שולחן ערוך חושן משפט עא יז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עא · יז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
במה דברים אמורים דמהני נאמנות סתם לפטרו משבועה בעוד שהלוה חי ובא לגבות ממנו אבל אם מת ובא לגבות מיורשיו לא מהני אלא א"כ פירש שפוטרו ממנו ומיורשיו שאז גובים בלא שבועה ואם כתב תהא נאמן עלי ועל באי כחי יורשיו בכלל ומקבלי מתנה ג"כ בכלל באי כחו:
מפרשים
ובא לגבות מיורשיו לא מהני: והטעם דאע"ג דאביהן ל"מ למטען פרעתי מ"מ אנן טענינן להיורשים שאביהן פרע ואם הי' הלוה חי לא היה המלוה מעיז פניו נגדו לומר שלא נפרע ומשום הכי הימנוהו הלוה נגדו ולא הימנוהו נגד יורשיו מפני שירא שיעיז נגדו לכפור הפרעון שפרעוהו הלוה:
אלא אם כן פירש שפטרו ממנו ומיורשיו: נראה דאף אם כתב לו כן לא מהני אלא שאין המלוה צריך לישבע אם יורשים טוענים שמא אבינו פרע לך אבל אם טוענין היורשים אנו פרענו לך אין הנאמנות מהני לענין זה ואפילו אם פירש כן בהדי' בנאמנו' שיהא המלוה נאמן אפי' אם יורשי הלוה יטענו אנו פרענו לך יש להסתפק אם מהני קבלת החוב עליו לענין זה דלכאורה נראה דלא מהני כיון שהם אמרו שפרעו החוב אין כח ביד אביהן לגרוע כחן ולהפקיע ממונם וכן אם האמין את המלוה ויורשיו עליו אינו מועיל אלא שאין יורשי המלוה צריכין לישבע שלא אמר להם אביהם שהוא פרוע או שלא מצאו שום שטר או כת' שחוב זה פרוע אבל אם טוען הלוה או יורשיו פרענו לכם צריכים הם לישבע וכן משמע בא"ע סי' צ"ח שכתב שם בכל הסי' דין הנאמנות דכתובה (ומשם נלמד דין נאמנות דב"ח) ולא כתב אלא דהאשה נאמנות נגד יורשי הבעל ואינה צריכ' שבועה שאין בידה ממה שהי' תחת ידה בחיי בעלה או שאביהם התפיס לה צררי וכן בנאמנות של יורשים אינן צריכין לישבע שלא אמרה להם האם שנפרע' מכתובתה כו' אבל לא כתב שם שהנאמנות יועיל אם יורשי הבעל יטענו אנו פרענו לך או ליורשים ודו"ק:
שאז גובה בלא שבועה: כצ"ל גובה בה"א ועמ"ש בדריש' דיש חולקים בזה:
(לח) אא"כ פירש כו'. ועיין בא"ע סי' נ"ח [צ"ח] שפסק הר"ב בהג"ה גבי כתובה דאפילו פטר' בפירוש מן היורשים לא מהני והיינו כדע' הר"ז ור"ח ור"ת והרא"ש שחולקים על הרי"ף ורמב"ם וסייעתם וכדאיתא בטור וב"י שם מחלוקת הפוסקים בזה ולפ"ז קשה על הר"ב שסתם כאן כדברי המחבר וצ"ל דגבי אשה חיישי' טפי לצררי כמ"ש הב"ח שם סעיף ט' לדעת הטור ע"ש וכה"ג כתבו התוספות והרמב"ן בחדושיו ריש בבא בתרא ובבעה"ת שער ט"ו ח"ב גבי תוך הזמן נפרעים אפילו מן היתומים ואשה אינה נפרע' מן היתומים אלא בשבועה משום דבאשה חיישי' טפי לצררי ע"ש מיהו בנ"י פ' הכותב כתב בשם ר"ח וכל חכמי נרבונא דשום נאמנות אפילו מפורש לא מהני גבי יורשים בין בכתוב' בין במלוה בשטר כשבא לגבות מבני לוה ע"ש ואע"ג דבמ"ש הנ"י שם דאם מת מלוה אחר לוה אין בני מלוה יכולים לגבות כלום מבני לוה מטעם אין אדם מוריש שבועה לבניו נראה דה"ל יחידא' והרז"ה ובעה"ת והרשב"א והר"ן והריב"ש כולם פסקו דלא אמרי' אין אדם מוריש שבועה לבניו בכה"ג כיון דאית ביה נאמנות אפילו למ"ד דהנאמנות לא מהני למלוה נגד היורשים כשהוא חי וכ"פ הר"ב בהג"ה בא"ע שם ודלא אמרי' אין אדם מוריש שבועה בכה"ג. (וכ"כ הט"ו לקמן סי' ק"ח סעיף ג') מ"מ בהא דס"ל דכשהמלוה חי צריך לישבע נגד היורשים אפילו האמינו בפירוש על היורשים משמע דגם שאר הפוסקים דס"נ בכתוב' לא מהני שום נאמנות נגד היורשים ס"ל גם במלוה כן וכמ"ש הנ"י וכן הוא להדי' בריב"ש ס"ס קס"ט וסי' תצ"ד דחד דינא אית להו ע"ש וצ"ע לדינא (מיהו כל זה כשלא קנו מיניה אבל אם קנו מיניה מהני הנאמנות לכ"ע אפי' בכתוב' כמ"ש הטור א"ע שם בשם ר"ח וכ"כ הנ"י שם בשם תשובת הרשב"א והריטב"א ע"ש והר"ב בהג"ה שם לא ביאר זה והי' לו לבאר):
(לט) שפוטרו ממנו ומיורשיו. נראה דאף אם כתב לו כן לא מהני אלא שאין המלוה צריך לישבע אם היורשים טוענים שמא אבינו פרע לך אבל אם טוענים היורשים אנו פרענו לך יש להסתפק אם מהני קבלת החוב עליו לענין זה דלכאורה נרא' דלא מהני כיון שהם אומרים שפרע החוב אין כח ביד אביהן לגרוע כחן ולהפקיע ממונן וכן אם האמין את המלוה ויורשיו עליו אינו מועיל אלא שאין יורשי המלוה צריכ' לישבע שלא אמר להם אביהן שהוא פרוע או שלא מצאו שום שטר או כתב שחוב זה פרוע אבל אם יטעון הלוה או יורשיו פרענו לכם צריכים הם לישבע וכן משמע בא"ע סי' צ"ח שכתב שם בכל הסי' דין נאמנות דכתוב' (ומשם נלמד נאמנות דב"ח ולא כתב אלא דהאשה נאמנת נגד יורשי הבעל ואינ' צריכ' שבועה שאין בידה ממה שהי' תחת ידה בחיי בעל' או שאביהם התפיס לה צררי וכן בנאמנות של יורשים א"צ לישבע שלא אמר להם שנפרע' מכתובה כו' אבל לא כתב שם שהנאמנות יועיל. אם יורשי הבעל יטענו אנו פרענו לך או ליורשים ודוק עכ"ל סמ"ע ועיין בא"ע שם כתבו הט"ו בסעיף ד' דאם כתב לה נדר ושבוע' אין לי וליורשי כו' אינו יכול להשבוע' לא הוא ולא יורשיו כו' ואפילו פגמה היא או היורשים כתובתה או יורשים מן היורשים כו' וכתב בפרישה שם דר"ל או יורשים מן היורשים אומרי' שנפרעו קצת מהיורשים נמצא שפוגמים היורשים הכתובה מן פרעון היורשי' של הבעל עכ"ל וצ"ל דהתם מיירי שיורשי הבעל טוענים אנו פרענו לך החצי ואבינו פרע לך החצי. אבל אם טוענים אנו פרענו לך הכל צריכי' נישבע. זה שכתבתי ליישב שלא תקשי דברי מהרו"ך אהדדי אבל באמת ליתנהו לדברי הסמ"ע כאן דאדרבה כיון דפטורי משבועה שלא פקדנו אבא כ"ש דפטורים משבועה שלא נפרעו הם עצמם מהלוה ומהיורשי' וכדמוכח להדי' מדברי בעה"ת שער י"ד ח"ב שכתב גבי לוה שהאמין למלו' וליורשיו וז"ל ואיכא מ"ד דהיכא דמית מלוה וקא תבעי יתמי ללוה או ליתמי דיליה דלא מהני נאמנות אלא היכ' דכתב בשטר שיה' רשות למלוה וליורשיו לגבות ממנו ומיורשיו בלי שום שבועה קלה וחמורה בעולם ואפילו שבועות היורשין ואפי' ע"י גלגול ואי לא כתב הכי וטעין לוה או יתמי דיליה דפרעי' לאביהן ואפשר דאיהו פקיד אמרי' יד בעל השטר על התחתונה וכי פטרינהו היכ' דטעין פרעו' ליתמי אבל זה שטוען שפרע לאב בזה לא פטרו מיהו אי כתב מהני תנאה ע"כ ובעיני סבר' זו רחוקה מאד מן הדעת כי בודאי אחר שהאמין לבניו הבאים אחריו בלא שום שבועה אע"פ שלא פטרם בפי' משבועת היורשי' על כל דבר נכנס נאמנותם דשבועה אשתבע לי דלא פרעתיך היא קיל' ולא מחמירי' בה דסמכי' אחזקה דהעמד שטר על חזקתו וכשהאמין לבניו בכל טענה שיטעון כנגדם האמינם בין כשאומר שפרע לאביה' בין כשיטעון שפרע להם דבל' נאמן בלא שום שבועה קלה וחמורה כל שבועה במשמע ואפי' שבועת היורשים עכ"ל ומביאו ב"י בקצרה לקמן סי' ק"ח סעיף י"ד הרי להדי' דאפי' למ"ד דחייבים לישבע שבועת היורשי' מ"מ פטורים לישבע כשטוען שפרע להם והבעה"ת סובר דאפילו שבועת היורשי' א"צ לישבע ומכ"ש שפטורים לישבע שפרע להם עצמם וכן מבואר להדי' בדברי בעל העיטור סוף מאמר חמישי דף י"ב ע"ד וז"ל היכא דכתב ביה מהימנ' עלאי וירתך בתרך עלאי ועל ירתי כל אימת דאמרת לאו פריעא הוא ואתי יתמי למיגבי ביה מיניה ואמר אנא פרענ' לאבוכון אפשר דהו' פקיד דפריע' הוא צ"ע אי משתבע ליה שבועת היורשי' או לא מי אמרינן כיון דאיהו הא מית ולא קאמר לא פרענ' היאך מהימן וכי הימניה לירתיה בתרי היכ' דטען פרענ' ליתמי אבל אי טעין פרענ' לאבוכון לא מהימנ' או דילמ' לא שנא ומסתבר' יד בעל השטר על התחתונה עכ"ל וכן מבואר בב"ח לקמן סי' ק"ח סעיף ט' ואין ספק דהסמ"ע לא ראה דברי בעל העיטור ובעל התרומות בזה ואי הוי חזי להו הוה הדר ביה:
(מ) יורשיו בכלל כו'. ואם כתב הבאים ברשותי הוא מחלוקת הרמ"ה והטור והב"ח פסק כהרמ"ה דאין היורשים בכלל הבאיה ברשותו וכן נוטה שהו' דעת הריב"ש סימן תצ"ד ע"ש:
(ל) מיורשיו: הטעם אע"ג דאביהם לא מצי למטען פרעתי מ"מ אנן טענינן להיורשים שאביהם פרע ואם הי' חי לא הי' המלו' מעיז כנגדו לומר שלא נפרע ומש"ה הימנוהו הלו' נגדו ולא נגד יורשיו שירא שיעיז נגדם לכפור הפרעון עכ"ל הסמ"ע * ובזה נ"ל ליישב קצת מה שהנחתי בצ"ע בסי' ס"ט ס"ה למה צריך אצל היתומים דוק' תוך זמנו לדעת הרמ"א שא"י לומר פרעתי על כת"י וא"כ אף אם אביהם הי' קיים לא הי' יכול לטעון פרעתי ולפי סברא זו אתי שפיר דאע"פ שאביהם לא הי' יכול לטעון פרעתי אנן טענינן להו מטעמא דהעזה כנ"ל.
(לא) פירש: כת' הסמ"ע נרא' דאם טוענין היורשים אנו פרענו לך אין הנאמנות מהני לענין זה ואפי' אם פירש כן בהדי' שיהא המלו' נאמן אפי' אם יורשי הלו' יאמרו שהם פרעו יש להסתפק אם מהני קבלת החוב עליו בענין זה דלכאור' נרא' דלא מהני שאין כח ביד אביהן להפקיע ממונן כו' ע"ש ובש"ך השיג עליו וכת' דאין ספק שלא ראה דברי בעה"ת ובעל העיטור שכתבו היפך דבריו ואי הוי חזי להו הוה הדר ביה ע"ש (וכן בט"ז השיג על הסמ"ע בזה ע"ש) וכת' עוד הש"ך דבאבן העזר סי' צ"ח פסק הרב בהג"ה גבי כתוב' דאפי' פטרה בפירוש מהיורשים לא מהני והיינו כדעת החולקים על הרי"ף והרמב"ם וקשה על הרב שסתם כאן כדברי המחבר וצ"ל דגבי אשה חיישינן טפי לצררי מיהו בנ"י כת' בשם ר"ח וכל חכמי נרבונא דשום נאמנות אפי' מפורש לא מהני גבי יורשים בין בכתוב' בין במלו' בשטר כשבא לגבות מבני לוה וצ"ע לדינא מיהו כשקנו מיניה מהני הנאמנות לכ"ע אפי' בכתוב' כמ"ש הטור באבן העזר שם והרב בהג"ה שם לא ביאר זה והי' לו לבאר עכ"ל.
(לב) בכלל: ואם כת' הבאים ברשותי הוא מחלוקת הרמ"ה והטור והב"ח פסק כהרמ"ה דאין היורשים בכלל הבאים ברשותי וכן נוטה דעת הריב"ש סי' תצ"ד ע"ש.
(ח) ומיורשיו. והקשו בזה דהא בטור אבן העזר סימן צ"ת פסק דלא מהני פטור נגד יורשין. ולענ"ד נרא' כיון דכבר פסק הטור דנאמנות לאחר הלואה בעי קנין ואם כן לא משכחת נאמנו' אלא או בקנין או שעת הלואה דהוי כקנין וכמו שכתב הר"ן פ' ז"ב ובקנין מהני גם נגד יורשין וכמבואר בטור אבן העזר שם והא דפסק הטור בכתובה דלא מהני פטור נגד יורשין הא כל נאמנות בעי קנין היינו כמו שכתב הריטב"א בתשובה והובא בבית יוסף באבן העזר שם ז"ל והכי פירושא דמלתא הא דאמר אבא שאול דלא מהני פטור גבי יורשין הני מיל' בדלא קנו מיני' על שבועת היורשין דמשום כתיבה בעלמא אף על פי שהוא בשעת נישואין שהדברים ההם נקנין באמירה אפילו הכי לא דחינן תקנתא דרבנן דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה בשבילה דלמא לא גמר ואקני בלא קנין לעקור תקנת חכמים אבל קנו מיני' כבר גמר והקנה ומהני פטורא עד כאן לשונו וניחא דהנאמנות מהני לגבי דידי' משום דהן הן הדברים הנקנין באמירה אבל גבי יורשין לא אמרינן הן הדברים הנקנין באמירה וכמ"ש ריטב"א דלא גמר ואקני בדברים נגד תקנת חכמים ואפילו למ"ש בס"ק ז' בדעת השלחן ערוך דכתיבה הוי כקנין ואבא שאול איירי בכותב דהוי כקנין ואפילו הכי לא מהני פטורי גבי יורשין דכבר כתב במרדכי ז"ל אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן מרים פי' ר"ח קבלנו דלא מיירי אבא שאול אלא בכותב שהוא באמירה כמשנתינו דמוקמינן מאי כותב אומר אבל אם קנו מיני' שפוטרה מן השבועה גובה בלא שבועה אפילו מן היתומי' עיין שם ואם כן לדברי השלחן ערוך נמי ניחא דאבא שאול מיירי באומר ולפי זה דברי אבא שאול לא משכחת אלא בשעת נישואין דאם לאחר נישואין ל"מ נאמנות כלום דהא בלא קנין ל"מ וכן משמע מתשובת רב נטרונאי גאון שהובא בבית יוסף אבן העזר שם ז"ל הא דאמר אבא שאול אבל מה אעשה ה"מ דכתב לי' בשעת קידושין דל"מ תנאיה אלא לנפשי' וכו' ואם כן גבי הלואה לא משכחת כלל לחלק בין דידי' ליורשין דהא בלא קנין גם בדידי' לא מהני ובקנין או בשעת הלואה דהוי כמו קנין גם ליורשין מהני והנ"י שכתב בפ' הכותב דשום נאמנות ל"מ נגד יורשין בין גבי כתובה בין במלוה אפשר כתבו לשיטת הסוברין דנאמנות לא בעי קנין ודו"ק: