שולחן ערוך חושן משפט עב טו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עב · טו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
כל היכא שהמלו' צריך לישבע שאינו ברשותו אפילו שאמר הריני משלם כפי שתבע הלוה ואיני נשבע אין שומעין לו דחיישינן שמא עיניו נתן בו ואם היה דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו באותן הדמים שרוצה לשלם ה"ז משלם ואינו נשבע במה דברים אמורים כשהשבועה מוטלת על המלוה לבד ואין על הלוה שום שבועה אבל בזמן שהלוה נשבע כמה היה שוה כדי ליטול או ליפטר אז לא ינצל המלוה לעולם מלישבע שאינו ברשותו (ואפי' מאמין הלוה למלוה ר"ן פ' הדיינים) אפי' אם ירצה לשלם והוא דבר המצוי לקנות דחיישינן שמא יוציא את המשכון אחר שבועת הלוה ונמצא שם שמים מתחלל:
מפרשים
שכל מינו שוה ומצוי בשוק כו': דבזה ליכא לחושדו שמא עיניו נתן בה כיון דהוא מצוי לקנות כמותו בשוק:
כמה היה שוה כדי ליטול: בפריש' כתבתי דמשכחת לה שהלוה נשבע ונוטל כגון שטוען הלוה סלע הלויתני וב' היה שוה והמלוה טוען שהיה שוה יותר אבל איני יודע כמה ויש לו ע"א שלא היה שוה אלא ה' דינרים (אבל בלא ע"א נוטלו הלוה בלא שבועה כמ"ש בסי"ב) הרי הלוה נשבע נגד העד ונוטל סלע מהמלוה ע"ש ועמ"ש מור"ם בהג"ה בסי"ד לענין פרעון כעין זה ועמ"ש המחבר עוד ענין אחר דנשבע ונוטל בסי' ע"ג ה"ה ט"ו:
(ס) אבל בזמן שהלוה נשבע כמה הי' שוה כו'. הקש' בס' גידולי תרומה דף רע"ד סוף ע"ג דאם יש כאן שבוע' לדעת כמה הי' שוה א"כ אין זה דבר שוה ומצוי בשוק ואם הוא דבר שוה ומצוי בשוק בטלה מחלוקת דפוק חזי כמה שוה בשוק' עכ"ל ולק"מ דמשכחת לה בין שהוא כדברי המלוה או כדברי הלוה הוא מצי בשוק לקנות כגון שהלו' אמר ששוה ב' סלעים והמלוה אומר שאינו שוה אלא ה' דינרים ומצוי בשוק חפץ כזה לקנות בעד ה' דינרים ויש כמוהו חשוב ממנו לקנות בב' סלעים ואפי' הכי חיישינן דילמא כשיוציא המלו' המשכון יהא הלוה מוכרח להודות לו שהוא שלו ואינו שוה אלא ה' דינרים כגון שניכר לכל שהוא של לוה או ששמו כתוב עליו וכה"ג ולכך צריך המלו' לישבע שאינו ברשותו ועוד יש לתרץ בגווני אחריני וק"ל:
(סא) כמה הי' שוה כדי ליטול כו'. כתב הסמ"ע דמשכחת לה שהלוה נשבע ונוטל כגון שטוען הלו' סלע הלויתני עליו וב' הי' שוה והמלוה טוען שהי' שוה יותר אבל איני יודע כמה ויש לו ע"א שלא הי' שוה אלא ה' דינרים דבלא עד א' הי' הלוה נוטלו בלא שבוע' כדלעיל סעיף י"ב הרי הלוה נשבע נגד העד ונוטל סלע מהמלוה ועמ"ש עוד המחבר ענין אחר דנשבע ונוטל בסי' ע"ג ס"ס ט"ו עכ"ל עוד נראה דמשכחת לה כשהפכ' המלוה השבוע' על הלוה וכ"כ הב"ח ודלא כספר גדולי תרומה דף רע"ד ע"ד שהניח בקושיא דלא משכחת לה שהלו' נשבע ליטול ע"ש ופי' זה נכון יותר דאלו לפירוש הסמ"ע קשה הלשון שכתבו הבעה"ת והט"ו ואפי' אם ירצה לשלם דהא מוכרח הוא לשלם אפילו אם לא ירצה ודו"ק ומ"מ לענין דינא גם דברי הסמ"ע הם אמת וכן הוא להדיא בתשובת הרשב"א שהביא ב"י מחו' כ"ד וא"כ מוכח מזה דמחוייב שבוע' וא"י לישבע שיש לו ע"א מסייעו אפ"ה אינו פוטרו משבוע' וחייב לשלם וכן מוכח לכאורה בהרא"ש פ"ק דמציעא גבי ויש מקשין הבל כו' וכ"כ בתרומת הדשן ס"ס של"ד (אלא דכאן צריך הלוה לישבע נגד העד כיון דטוען ברי) דלא כדמשמע לכאורה בב"י לעיל סי' כ"ח ס"ב ע"ש ודו"ק:
ומ"ש ועמ"ש המחבר עוד ענין דנשבע ונוטל בסי' ע"ג ס"ס ט"ו אזיל לטעמי' ופירושו דלקמן סי' ע"ג אבל לפמ"ש שם בס"ק מ"ג אין כאן ענין אחר כלל והיינו הך דהכא ע"ש:
(סב) ואפילו מאמין הלוה למלוה שנאבד ואינו ברשותו. והב"ח חלק ע"ז מהתוספות ולפע"ד גם התוספות סוברים כן לפי האמת דרב אשי ולא קאמרי אלא דרב אשי וכל אינך אמוראי לא בעי לאוקמי' גם רישא במאמינו וכשמואל דשקלינן שבוע' מלוה ויהבינן למלו' משום דמכתמא לא ירצה להאמינו כיון שע"י כן לא יוכל לישבע אבל לפי האמת דלא סבירא לי' לרב אשי כשמואל ומוקי זה נשבע וזה נשבע אין הכי נמי דאפי' מאמינו צריך לישבע שבוע' שאינו ברשותו דלא סבירא לי' דשקלינן שבועה מלוה והשתא גם רישא מיירי במאמינו דומיא דסיפא ודלא כהב"ח. כן נרא' לפי עניות דעתי ברור ודו"ק:
(סג) ונמצא ש"ש מתחלל. או יהי' שבוע' לבטל' כדפירש ר"ח ולא כפי רש"י דיפסל לעדות ולשבוע' (ועמש"ל סי' פ"ז סעיף ל"ג) ולפ"ז יכול המלוה לו' לא אשבע שאינו ברשותי כיון שהוא מצוי בשוק ותקבל אתה בחרם כמה הי' שוה מה שאין כן לפי רש"י שהרי אפי' בעובר על החרם פסול לעדות ולשבוע' כדלעיל סי' ל"ד ולקמן סי' צ"ב וכן מוכח לקמן ס"ס ע"ה הטעם כפי' ר"ח ע"ש ובבעל התרומות שער כ"ד כתב דמסתברא כפירוש ר"ח שפירש שכשיוציא נמצא שבוע' הלוה לבטל' ובזה שם שמים מתחלל עד כאן לשינו א"כ גם דברי הרי"ף ומחבר שכתבו שם שמים מתחלל יש לפרש כן ודלא כבית חדש עיין שם:
(לו) ליטול: כת' הסמ"ע דמשכחת לה באם טוען הלו' סלע הלויתני וב' הי' שוה והמלו' טוען שהי' שוה יותר אבל אינו יודע כמה ויש לו ע"א שלא הי' שוה אלא ה' דינרין הרי הלו' נשבע נגד העד ונוטל סלע מהמלו' ובסי"ד כתב הרמ"א לענין פרעון כעין זה וע"ל סי' ע"ג סוף סעיף ט"ו והש"ך כתב דעוד משכחת לה כשהמלו' הפך השבוע' על הלו' וכ"כ הב"ח ומוכח מכאן דמחוייב שבוע' ואי"ל שיש לו עד א' מסייעו אפ"ה אינו פוטרו משבוע' וחייב לשלם עכ"ל.
(לז) מתחלל: או יהי' שבוע' לבטל' כדפי' ר"ח ולא כפרש"י דיפסול לעדות ולשבוע' ולפי זה יכול המלו' לומר לא אשבע שאינו ברשותי כיון שהוא מצוי בשוק ותקבל אתה בחרם כמה הי' שוה משא"כ לפרש"י שהרי אפי' בעובר על החרם פסול לעדות ולשבוע' כמ"ש בסי' ל"ד ובסי' צ"ב וכן מוכח בסוף סימן ע"ה כפי' ר"ח ובס' ג"ת הקש' דאם יש כאן שבוע' לדעת כמה הי' שוה א"כ אין זה דבר שוה ומצוי בשוק דפוק חזי כמה שוה בשוק' ע"כ ולק"מ דמשכחת לה כגון דמצוי בשוק חפץ כזה לקנות בעד ה' דינרין ויש כמוהו חשוב ממנו לקנות בב' סלעים ואפ"ה חיישינן דלמא כשיוצי' המלו' את המשכון יהא הלו' מוכרח להודות שהוא שלו כגון שניכר לכל שהוא של לוה או ששמו כתוב עליו וכה"ג לכך צריך המלו' לישבע שאינו ברשותו ועוד יש לתרץ בגווני אחריני וק"ל. עכ"ל הש"ך.