לדלג לתוכן

שולחן ערוך אורח חיים תקסא א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

הרואה אערי יהודה אבבחורבנן, אומר: "ערי קדשך היו מדבר", וקורע.

(ואינו חייב לקרוע אלא גכשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים) (ב"י).

מפרשים

 

ערי יהודה. משמע ולא ערי ישראל והקש' ב"י מפסוק ויבואו אנשי' משכם ומשילה ושומרון מגולחי זקן וקרועי בגדים ואלו היו ערי ישראל ותי' דהקריעה לא היתה עד שראו המצפה שהיא מערי יהודה. והאי בחורבנן היינו אפי' אם נתיישבו מקרי בחורבנן כיון שהם אינם ביד ישראל כן מסיק הב"י:
 

(א) בחורבנן:    אף על פי שיושבין בהן ישראל כיון שהאומות מושלים עליהם מקרי חורבן:
 

(א) בחורבנן:    אפי' יושבים בהם ישראל כיון שהעכו"ם מושלים עליהם מקרי חורבן. ב"י.
 

(א) ערי יהודה – ולא ערי ישראל, דלא חשיבי כל כך.

(ב) בחורבנן – אפילו יושבין בהן ישראל, כיון שהישמעאלים מושלים עליהם, מקרי בחורבנן.

(ג) כשמגיע סמוך להם כמו וכו' – דרחוק יותר לא חשיבא ראיה, כמו להלן [ב"י]. ולפי מה שביארנו לקמיה דכמה פוסקים פליגי על זה, וסוברין דאין שיעור לדבר, אלא דממקום שרואה חייב לקרוע, הוא הדין בעניינינו.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש