שולחן ערוך חושן משפט ק א
שולחן ערוך חושן משפט · ק · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
לוה שאמר הריני משלם קבעו לי זמן כדי שאלוה מאחר או אמשכן או אמכור ואביא מעות קובעין לו זמן ל' יום:
- הגה: ואם נראה לדיין שלא יספיק לו ל' יום יוסיף לו ואם אינו צריך כל כך יפחות לו (טור בשם תשובת הרי"ף) ואם אמר התובע שצריך לילך לדרכו ולא יוכל להמתין על הזמן אומרים לו שיעשה שליח שימתין עד הזמן (שם תשובת הרא"ש כלל פ"א סי' ג'):
ואין מחייבים אותו ליתן משכון שאלו היו שם מטלטלים מיד היו ב"ד גובים מהם ואם רצה המלוה להחרים על מי שיש לו מעות או מטלטלים ומפליג אותו בדברים ה"ז מחרים ואין מחייבים הלוה להביא ערב עד שיתן אא"כ נראה לדיין שיש לחוש שמא יבריח או ישמט:
- הגה: ודוקא לפרעון נותנין זמן אבל אין נותנין זמן לשבועה אלא ביום הכניסה הראשון יש לו לישבע (מרדכי פרק בתרא דב"מ) וכן אין נותנין זמן לשאר דברים ששעבד אדם עצמו לעשות דבר לזמן פלוני בקנס מיד שהגיע הזמן נתחייב בקנס או שיעשה מה שנתחייב (תשו' רשב"א אלף תתקל"ג):
מפרשים
לוה שאמר הריני משלם כו'. זה מיירי אפילו במלוה בשטר ויש לו קרקעות ידועים אפ"ה נותנים לו זמן ל' יום דהרי גם אם בא לגבות עתה היו נותנים לו ל' ימי הכרזה והרי זה אומר שישתדל מעות לפרוע לו ושלא יצטרך שהיות ימי הכרזה ומכל מקום אם אינו יכול להשתדל מעות לא יגבה מקרקעותיו עד שיכריזו תחלה כדין ועפ"ר:
שאלו היו שם מטלטלין כו'. ר"ל זה שמבקש משכון על כרחך כוונתו אמשכון דמטלטלי דאי אקרקע הא משועבדים ומושכנים ועומדים לו בחובו משעת הלואה ואם יש מוקדם לו לא מהני ליה במה שנותנים לו בתורת משכון משא"כ במטלטלים דמהני ליה שלא יבריחם גם לענין קדימה שבעל חוב מאוחר שקדם וגבה מטלטלים מה שגבה גבה וכמ"ש בסי' ק"ד:
ואין מחייבין הלוה להביא ערב. זה מיירי אפי' אין לו קרקע דמ"מ אמרי' ליה דכשם שהאמנתו מתחלה בלא ערב כן האמינוה ג"כ עתה:
(א) ערב: זה מיירי אפי' אין לו קרקע דמ"מ אמרינן ליה כשם שהאמנתו בתחל' בלא ערב כן האמינהו גם עתה. סמ"ע.
(ב) לשאר: (וכן בשאל' ופקדון אין נותנין זמן ב"ד. ת"ה סי' שכ"ה וכ"כ הב"ח וכ"כ הר"ם מינץ בתשו' סי' צ"ב וכת' שם דאם אינו יכול להחזירו מיד כגון שאינו אצלו נותנין לו זמן כדי שצריך להביאו. כנה"ג).
(א) שאלו הי' כת' המרדכי בפרק הגוזל בתרא ז"ל נשאל רבינו מאיר על ראובן שהפקיד פקדון לשמעון ובא לוי ותפס את הפקדון מיד שמעון עבור החוב ששמעון חייב לו וראובן אומר מה לך אצל ממוני וכו' נרא' דבר פשוט דלוי חייב להחזיר הממון לראובן וכן פי' ריב"א פ' א"נ וכו' ומה שנסתפקת משום דכיון דשמעון חייב באחריות בפשיע' שפשע שהי' לו ליזהר דלוי לא הי' תופסו יכול לומר של שמעון אני תופס דהא ליתיה דהא קי"ל גנב ופרע בחובו כו' אף כי בנדון זה הי' לנו לחייב את שמעון כדאמר קדשים שחייב באחריותן שהזיקו חייבין אע"פ דשל הקדש הם מכל מקום אם תפס ניזק נפרע מהם למ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי עכ"ל ונפלאתי בזה דאיך ס"ד לומר לר"ש דסבירא ליה גורם לממון כממון דמי שיטול הבע"ח של הנפקד פקדונו של המפקיד שאינו חייב לו כלום ולא מצינו לר"ש אלא בהדיוט שהזיק קדשים שחייב באחריות דחייב לשלם לבעלים משום גורם לממון אבל איפכא קדשים שחייב באחריות שהזיקו להדיוט שיטול הניזק את הקדשים זה לא שמענו לרבי שמעון ע' שם פרק מרובה אם לא לרבי יוסי הגלילי דאית ליה קדשים קלים ממון בעלים אבל מדין גורם לממון לא אשכחן ואפי' לרבי יוסי נמי אינו אלא דאוכל הניזק את בשר הקודש ומשום דגוף ההקדש אינו יוצא לחולין ואם כן הקדש אינו מפסיד כלום אבל זה שיטול את הפקדון של המפקיד לא שמענו וצ"ע: