שולחן ערוך חושן משפט ד א
שולחן ערוך חושן משפט · ד · א
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
יכול אדם לעשות דין לעצמו. אם רואה שלו ביד אחר שגזלו יכול לקחתו מידו. ואם האחר עומד כנגדו יכול להכותו עד שיניחנו (אם לא יכול להציל בענין אחר) (טור). אפילו הוא דבר שאין בו הפסד אם ימתין עד שיעמידנו בדין. והוא שיכול לברר ששלו הוא נוטל כדין.
מכל מקום אין לו רשות למשכנו בחובו.
(הגה: מטעם שיתבאר לקמן סימן צ"ז סעיף ו'. ויש אומרים דוקא בחובו ממש אבל אם חייב לו בלא הלואה או שאין צריך למשכנו כי הוא כבר אצלו בפקדון או מצאו ביד אחר -- מותר לתפסו (ריב"ש סי' שצ"ו). ויש אומרים דלא אמרינן עביד אינש דינא לנפשיה רק בחפץ המבורר לו שהוא שלו כגון שגזלו או רוצה לגזלו או רוצה להזיקו יכול להציל שלו, אבל אם כבר נתחייב לו מכח גזילה או ממקום אחר לא (מרדכי ונ"י פ' המניח).
ודוקא הוא בעצמו יכול למעבד דינא לנפשיה אבל אסור לעשות ע"י העכו"ם (תרומת הדשן סי' ש"ד). מיהו אם עבר ועשה ע"י השרים -- אם לא היה יכול להציל שלו בענין אחר -- מה שעשה עשוי (ע' במהרי"ק שורש קס"א).
יש אומרים דלא מיקרי עביד דינא לנפשיה אלא כשמזיק לחבירו כגון שמכהו, ולכן לא יוכל לעשות אלא אם כן יוכל לברר שהוא שלו, אבל תפיסה בעלמא שתפסו למשכון יכול לעשות בכל ענין ויורד אח"כ עמו לדין (מהרי"ק שורש קס"א).
וכל זה מיירי ביחיד נגד יחיד. אבל יחיד נגד רבים והוא מבני העיר עבדי דינא לנפשייהו אם יודעים שהדין עמהם אע"פ שאין יכולים לברר לפני בי"ד כי אינם יכולים להעיד שכולן נוגעין בדבר (תשו' הרא"ש כ"ו סי' כ"ו) עיין בסי' ז' סעיף י"ב וסי' ל"ז. ואם יש חלוקים וטענות ביניהם -- הקהל נקראים מוחזקים לגבי היחיד וצריך לתת להם משכון קודם שירדו עמו לדין (מרדכי פ' המוכר פירות וס"פ לא יחפור). והא דנקראים מוחזקים לגבי יחיד דוקא בענייני מסים אבל לא בשאר דברים. ומ"מ צריך לתת משכון קודם לדין עמו (תרומת הדשן סי' שמ"א).
וכל זה כשאין היחיד תלמיד חכם. אבל אם הוא ת"ח שתורתו אומנתו ויש לו דין בזה מחמת מסים -- אין צריך לתת להם משכון וגם אינם נקראים מוחזקים נגדו (מוהר"ם מריזבורק) ומותר לכוף בענייני מסים ע"י עכו"ם ולהפסידו אם אינם יכולים להוציא ממנו המס בענין אחר (מהרי"ק שורש י"ז וכ"ז):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
אם רואה שלו ביד אחר שגזלו: לשון הטור בסוף סי' זה או שבא לגוזלו והוא עומד עליו ומציל את שלו. וכתבו מור"ם ג"כ בסמוך ועיין פריש':
והוא שיכול לברר ששלו הוא: פי' דאם אינו יכול לברר שהוא שלו ל"מ דאסור להכותו ולהוציאו מידו אלא אפי' בלא הכאה נמי אינו רשאי להוציאו מידו וכן מוכח מלשון הטור וכמ"ש בפרישה מיהו זה דוקא כשבא להוציא בעדים דבלא עדים יכול לתפסו דיהי' נאמן לפני ב"ד במיגו אטענתו והא דכתב מור"ם בסמוך דיכול לתופסו למשכון בכל ענין פירשתי שם בס"ק ד' ע"ש:
מטעם שיתבאר בסי' צ"ז: ושם מבואר דיכול למשכן לערב גם להשוכ' בעד שכירתו וכך הוא מבואר בברייתא פ' המקבל וכמ"ש שם וא"כ לא הי' צריך מור"ם להסיק ולכתוב זה כאן בשם י"א דאם חייב לו בלא הלוואה דיכול למשכנו לכן נראה להגיה מותר למעבד דינ' לנפשי' ור"ל אפי' בהכאה וה"ה אם רוצה להוציא בחזקה הפקדון מידו יכול להכותו עד שיניחנו בידו וכ"כ בד"מ בסמוך והשתא אתי שפיר דקמ"ל דמותר למעבד דינא לנפשי' בהכא' והשתא נמי א"ש מה שמסיק מור"ם וכ' די"א כו' עד אם כבר נתחייב לו ממקום אחר לא ור"ל דאסור להכותו ולתופסו והברייתא הנ"ל דמתרץ איירי בתפיסה בלא הכאה וק"ל אלא שצ"ע מה שמסיק וכ' ז"ל י"א דלא מקרי עביד דינא כו' כגון שמכהו כו' משמע דלפני זה אפי' מתפיס' בעלמא איירי וי"ל דאותו י"א אמ"ש המחבר בריש הסי' קאי דכ' דדוקא כשיוכל לברר עביד דינא לנפשיה דמשמע כשאינו יכול לברר אפי' תפיסה בעלמא אסור אזה כתב די"א דהתפיס' גרידא מותר בכל ענין כו':
יכול לעשות בכל ענין ויורד כו': משמע אפי' אין לו עדי' שהוא שלו ובא לתופסו מידו לפני עדי' אפ"ה שרי (דדוחק לומר דמ"ש בכל ענין לא קאי אלא אע"ג דאינו יכול לברר ומיירי דתפסו בלא עדים דזהו פשיטא דהא יש לו מיגו) וכבר כתבתי לק' בסי' זה דמל' הטור מוכח דבכה"ג אין לו לעשות דין לעצמו גם בד"מ כתב בשם מהרי"ק ז"ל יכול לעשות במקום דמהני תפיסתו עכ"ל דל' זה משמע דהיינו דוקא כשתפס שלא בעדי' דאז מהני דוקא וכמ"ש שם ונראה ליישב זה אחר שנדקדק בשינוי ל' שכ' מור"ם כאן בש"ע ממ"ש בזה בר"מ כי שם כתב ז"ל אבל לתפוס ממנו הדבר שגזל ממנו יכול לעשות במקו' דמהני תפיסתו וכאן כתב אבל תפיסה שתפסו למשכון כו' ולא הזכיר דבר שגזל ונראה דה"ט משום דכשבא לתופסו הדבר שאומר שגזלו ממנו בודאי הוא כופר אז אינו יכול לתופסו אלא בלא עדי' דאז דוקא מהני וכמ"ש מה שאין כן כשבא לתופסו במשכון שטוען עליו שחייב לו מענין אחר כך וכך וירא שמא ילך מכאן ולא יפרענו או יטעון אין לו בזה יכול למשכנו אף בעדי' דהא אינו ודאי שהנתפס יכפור החוב ונמצא זה התופס זריז ונשכר ומ"ה סיים וכתב ויורד עמו אח"כ לדין ור"ל אם יודה הרי טוב ויהי' המשכון בידו עד שישלם לו ואם יכפור יחזירנו לו וק"ל:
והוא מבני העיר: נראה דכ"כ משום דמהרי"ק שורש א' כ' דאין רבים נקראים מוחזקי' נגד היחיד רק כשהיחיד הוא מבני עירן (ובני עירן ל"ד אלא תחת מושל א' שנותנין לו מס ע"ש) וע' ד"מ שהביאו אבל מסיק וכ' שם ע"ז ז"ל ובשורש ב' כתב בהיפך זה דאפ י' נגד יחיד שאינו מבני עירן נקראי' מוחזקי' ע"ש. (דיש לדחוק וליישב דלא תיקשי דבריו אהדדי) ונראה דמשום הכי לא כ' מור"ם בהגהות ש"ע כאן דאם אינו מבני עירן דלא מחשב מוחזקי' נגדו משום דמסתפק בזה:
נקראי' מוחזקי': פירוש ואמרי' להיחיד ברר ראיותך כי המוציא מחבירו עליו הראיה ואם אין לו ראיי' ישבעו קצת מהן ופטורי' מטענתו ואם ירצו נותנין השבועה להיחיד והברירה בידם כדין המוחזק וגם לענין זה דיכולין לומר קים לנו כההיא מ"ד במקו' שיש פלוגתא כ"כ בת"ה ע"ש עוד שכלל כל דיני מס וענייני יחיד ורבי' יחד וגם עדיפא כחייהו דהקהל דצריך היחיד לפרוע להם המס מיד או ליתן להם משכון ואם יברר היחיד ראיותיו יחזרו לו מעותיו או המשכון ומ"ש מור"ם וצריך ליתן להם משכון ר"ל וגם צריך ליתן להם משכון וכך כתב בהדיא במרדכי שם שני הדיני' יחד ובד"מ הביאו ועוד כתב דכל ספק וטענה שאינה ברורה לפטור מהמס חשוב המלך כמוחזק עד שיברר שהוא פטור ומה שמסיק מורי רמ"א דוקא בענין מסים טעמו כיון שהמס הם גובין לתנו למלך הרי הן כיד המלך וצריך היחיד לברר זכותו לפני המלך אבל בשאר דברי' אינן נקראי' מוחזקי' לענין זה שתהי' ידם על העליונה כנ"ל אבל בנתינת המשכון הם שוים וזה שכתב ומ"מ כו':
ומכל מקום צריך היחיד ליתן להקהל משכון: הטעם כדי שיהא הוא התובע לדין שאם לא יתן משכון אזי יבא הדין לידי המשכה דמי מהקהל ירד עמו לדין כדאמרינן קדירא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא וק"ל:
ומותר לכוף בעניני מסים כו': כך כתב הטור ג"כ לקמן סי' צ"ז ע"ש:
ש"ך - שפתי כהן
(א) אם לא יכול להציל בע"א וכ"כ הרא"ש וכן הוא בש"ס ב"ק דף כ"ח ע"א:
(ב) אם ימתין עד שיעמידנו בדין כו' ע' בטור שכ' ואם בעל דינו מתרעם עליו כו' ופירושו כפשוטו שהבעל דין אומר אני עומד בדין יחזיר לי את שלי ואני אציית לו בפניכם דין מיד ואסלקנו בדברי' אחרי' או נ"מ לדברי' אחרי' קמ"ל דאין סותרי' דינו ובב"ח פי' בע"א ולפע"ד כדפי' ודו"ק:
(ג) והוא שיכול לברר כו' ובלא עדי' יכול לתופסו דיהי' נאמן לפני ב"ד במיגו אטענתו כ"כ הסמ"ע ס"ק ב' וכן הוא בתשו' הרא"ש כלל ס"ד סי' א':
(ד) מטעם שיתבאר לקמן כו' ע' בתשו' מנחם עזרי' סי' נ"א:
(ה) ומיהו אם עבר ועשה ע"י עכו"ם כו' ע' ביש"ש פ"ג סי' ו':
(ו) אם לא הי' יכול להציל בע"א (הג"ה ואם הי' יכול להציל והלך לפני ערכאות של עכו"ם ולקח את שלו והעליל עליו צריך לשלם היזקו כדין מסור מהרש"ל פ"ג סי' ו'): ע' בתשו' רשד"ם סי' קמ"ה:
(ז) כגון שמכהו כו' ועושה עצמו כדיין ע"ש במהרי"ק:
(ח) אבל תפיסה בעלמא שתפסו למשכון כו' ע' ביש"ש פ"ג דב"ק סי' ה' שהאריך לחלוק על מהרי"ק ע"ז וע' בסמ"ע ס"ק ד' וע' בספרי תקפו כהן מזה וכדברי הסמ"ע משמע כפי' הב"ח:
(ט) והוא מבני העיר. נראה דכ"כ משום דמהרי"ק שורש א' כ' דאין רבים נקראי' מוחזקי' נגד היחיד רק כשהיחיד הוא מבני עירן עכ"ל סמ"ע עיינתי במהרי"ק שם ומשמע דדוקא לענין עבדי דינא לנפשייהו פסק בשורש א' דדוקא מבני העיר ולענין שהקהל נקראי' מוחזקי' פסק בשורש ב' אפי' שלא כנגד בני עירן ונראה שזהו דעת הרב בהג"ה ודלא כסמ"ע ע"ש ודו"ק
(י) הקהל נקראי' מוחזקי'. וגם לענין זה דיכולין לומר קים לנו כהאי מ"ד במקו' שיש פלוגתא כ"כ בת"ה עכ"ל סמ"ע היינו דוקא בענייני מסים אבל בשאר מילי לא חשיבי מוחזקי' לענין קים לי וכן הוא בת"ה שם סי' שמ"א וז"ל וסבר מהר"מ דלא מכשרינן להו להעיד לרבים משום דפלוגתא דרבוותא היא אלמא לא חשיבי רבים מוחזקי' ממש לכל דברי' אלא לעניני מסים עכ"ל ודוק ע' בתשוב' מהרשד"ם סי' שס"א ושס"ד ובתשו' ן' לב ס"ג סי' ע"ז דף מ"ה ע"א וע' בתשובות רבינו ניסים ס"ס י' ודו"ק:
באר היטב
(א) שיכול: פי' דאם אינו יכול לברר שהוא שלו ל"מ דאסור להכותו ולהוציאו מידו אלא אפילו בלא הכא' נמי אינו רשאי להוציאו ממנו מיהו דוקא כשבא להוציא בעדים דבלא עדים יכול לתופסו דיהא נאמן לפני ב"ד במיגו על טענתו. סמ"ע.
(ב) לקמן: שם מבואר דיכול למשכן לערב ולהשוכר בעד שכירתו וא"כ לא הי' צריך הרמ"א כאן לכתוב בשם י"א לכן נרא' להגיה מותר למעבד דינא לנפשיה ור"ל אפי' בהכא' והשתא אתי שפיר דקמ"ל דמותר למעבד דינא לנפשיה בהכא' אלא שצ"ע מ"ש הרמ"א אח"כ י"א דלא מיקרי עביד דינא כו' כגון שמכהו כו' משמע דלפני זה מתפיס' בעלמא איירי וצ"ל דאותו י"א אמ"ש המחבר בריש הסי' קאי דכתב דוקא כשיוכל לברר כו' דמשמע כשאינו יכול לברר אפי' תפיס' בעלמא אסור ע"ז כתב די"א דתפיס' גרידא מותר בכל ענין עכ"ל הסמ"ע.
(ג) להציל: ואם הי' יכול להציל והלך לפני ערכאות של עכו"ם ולקח את שלו והעליל עליו צריך לשלם היזיקו כדין מסור לאנסים מהרש"ל פ"ג סי' ו' עיין בתשובת רשד"ם סי' קמ"ה. ש"ך.
(ד) ענין: כתב הסמ"ע דיש חילוק בין אם בא לתופסו גוף הדבר שגזל ממנו דאז מסתמא הלה כופר אינו יכול לתופסו רק שלא בעדים דאז דוקא מהני משא"כ כשטוען שחייב לו ממקום אחר וירא שמא ילך מכאן או יטעון אין לו. בזה יכול למשכנו אפילו בעדים דהא אינו ודאי שהנתבע יכפור החוב ונמצא זה התופס זריז ונשכר עכ"ל.
(ה) העיר: ול"ד בני עיר אלא תחת מושל א' שנותנין לו מס ע"ש במהרי"ק אבל בשורש ב' כתב להיפך דאפילו נגד יחיד שאינו מבני עירן נקראים מוחזקים ונרא' דמש"ה לא כתב מור"ם בהג"ה דאם אינו מבני עירן דלא מיחשבו מוחזקים נגדו משום דמסתפק בזה כ"כ הסמ"ע אבל הש"ך כתב דבמהרי"ק משמע דדוקא לענין עבדי דינא לנפשייהו הוא דבעי שיהי' מבני העיר אבל לענין שהקהל נקראו מוחזקים הוא אפילו שלא כנגד בני עירן עכ"ל (ועיין בתשובת ח"צ סי' י"ד ובשו"ת שב יעקב חלק ח"מ סי' ג').
(ו) מסים: הטעם כיון שהמס הם גובים ליתנו למלך הרי הן כיד המלך וצריך היחיד לברר זכותו לפני המלך. סמ"ע.
קצות החושן
(א) אבל תפיסה בעלמא שתופס למשכון. ועיין ביש"ש פ' המניח סימן ה' שהאריך לחלוק על מהורי"ק והעלה דאין אדם יכול לתפוס מחבירו למשכון אפילו במידי דליכא איסור למשכנו כגון עבור גזילה וערב אם לא בחפץ המבורר לכל שהוא שלו וי"מ נראה דהיינו דוקא שתופס משלו אבל היכא שיש בידו משכון או פקדון יכול לעכב אפילו לכתחל' כדי להציל ממון שלו וזה לא נקרא עביד דינא לנפשי' שהרי לא תפס אלא שמעכב את שלו בשב ואל תעשה עד כאן לשונו אבל הש"ך בס' תקפו כהן בסימן ק"ח וקט"ז השיג והעלה דהיכא דברירא לי' יכול לתפוס בענין שיש לו מגו עיין שם ונראה פשוט דהיינו דוקא היכא דליכא לאו דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו כגון בשכירות וערבות וכיוצא אבל בהלואה דאיכא איסור למשכנו אסור לו לתפוס דהא מינתח ניתוחי אסור וכמבואר בפרק המקבל ואפילו בשוק אסור הגם דמס' תקפו כהן סימן ק"י משמע דאפילו היכא דאית איסור למשכנו שרי לי' למיתפס בענין שיהי' לו מגו אך המעיין שם יראה דלא ברירא לי' האי מלתא ואדרבה בסימן קט"ו קט"ז כתב לדחות ראיית מוהרש"ל ומוקי לה בענין דאית איסור למשכנו ועיין שם ואם כן משמע דבהלואה אסור לי' לתפוס בכדי שיהי' לו מגו וכן נראה מתוך הסברא דכיון דקיימא לן עביד אינש דינא לנפשיה אפילו במקום דליכא פסידא ואפילו הכי בחוב הלואה הקפידה תורה דלא למיעבד לי' דינא לנפשיה אם כן הוא הדין אפילו במקום דאית פסידא כגון שהלוה כופר בחובו אסור לו לתפוס בכדי שיהי' לו מגו וראיתי רבים מתחכמים בזה לתפוס מחבירו איזה חפץ בכדי שיהי' לו מגו קודם בואו לדין ולאו שפיר עבדי וקרוב לאיסור תורה אם הוא ע"י תפיסה ועיין בסימן צ"ז ושם מבואר אצלנו צד קולא בזה אבל הישרים בלבותם אין להם להקל אך גבי פקדון משמע דליכא איסור כלל לעכבו תחת ידו וכמ"ש מוהרש"ל אבל מדברי הזוהר מבואר דהוא איסור גמור עיין שם פרש' במדבר פתח ואמר ה' אורי וישעי כו' ובר נש בעי לאקדמ' ולמפקד בידי' פקדונא דנפשי' כפקדונ' דב"נ דיהיב פקדונ' לאחרא דאף על גב דאיהו אתחייב לגבי' יתיר מההיא פקדונ' לאו כדאי לאתאחד' בי' הואיל ופקדונ' אתמס' לגבי' ואי יסרב בי' ודאי נבדוק אבתרי' דלאו מזרעא קדיש' הוא ולאו מבני מהימנות' כו' ע"ש. ויש לזה פני' ע"פ נגלה והו' שיט' הריטב"א פ' הכותב דהיכא שבא ליד הנפקד בתורת פקדון צריך למיעבד השבה מעליא ועיין ש"ך סימן נ"ח סק"ט לכן בעה"נ ירחיק מזה: