שולחן ערוך הרב אורח חיים תלה
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן תלה | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א
[עריכה]מי ששכח או הזיד ולא בדק בליל י"ד, יבדוק ביום י"ד לאור הנר, ויברך "אקב"ו על ביעור חמץ". ואחר הבדיקה יבטל, אם עדיין לא הגיע שעה שישית:
סעיף ב
[עריכה]עבר כל יום י"ד ולא בדק, יבדוק בתוך הפסח לאור הנר, דהיינו מתחילת ליל ט"ו עד סוף יו"ט האחרון, שהוא יום אחד בארץ ישראל, ובגולה ב' ימים, חייב הוא לבדוק (מיד באותה שעה שנזכר, עיין סימן תל"א) ככל משפטי הבדיקה שנתבאר סימן תל"ג. וקודם הבדיקה חייב לברך "על ביעור חמץ", אפילו אם כבר ביטל כל חמצו קודם הפסח, שאינו מצווה לבערו מן התורה; מכל מקום מדברי סופרים חייב הוא לבדוק ולחפש אחריו ולבערו מן העולם לגמרי, שחששו חכמים אם לא יבדוק ויחפש אחריו לבערו, שמא ימצאנו מאליו וישכח ויאכלנו. אבל בשעה שהוא מחפש אחריו, אף אם ימצאנו לא ישכח ויאכלנו, שהרי כל עצמו אינו מחזר אחריו אלא כדי לבערו מן העולם, ואיך ישכח איסורו ויאכלנו?:
סעיף ג
[עריכה]וכשהוא בודק ומחפש אחר החמץ ביום טוב עצמו, בין ביו"ט הראשון בין ביום טוב האחרון, אפילו ביו"ט האחרון של גליות, ומצא חמץ בבדיקתו, לא יגע בו אלא יכפה עליו כלי עד הערב, כדי שיהיה מכוסה מן העין ולא יבוא לאכול ממנו; ולערב יבערנו כמו שיתבאר בסימן תמ"ו, עיין שם כל פרטי דין זה (אבל בשבת שבתוך הפסח לא יבדוק כלל, שאין בדיקה אלא לאור הנר, ובשבת אסור לטלטל את הנר, עיין סימן תמ"ד):
סעיף ד
[עריכה]עבר כל הרגל ולא בדק, חייב לבדוק לאחר הרגל לאור הנר, כדי לבער (מן העולם לגמרי, על דרך שיתבאר בסימן תמ"ה) כל חמץ שימצא בבדיקתו, שהוא אסור בהנאה משום שעבר עליו הפסח, כמו שיתבאר בסימן תמ"ח. ואם לא יבדוק ויחפש אחריו כדי לבערו, יש לחוש שמא ימצאנו מאליו וישכח ויאכלנו.
ועל בדיקה שלאחר הרגל לא יברך כלום, כי איך יברך "וצונו על ביעור חמץ", והרי הוא אוכל חמץ? ומה שהוא מצווה ומחוייב לבער חמץ זה שעבר עליו הפסח אינו אלא משום חשש תקלה, שלא יבא לאכלו, אבל הביעור הזה מצד עצמו אין בו מצוה כלל, שהרי אף אם משהה אותו בביתו ואינו מבערו, אינו עובר על שהייה זו מצד עצמה בבל יראה ובבל ימצא אפילו מדברי סופרים; אלא שנקרא עובר על דברי חכמים, שאסרו לשהותו, שלא יבא לידי מכשול אכילה. אבל אם לא היינו חוששין שיבא לידי מכשול, אין בשהייה זו מצד עצמה איסור כלל, ולכך אין לברך על ביעור זה (כמו שהממית עופות שנדרסו, שאסור להשהותן משום חשש תקלה, כמו שנתבאר ביורה דעה סימן נ"ז, ואין מברך על ביעורן מביתו). מה שאין כן כשהוא בודק ומבער בתוך הפסח, שאז יש בביעור מצוה מצד עצמו, שנאמר: "תשביתו שאור מבתיכם", ואם אינו מבערו – עובר עליו בבל יראה ובל ימצא. ואף אם כבר ביטל כל חמצו קודם הפסח, שאינו מצווה לבערו מן התורה, מכל מקום כיון שגזרו חכמים שאין ביטול מועיל כלום מטעמים ידועים, הרי חמץ זה כאלו לא נתבטל, ועובר עליו בבל יראה ובל ימצא מדברי סופרים, וגם יש בו מצות תשביתו מדברי סופרים; ולכך מברך "וצונו על ביעור חמץ":