שולחן ערוך חושן משפט ז ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · ז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
ממזר ואפי' שלשתן ממזרים הרי אלו כשרים לדון לכל וכן אם היה כל אחד מהם סומא באחת מעיניו כשר אבל הסומא בשתי עיניו פסול:
מפרשים
ואפילו שלשתן ממזרים וכו': ובב"י ובדרכי משה כתבו דהוא הדין לשלשה גרים שאמן מישראל שכשרים לדון ישראלים:
כל אחד מהם סומא באחת מעיניו כשר וכו': פירוש אפילו בתחלת דין. ובפרישה כתבתי הטעם בשם הרא"ש דכיון דכל העולם גומרים בלילה וסומא באחת מעיניו חזי טפי ביום משום הכי דן אפי' בתחלת דין:
בשתי עיניו פסול: דכיון דלכולי עלמא בלילה אסור לדון ולזה ביממא לילה הוא ועיין פ"ר ובע"ש יליף דסומא בשתי עיניו פסול מדאיתקש דיני' לנגעי' לא דק דהא בפרק א' דיני ממונות (דף ל"ד ע"ב) קאמר דההיא משנה יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה ומאן דמפיק מהא היקשא ס"ל דאפי' סומא בא' מעיניו פסול ע"ש ועוד נדחק בע"ש בהכשרא דסומא באחד מעיניו ותלה תניא בדלא תניא וכתבתיהו בהשגות ע"ש:
(ב) בשתי עיניו פסול כו' הב"ח פסק דבדיעבד כשר ע"ש:
(ג) שלשתן: וה"ה שלשה גרים שאמן מישראל כשרים לדון ישראלים. סמ"ע.
(ד) מעיניו: בסמ"ע כתב הטעם בשם הרא"ש כיון דכל העולם גומרין בליל' וסומא באחת מעיניו חזא טפי ביום מש"ה דן אפילו בתחלת דין והב"ח פסק דבדיעב' אפי' סומא בשתי עיניו כשר ע"ש.
(ב) אבל הסומא. עיין בסוגיא פ' אד"מ דף ל"ה וז"ל הנימוקי יוסף שם סומא באחד מעיניו אבל בשתי עיניו פסול סומא לדין דהא פסול להעיד ואפילו פתוח ונסתמא דבעינן תחלתו וסופו בכשרות ואם כן לדין נמי פסול דתנן כל הכשר להעיד כשר לדין הא פסול להעיד פסול לדין והכי משמע נמי פ' מצות חליצה דף ק"א גבי פלוגתא דר"י ורבנן דמ"ס חליצה בג' ומ"ס בחמשה ור"י הדיוטות מנ"ל נפקא לי' מלעיני מדאיצטרך לעיני למעוטי סומין ש"מ דאפילו הדיוטות כשרים דאי ס"ד סנהדרין בעי למה לי לעיני מדרב יוסף נפקא סנהדרין מנוקי' מכל מום כדכתיב כולך יפה ומום אין בך והשתא אי ס"ד סומי' כשרים לדיני ממונות אם כן היכא מוכח מדאיצטריך לעיני למיפסל סומין ע"כ הדיוטות כשרין דלמא סמוכין לא בעי אבל מומחין בעי אבל אי בד"מ פסולין סומין לא איצטריך לעיני אלא למיכשר הדיוטות עד כאן לשונו הנימוקי יוסף וע"ש:
ויש להקשות בדבריו דהא שם אמרינן ואידך האי לעיני מה עביד לי' ההוא לכדרבא הוא דאתא דאמר רבא צריכי דייני למיחזי רוקא דקא נפיק מפומי' דיבמה דכתיב לעיני הזקנים וירקה ואידך נמי וכו' ואלא הדיוטות מנ"ל וכו' וכתבי שם תוספות ד"ה ש"מ הדר בי' וז"ל פסק ר"ת דסומא בא' מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעט מלעיני וסגי בא' ויכול לראות הרוק מפי היבמה ע"כ ואם כן לפי זה מאן דממעט מלעיני בעינן שתי עיניו וסומא בא' מעיניו פסול וכדדרשינן גבי נגעים לכל מראה עיני כהן וכדמשמע מדברי ר"ת שכתב כיון דלא ממעט מלעיני ואם כן הדרא קושיות נמוקי יוסף לדוכתי' היכא מוכח מדאיצטריך לעיני דלמא נהי דסמוכין לא בעי הא מומתין בעי כמו ד"מ וכ"ת הא גם בדיני ממונות פסולם ומא הא איצטריך לסומא בא' מעיניו דהא מלעיני ממועט גם סומא בא' מעיניו. ועוד קשה לפי דברי הנימוקי יוסף למה הסיע הש"ס לדרך אחר להוכיח מדאיצטריך לעיני תיפוק לי' מדכתיב כולך יפה הא עיקר הוכחה מדפסול אפילו בעדות כ"ש דפסול לדין דהא מהך דרשה דכולך יפה אכתי לא מוכח אלא דלא בעי סנהדרין אבל מומחין לא מוכח וכמ"ש נ"י. ולכן נראה דלמאן דאמר דבעינן מן התורה בד"מ מומחין והיינו סמוכין אם כן ודאי צריך גם בד"מ כולך יפה וכמו שכתב הרמב"ם פ"ד מסנהדרין דאין סומכין אלא אם כן ראוי לכל הדברי' וסומא בא' מעיניו אין סומכין לד"מ מפני שאינו ראוי לכל הדברים ואם כן ממה נפשך א"ש למאן דאמר דגם בד"מ בעינן סמוכין אם כן ודאי סמוכין אינו אלא אם כן מנוקה מכל מום וכדתיב כולך יפה ואי למאן דאמר בהודאות והלואות לא בעינן סמוכין אם כן גם מומחין לא בעי רק גמירי ואם כן נמי מוכח דדייני חליצה לא בעינן סמוכין מדכתיב לעיני ואי נימא דמנא לך דכשר הדיוטו' דלמא על כל פנים גמירי בעינן וכמו בהודאות והלואות זה באמת גם בחליצה בעינן גמירי וכמ"ש הנימוקי יוסף ר"פ מ"ח בשם המפרשים ז"ל דלא קרי הדיוטת אלא משום דלא בעי סמוכין אבל לעולם צריך שידעו הלכות חליצה וכו' ואם כן הרי הם בכלל גמירי ואפילו לדעת הפוסקים דלא בעי גמירי רק שיודעין להקרות הפרשה היינו לפי המסקנא דנפקא לי' מבישראל דמשמע לכל הדברים וכמו שכתב הרמב"ם ולמאן דאמר דלא בעי סמוכין בהלוואות גם מומחין לא בעי ואם כן ממילא מכשרי בהדיוטות וזה ברור. ולפי זה מצינו לומר דסומא בשתי עיניו נמי כשר בד"מ דהא עכשיו לא בעינן מומחין וסמוכין אליבי' דכ"ע מדרבנן מיהא ושליחותי' דקמאי קא עבדינין ואם כן אפילו סומא בשתי עיניו כשר:
ובזה נראה ליישב קושיות תוספות פאד"מ שם בסוגיא ד"מ דנין ביום וגומרין בלילה מנה"מ דכתיב ושפטו את העם בכל עת כו' עיין שם מתני' דלא כר' מאיר דתניא היה ר"מ אומר על פיהם יהי' כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים ומקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין אף ריבים שלא בסומין כו' ההיא סמיא דהוי בשבבותי' דר' יוחנן דהוי דאין דינא ולא א"ל ר"י ולא מידי ופריך והיכי עביד הכי והא אמר הלכה כסתם משנה ר' יוחנן סתמא אחריני אשכח ד"מ דנין ביום וגומרין בלילה ופירש רש"י מדמכשר לילה לגמר דין וסומא בא' מעיניו רואה יותר וכו' ותוספות פי' מדתנן גומרין בלילה ע"כ לא מקיש ריבים לנגעים דאם הי' מקיש לנגעים היה פסול אפילו גמר דין כמו לר' מאיר וכיון דלא מקיש ממילא מתכשר סומא כיון דלא מקיש ריבים לנגעים מהיכא תיתי למיפסל. ומזה הולידו דאפילו סומא בשתי עיניו כשר וכמו שכתבו התוספות בפ' בא סימן. אלא שהניחו בתימא לפי פי' דלמא טעמא דמתני' דהכא משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת ועיין שם ועיין בר"ן בחידושיו ושם האריך בקושיא זו ותורף דבריו דלמא מתני' נמי סברי היקשא דריבים לנגעים למיפסל סומין אלא דלילה לא מקיש משום דקרא כתיב ושפטו ועיין שם ומבואר מדבריו דודאי אי הוי מקשינן ריבים לנגעים למיפסל לילה ודאי הי' פסול אפילו גמר דין דאין היקש למחצה ונגעים גמר דין ופסול בלילה ואם כן הוא הדין ריבים ולא שייך למימר היקש ריבים לנגעים לתחלת דין דעיקר פסול לילה בנגעים אפילו בגמר דין אלא דמתני' סברי דלא מקיש כלל לפסול לילה והיינו משום דכתיב ושפטו בכל עת ועיקר היקשא למיפסל סומין הוא דאתא וע"ש:
והנה לפי מ"ש למאן דאמר בהלואות מן התורה בעינן מומחין אם כן ודאי גם סמוכין בעי ובעינן ראוי לכל הדברים ואם כן קשה למה צריך היקשא למיפסל סומין הא סומין ממילא מיפסל מן התורה דהא סומא פסול מדכתיב כולך יפה וצריך לומר דעיקר היקשא למיפסל לילה ויליף פסול סומין דאפילו עכשיו דלא בעינן סמוכין ושליחותי' דקמאי קא עבדי פסול משום דבעינן דומיא דנגעים וכיוצא בזה כתב הר"ן בפ' הכותב למאן דאמר מכירת שטרות דרבנן הא דממעט שטרות מאונאה בפ' הזהב יצאו עבדים וקרקעות ושטרות עיקר קרא למעוטי קרקעות ועבדים ואפילו הכי ממועט שטרות לפי שאינו בכלל הכתוב אלא דבר המטלטל וגופו ממון עיין שם וה"ה הכא למיפסל סומין מן התורה לא צריך קרא דהא בלאו הכי סומא פסול לסנהדרין משום דבעינן כולך יפה אלא דעיקר הקישא למפסל לילה אלא דסומא נמי פסול אפילו מדרבנן לפי שאינו דומיא דנגעים ולפי זה מוכח דמתני' לא סברי כלל היקשא דריבי' לנגעים דאי לפסול לילה ודאי פסול אפילו גמר דין דהיקש מורה על גמר דין ועיין בר"ן ואי לפסול סומין מן התורה לא צריך מיעוט דהא סומא אינו סמוך ור' יוחנן לשטתו דס"ל מדאורייתא צריך שלשה וכמו שכתבו התוספות רפ"ק דסנהדרין. ואין להקשות לפי מ"ש הרמב"ם דאין סומכין עד שיהא ראוי לכל הדברים בהא דאמרי' פרק זה בורר דף כ"ז כל הראוי לדון ד"נ ראוי לדון ד"מ מני אי לימא ר' יוסי הא איכא עד זומם דממון דכשר לד"נ ופסול לד"מ כו' והא בד"נ ודאי בעינן סמוכין וזה אינו ראוי לכל הדברים דהא פסול לד"מ משום דהרמב"ם לא קאמר אלא בפסול הגוף וכמו סומא כיון דאינו ראוי לכל הדברים אבל זה שפסולו מחמת עבירה והוא ראוי לכל הדברים על ידי תשובה והרי הוא כמו מי שאינו בקי במומין דהוא סמוך לכל הדברים וכדאי' בפרק קמא דסנהדרין גבי סמיכה דסמך רבי לרב יורה יורה ואל יתיר בכורות משום דלא בקיאי במומין אלא כיון דאינו פסול הגוף ויכול להתחכם אמומין הוי סמוך וכן בפסולו מחמת עבירה כיון שיכול לחזור בתשובה לא הוי פסולו בגופו. ועוד דאפשר לא קאמר הרמב"ם אלא בתחלת הסמיכה דאין סומכין עד שיהא ראוי לכל הדברים אבל אם כבר נסמך ואחר כך נפסל לאיזה דבר שפיר מהני סמיכתו דמעיקרא למה שראוי עתה. אך אמנם בסומא מאחת מעיניו אפילו נסתמא אחר הסמיכה לא מהני הסמיכה לדיני ממונות כיון דבסנהדרין כתיב יפה רעיתי ומום אין בך אם כן גם עכשיו אחר הסמיכה צריך להיות מנוקה מכל מום ודו"ק: