שולחן ערוך חושן משפט מו יז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · מו · יז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
עידי הקיום יכולים להיות קרובים לעידי השטר ולא עוד אלא אפי' מת האב החתום בעוד הבן קטן יכול להעיד על חתימת אביו אחר שיגדיל להצטרף עם אחר כשר וכן יכול להעיד על כתב יד אחיו או על כתב יד רבו שראה בקטנותו וי"א דדוקא אלו שרגיל עמהם אבל על כתב יד אחר אינו נאמן להעיד בגדלו שהכיר אותו בקטנותו:
מפרשים
להצטרף עם אחר: פי' עם א' שראה החתימות בגדלותו אע"פ שגם הוא קרוב לעידי השטר והא ראיה שהתחיל המחבר וכ' עידי הקיום יכולין להיות קרובים לעידי השטר דמשמע אפי' שניהם קרובים ולא כ' דבעינן שיצטרף עם הכשר אלא כשאחד ראה בקטנותו וכ"כ ר"ן ובעי' נמי שיהא שני עידי הקיום הללו כשרים זה לזה ויכול להיות דמ"ה כתב עם א' כשר אלא דא"כ הל"ל ג"כ ברישא גם מור"ם כ' דין זה בסמוך בסי"ח דלא יהיו קרובים זה לזה ותרתי ל"ל ועפ"ר:
דדוקא אלו שרגיל כו': פי' ומ"ה נאמן לומ' שמכירין מימי קטנותו משא"כ באחריני אבל כשראו החתימות בגדלותן אפי' אחתימות דכ"ע נאמנים וע"ל סי' ל"ה בפרישה שם כתבתי מ"ט דהחולקים:
(מז) להצטרף עם אחר כשר. פי' שהכיר בגדלותו והוא כשר לעד זה שהכיר בקטנותו אבל יכולי' להיות שניהן קרובים לעידי השטר וכ"כ הר"ן וכ"כ הריטב"א בשם קצת רבוותא ושכן נראין הדברי' לדינא וכ"כ הסמ"ע ס"ק מ"ה:
מיהו כל זה להעיד על חתימת קרוב שהוא עד מטעם דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ומדאורייתא לא בעי קיום אבל להעיד על חתימת הלוה פשיטא דאין קרוב נאמן לחייבו וכ"כ בסמ"ע סימן ל"ה ס"ק ס' והוא פשוט:
(מח) וי"א כו'. וכן לעיל סי' ל"ה ס"ד כתב המחבר דין זה בשם יש מי שאומר ותמה בסמ"ע שם ס"ק י' למה כתב המחבר זה בל' יש מי שאומר דאין שום פוסק חולק ע"ז כו' ואשתמיטתי' דברי הרב המחבר בספרו בדק הבית כאן בסי' זה שכתב על מה שלמד הרא"ש כן מהירושלמי וז"ל והפוסקים השמיטו הירושלמי משום דבש"ס לא חילק בכך אלמא לא ס"ל הכי או הם מפרשים זה הירושלמי בענין אחר עכ"ל ונראה שיש לפרש לשון הירושלמי תני ובלבד דברים שהם רגילים בהם דהיינו ה"ה אחרים כאלו שהם רגילים בהם דאלו להרא"ש הל"ל תני מפני שהם רגילים בהם אלא ודאי ר"ל ה"ה לאינך ובלבד דברים שהם רגילים בהם גם ראיתי בריטב"א פ"ב דכתובות שחולק להדיא שכ' וז"ל ומסתברא כיון דקתני אחיו דלית ליה לא הא ולא הא ה"ה לאדם רחוק דעלמא דמאי שנא ותנא דמתניתין נקט הנהו דמסתמא שכיחא גבייהו וידעי כתבא דידהו ע"כ:
(לח) אחר: פי' עם אחר שרא' החתימות בגדלותו אע"פ שגם הוא קרוב לעידי השטר סמ"ע.
(לט) אחיו: וכל זה להעיד על חתימת קרוב שהוא עד מטעם דעדים החתומי' על השטר כמי שנחקר' כו' ומדאוריית' לא בעי קיום אבל להעיד על חתימת הלו' פשיטא דאין קרוב נאמן לחייבו וכ"כ בסמ"ע סי' ל"ה והוא פשוט ש"ך.
(מ) ויש אומרים: כתב הש"ך דבסי' ל"ה ס"ד תמה הסמ"ע למה כתב המחבר דין זה בשם י"א דאין שום פוסק חולק ע"ז כו' ולא ראה דברי הרב בספרו בד"ה בסי' זה שכתב וז"ל והפוסקים השמיטו הירושלמי (שמשם נלמד דין זה) משום דבש"ס לא חילק בכך אלמא לא ס"ל הכי או הם מפרשים הירושלמי בענין אחר ע"כ גם ראיתי בריטב"א פ"ב דכתובות שחולק בהדי' ע"ש.