מיירי אפי' במוכר לחבירו ובדין זה כתב המקבל מחבירו וכן כ' הטור עליה דר' יונה וכ' דוקא בכה"ג דמקבל מחבירו אחריות זול וחומץ הוא על המוכר אבל אם לקחה ממנו לגמרי אע"ג דאמר דקנהו אדעתא דהכי להוליכה לאותו מקום ששם היין ביוקר והוזל אפ"ה הלוקח אינו יכול לחזור ואחריות הזול עליו מיהו מסיק וכתב שר"ח לא כ"כ וס"ל דגם בכה"ג יכול לחזור ושכ"כ הרמ"ה אלא שחילק וכתב דהיינו דוקא כשעדיין לא נתן המעות ואמר שלא יתנם עד שיוליך היין שם כו' ע"ש ועיין במ"מ שכתב גם כן דעות וגירסת הגמרא בזה:

וקודם שהגיע שם הזול כו':    כבר כתבתי דהטור כתב האי דינא בהמקבל יין בעיסקא ע"מ להוליכ' למקום פלוני וכתב ע"ז ז"ל ודאי האחריות דגניבה ואבידה הוא על שניהן אבל אם הוזל או החמיץ קודם שהגיע שם האחריות על המוכר עכ"ל ופירשב"ם הטעם כיון דאי בעי למכרה כאן היה הנותן מוחה בידו לאמר הוליכה לאותו מקום שהתנו בינינו כי שם תמכרנו ביותר יוקר מ"ה קיימא באחריות הנותן לענין זה:


סעיף י[עריכה]

עד העצרת:    דמשם ואילך מתרבה החמימות ודרך היין להתקלקל:

משל שלש השנים:    פי' מיין הנתגדל לפני שני שנים ושנה זו שעומדים בו הוא השלישי שהרי עתה חזר וגדל היין שלישי בכרם עפ"ר:

ולא יחמיץ עד החג:    הוא זמן בציר של שנה שלישית:

שכר אין דינו כדין היין כו':    כבר כתבו המחבר בסמוך בסעיף ז' ועמ"ש שם ל' הטור:

מה שטעמת אתה נוטל:    פי' ואפי' מודה לו שערבו אלא או' לפני קנייתך טעמתיהו וקניתיהו ממני הדין עם המוכר דמסתמא טעמו קודם קנייה כדתניא מותר לערב בדבר הנטעם אבל אי טוען עליו אמת שטעמתיהו ואחר כך ערבתיהו בזה צריך לישבע ונפטר כן הוא שם במרדכי והביאו בד"מ: