שולחן ערוך חושן משפט קכה ג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכה · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אם אמר שליח למלוה הנה מעותיך ששלח לך פלוני בחובך בידי אך אני רוצה להחזיק בהם בשביל חוב שיש לי בידך אם המלוה מודה לשליח שיש לו בידו ואין לו שאר נכסים שיגבה מהם זה חובו והגיע זמן הלואתו אין כח ביד המלוה לערער על המשלח ולומר הפסדתני מעותי שמסרתם ליד מי שאינו יכול להוציאם מידו שהרי המשלח יאמר אף אם היו עדיין בידי היו מוציאין מידי מדרבי נתן הואיל ואין לך נכסים אחרים אבל אם יש לו נכסים אחרים המשלח כופה לשליח ליתנם למלוה שכל זמן שלא נתנם לו לא נפטר המשלח מהחוב והשליח חוזר וגובה אותו ממנו (מהמלוה) וכ"ש אם אין המלוה מודה לשליח שחייב ליתנם לו אפי' אם אין לו נכסים אחרים:
מפרשים
אני רוצה להחזיק בהם בשביל החוב. ע"ל סי' פ"ג סס"ב שם כתב מור"ם דין שליח שמחזיק במעות בשביל חוב המשלח והמחבר כתב מזה בס"ס נ"ח ובסי' צ"ט כתב הט"ו דין אם אחד תופס מה שנתן לידו שליח ואומר שהשליח או הסרסור חייב לו ע"ש ס"ג וס"א:
ואין לו שאר נכסים כו' עד"ר מ"ש ליישב דל"ת מכאן למ"ש בסי' ק"ה:
לא נפטר המשלח כו' מ"ה יכול המשלח לכפות השליח שלא יבא לידי היזק:
אפי' אם אין לו נכסים כו'. ל' הטור אע"ג דהוא נאמן נגד המלוה לומר אני תופסם בחובי במיגו דפרעתיך מ"מ הואיל וכל זמן שלא בא ליד המלוה לא "פקע שליחותו נמצא שהשליח בעל דברים דהמשלח הוא וכנגד המשלח אין לו מיגו שאינו נאמן לומר החזרתים לך הואיל והולך כזכי דמי לפיכך אם מת המשלח כו' ור"ל דאם היה לו מיגו גם נגד המשלח כגון דמסרם לו בלא עדים דאי בעי היה טוען להד"ם היה יכול לומר לו עשיתי שליחותך במה שהגבתיהו למלוה בחוב שהוא ח"ל ופקע שליחותו דהשליח בזה בשבועת היסת שהוא ח"ל במיגו דאלו היה טוען להד"ם דהיה פקע בזה שליחותו גם במודה שלא מסרם לו אלא נטלו בחובו פקע שליחותו ועד"ר מ"ש עוד מזה די"ל דבכה"ג הוה פטור גם המשלח ממי ששלח לו ע"ש:
(יח) ואין לו שאר נכסים כו'. אבל אם יש לו שאר נכסים כו' לכאורה משמע כאן דעת הבעה"ת והט"ו דהיכי דאית ליה נכסי לא משתעבדי מדר"נ אבל א"א לומר כן כמו שהוכחתי לעיל סי' פ"ו סעיף ב' ס"ק ה' באריכות דאפי' אית ליה נכסי משתעבד מדר"נ רק דהיכי דאית ליה פסידא ללוה שני תקנת חכמים הוא שאין גובים ממנו כשיש לו נכסי דה"ל כנכסים משועבדים דאין גובי' במקום שיש בני חורין וא"כ לכאור' נראה דליתא להך דינא שכ' הבעה"ת והט"ו כאן אלא אפי' אית ליה נכסים אחרים אין המשלח כופה לשליח כו' דהא עכ"פ המשלח מחויב ליתנם למלו' וגם הוא נותנם מרצונו הטוב ולית ליה פסידא כלל בזה וכל שכן דליתא מ"ש הב"ח על מ"ש הבעה"ת והט"ו והגיע זמן הלואתו וז"ל לאורויי דבאם יש לו נכסים אחרים המשלח כופה לשליח ליתנם למלוה אפי' הגיע הזמן דאין ב"ד נזקקין להוציא מזה ולתת לזה מדר"נ כיון שיש לו נכסים אפי' זבורית משום דחוב זה ה"ל משועבדים דאין גובין מהן במקום בני חורין ואפי' הגיע הזמן ודלא כמ"ש ב"י סי' פ"ו דבהגיע הזמן אין לו דין משועבדים דליתא ע"ש עכ"ל וזה אינו דכבר הוכחתי לעיל סי' פ"ו סעיף ב' ס"ק ה' וס"ק ז' דהיכא דלית ללוה שני פסידא גובים ממנו אפי' אית ליה למלוה נכסי וכתבתי שם שגם דעת הב"י כן וגם הב"ח גופי' בריש סי' פ"ו כתב דברי הב"י דהתם ע"ש וא"כ הכא הרי המשלח שהוא הלוה השני נתן מעותיו ולית ליה פסידא במה שגובין ממנו אפי' יש לו למלוה נכסים זבורית השליח גובה ממעו' זה ואפי' יש למלוה עידי' גוב' השליח ממעות דדיניה דבעל חוב בזוזי וכל שכן שהשליח תפס משל המשלח וכבר כתב מהרש"ל פ"ד דב"ק סי' י"ט דאי תפס ראובן מלוי בעבור חוב שיש לו על שמעון ולוי חייב לשמעון אפי' אית ליה נכסי לשמעון אין מוציאין מראובן ואף שכתבתי לעיל סי' פ"ו ס"ק ה' דאשתמיטתיה למהרש"ל דברי הבעה"ת וטור כאן שפירש דבריהם מה שאי אפשר לומר כן לדעתם מ"מ לענין דינא העליתי שם כדברי מהרש"ל בזה לכך נראה דגם הבעה"ת והט"ו כאן מודים למה שכתבתי דאף ביש לו נכסי והמשלח רוצה לשלם יכול השליח להחזיק אותם אם הוא בענין שהיה גובה מהם כשהיו אותם המעות ביד הלוה שלו ואפי' יש ללוה שלו מטלטלים וכ"ש קרקע וכ"ש זיבורית א"י לסלקו אלא כיון שאם היה אותו מעות בידו היה צריך ליתן המעות השתא נמי צריך ליתנם לו אם אין לו מעות אחר אלא הכא מיירי לענין שהשליח צריך להחזירם ללוה וחוזר וגובה אותם והיינו משום דכיון שהלוה עומד לפנינו ואומר שהוא יסלקנו במעות שיש לו משלו כדינו צריך הוא ליתן לו מעות של המשלח שכל זמן שלא נתנם לו לא נפטר המשלח מהחוב ואע"ג דמשתעבד מדר"נ אפי' אית ליה נכסי וכמ"ש מ"מ אפי' היה לוה שני פורע ללוה ראשון אין הלוה ראשון מחויב ליתן למלוה שלו זה המעות ונפקא מינה כגון שמלוה רוצה המעות להתראות בהם ואח"כ ישלם לו א"נ נ"מ כגון שהמלוה חפץ דוקא באותן מעות עצמם או באותו דבר עצמו ששלח המשלח ורוצה לסלק את השליח במעותיו כדינו וכה"ג. ואם לא תפרש דבריהם כן אלא כפשוטו וכאשר באמת דברי בעה"ת לא משמע כן למעיין בדבריו שם עיין שם אין דבריהם נראין לדינא אלא הדין ברור כמ"ש וכמו שהוכחתי לעיל סי' פ"ו סעיף קטן ה' באריכות ע"ש:
(יט) אבל אם יש לו נכסים אחרים כו'. דוקא כששלח חוב של הלואה אבל בפקדון אפי' יש לו נכסים מוציאים מדר"נ וכמ"ש הרשב"א (והמחבר לעיל סי' פ"ו ס"ד והר"ב סי' ק"א ס"ד) . כ"כ הב"ח ואזיל לפי שטתו דלעיל אבל לפמ"ש בסמוך אין חילוק כאן בין הלואה לפקדון ודוק:
(כ) המשלח כופה לשליח ליתנם למלוה כו'. ונ"מ דהמלו' יוציא המעות בעין לצרכו ויגבה להשליח קרקע א"נ יקנה בהן עידית ויגבה לו זבורית שיש לו כ"כ הב"ח לקמן ס"ס ה' וכבר כתבתי לעיל סק"י דליתא אלא בכל ענין השליח גובה ממעות ואינו גובה קרקע ע"ש:
(כא) אפי' אם אין לו נכסים אחרים אע"פ שהוא נאמן נגד המלוה לומר אני תופסם בחובי במגו דפרעתיך הואיל וכל זמן שלא בא ליד המלו' לא פקע שליחותו ונמצא שהשליח בעל דברים של המשלח וכנגד המשלח אין לו מגו שאינו נאמן לומר החזרתי לך הואיל והולך כזכי דמי עכ"ל טור וכתב הסמ"ע דר"ל דאם הי' לו מיגו גם נגד המשלח. כגון דמסרם לו בלא עדים נאמן בשבועת היסת שהמלוה חייב לו במגו דלהד"ם והב"ח כ' וז"ל ג"כ לא מצי למימר דלא קבלתי מידך כו' דכיון דכבר מודה שקיבל מידו שוב אינו נאמן לומר להד"ם כו' ולכאור' משמע מדברי הטור כהסמ"ע וכן משמע לכאור' בבעה"ת שכתב וז"ל והימוני לא מהימן משום מגו דמצי א"ל אהדרתינהו ניהלך דהא לא מצי למיהדר ליה דכיון דהולך כזכי באחריתי' קיימי ולא מהדר להו עכ"ל וגם ק' לכאורה מ"ש הב"ח דכיון דכבר מודה שקבלם כו' מה בכך כל מגו כך הוא שהוא מודה עכשיו ואנו מאמינים אותו במגו שהי' משקר אבל כד מעיינת שפיר תראה שדברי הב"ת נכונים דאל"כ קשה וכי בשביל שיש לו מגו נגד המשלח נאמין לו שהמלוה חייב לו הלא נגד המשלח אין לו שום טענה וא"כ כיון שלא פטור המשלח מהמלוה עד שיתנם למלוה כופהו המשלח לעשות שליחותו דכל זמן שלא נתנם לו לא עשה שליחותו וגם בבעה"ת לא הזכיר מקודם שנאמינהו שהמלו' חייב לו כמו שהזכיר הטור וי"ל שכוונתו אם רוצה לטעון שהמשלח חייב לו אז לא מהימן ליה במגו דהחזרתי אבל במגו דלהד"מ נאמן כשאו' שהמשלח חייב לו אבל הטור דמשמע דבא לומר שאינו נאמן (לומר) שהמלוה חייב ה"ה דבמגו דלהד"ם נמי אינו נאמן וכמ"ש הב"ח דכיון שכבר מודה שקבל' שוב אין לו שום טענה נגד המשלח ומ"ש הטור שאינו נאמן לומר החזרתי כו' ה"ה דאינו נאמן במגו דלהד"ם א"נ גם הטור מיירי היכא שטוען שהמשלח חייב לו ואף ע"ג דמתחל' מיירי שטוען שהמלו' חייב לו מ"מ השתא בא לומר דאם רוצה לטעון שהמשלח חייב לו אינו נאמן במגו דהחזרתי ובכה"ג נאמן במגו דלהד"ם אבל אם טוען שהמלוה חייב לו אינו נאמן בשום מגו שיש לו נגד המשלח וכן משמע לכאורה בתשובת מהר"ר יוסף טראני סי' ק"ה דף קכ"ה ע"ד ע"ש ובהכי ניחא דאין דברי הטור בשם בעה"ת כאן סותרים לדברי תשו' הרא"ש ריש כלל ק"ו שהבאתי סי' נ"ח סעיף א' ע"ש ודלא כתשו' מהר"א ן' ששון סי' ק"א ע"ש עוד הקשה בתשו' ר"א ן' ששון סי' ק"ו אמאי לא מהימנן ליה הכא במגו דנאנסו והניח בצ"ע ולק"מ דלא מיירי השתא מדינים אלו ומיירי בענין דא"י לטעון נאנסו כדלקמן סי' רצ"ו ס"ג א"נ שידוע שכבר נשתמש במעות דאז חייב אף באונסי' כדלקמן סי' רצ"ב סעיף ז' ודו"ק. ועיין בתשובת מהר"ר שלמה כהן ספר ג' וסי' ע"ז וסי' צ"ו ע"ש:
(יב) להחזיק: ע"ל סימן פ"ג סס"ב שם כת' הרמ"א דין שליח שמחזיק במעות בשביל חוב המשלח והמחבר כ' מזה בסוף סימן נ"ח ובסי' צ"ט כתבו הט"ו דין אם א' תופס מה שנתן לידו שליח ואומר שהשליח או הסרסור חייב לו ע"ש ס"ג. סמ"ע.
(יג) יש לו: כתב הש"ך דלכאורה משמע כאן דעת הט"ו דהיכא דאית ליה נכסי לא משתעבד מדר"נ אבל א"א לומר כן כמו שהוכחתי בסימן פ"ו ס"ב באריכות דאפי' אית ליה נכסי משתעבד מדר"נ רק היכא דאית ליה פסידא ללוה שני תקנת חכמים הוא שאין גובין ממנו כשיש לו נכסי דה"ל כנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח כו' ע"ש באורך.
(יד) כופה: (וא"ל ממ"ש ס"ק ק"ה ואם מסרו הנפקד ליד מלוה פטור כו' ע"ש דהתם ה"ק כיון דודאי אתה ח"ל ועכ"פ צריך אתה לשלם לו הן מזה או משאר דברים אם כן מה עשיתי לך אם תרצה לשלם לו משאר נכסיך הרי הוא מוכן להחזיר לך פקדונך אבל כאן מיירי בשליח שתפס לעצמו ורוצה דוקא מעות ולא להפרע משאר נכסים עכ"ל הדריש' וכ"כ בט"ז ע"ש).
(טו) אחרים: אע"פ שהוא נאמן נגד המלו' לומר אני תופסם בחובי במגו דפרעתיך מ"מ הואיל וכל זמן שלא באו ביד המלו' לא פקע שליחותו ונמצא שהשליח בע"ד דהמשלח הוא וכנגד המשלח אין לך מגו שאינו נאמן לומר החזרתי לך הואיל והולך כזכי דמי עכ"ל הטור וכתב הסמ"ע דר"ל דאם הי' לו מגו גם נגד המשלח כגון דמסרם לו בלא עדים נאמן בשבועת היסת שהמלו' חייב לו במגו דלהד"ם והב"ח כתב וז"ל וג"כ ל"מ למימר דלא קבלתי מידך כו' דכיון דכבר מודה שקבלם מידו שוב אינו נאמן לומר להד"ם וכתב הש"ך שדברי הב"ח נכונים דאל"כ קשה וכי בשביל שיש לו מגו נגד המשלח נאמין לו שהמלו' ח"ל הלא נגד המשלח אין לו שום טענה כו' ע"ש ובתשובת מהרש"ך ס"ג סימן ע"ז וצ"ו ובתשובת רי"ט סי' ק"ה (ועמ"ש הט"ז בזה ע"ש) ואם הדבר ספק אם יש לו שאר נכסים או לא נראה מדברי הטור דמחזקינן ליה כיש לו וכ"נ בתשובת דברי ריבות סימן ש"כ כ"כ בכנה"ג וע"ש.