שולחן ערוך אורח חיים תקנד א
שולחן ערוך אורח חיים · תקנד · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
תשעה באב אאאסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המיטה. ואסור לקרות בתורה נביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא, בהלכות ובאגדות, משום שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ותינוקות של בית רבן בטלים בו. אבל קורא הוא באיוב ובדברים בבהרעים שבירמיה, ואם יש ביניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם:
מפרשים
(א) ותינוקות של בית רבן בטלים. - נראה פשוט דפירוש איוב ושאר דברים המותרים לגדול מותר ללמוד גם עם התינוקות וכאן לא אסרו אלא הלימוד שהקטנים לומדים בסדר שלהם דהיינו חומש וגמרות וקמ"ל דאע"ג דיש צער קצת בלימוד עמהם ור"מ ס"ל בגמרא דהותר לשנות במה שאינו רגיל ואע"ג דלא קי"ל כוותיה היינו בלימוד של עצמו אבל עם התינוקות ה"א דשרי קמ"ל דאפ"ה ליבטלו מזה ואיסור של התינוקות בלימוד אין הטעם משום שהם שמחים דודאי אין להם שמחה אלא משום המלמד ששמח בד"ת שלומד עמהם כנ"ל:
(א) ונעילת הסנדל: ואסור לנעול סנדל כל היום (הגאונים) ור"ח כ' יהא בנדוי מי שעושה א' מכל אלו כל היום (תניא וש"ל ומהרי"ל וב"ח ושל"ה) אך אותם ההולכים בין העכו"ם ועוסקין במשא ומתן אחר חצות אותן מותרים לנעול ומהם למדו כולם להקל ויש למחות בידם:
(ב) ותינוקות וכו': אפי' דברים הרעים אסור ללמוד עם התינוק דעיקר שמחת התינוק במה שיודע לקרות אף על פי שאינו מבין אבל תינוק שמבין מה שהוא אומר מותר ללמוד עמו דברים הרעים (ב"ח) ול"נ דאסור ללמוד כלל עם אחרים כמ"ש ביורה דעה סי' שפ"ד ע"ש רק מותר ללמוד לו החורבן דאינו אלא סיפור דברים ומשבר הלב של התינוק:
(ג) ודברים הרעים: ונ"ל דרעות של עכו"ם אסור לקרות עמ"ש סי' תקצ"א ס"ה:
ואם יש כו'. כמ"ש ובדברים הרעים כו':
(א) אסור: וכל הנזכר בסעיף זה אסור כל היום עד חשיכה שהם מדינא דש"ס וכ"כ בשל"ה דדוקא בישיבה על הקרקע מקילין שאינו אלא מנהג'. ור"ח כ' יהא בנידוי מי שעושה אחד מכל אלו כל היום ושיבוש לומר דתפלת ערבית יעשה יום ללילה למיקל באיסורים תניא וש"ל ומהרי"ל וב"ח ושל"ה אך אותם ההולכים בין העכו"ם ועוסקין במשא ומתן אחר חצות אותן מותרין לנעול ומהם למדו כולם להקל ויש למחות בידם דאסור לנעול סנדל כל היום. מ"א.
(ב) הרעים: ורעות עכו"ם אסור לקרות ועם התינוקות אסור ללמוד אפי' דברים הרעים רק מותר ללמוד לו החורבן דאינו אלא ספור דברים ומשבר הלב של תינוק מ"א. והט"ז מתיר ללמוד עם התינוק בדברים הרעים וכאן לא אוסר אלא הלמוד שהקטנים לומדים בסדר שלהם דהיינו חומש וגמרא ע"ש.
(א) אסור ברחיצה וכו' ואסור לקרות בתורה וכו' – ואסור בכל אלו הדברים כל היום, ואפילו בין השמשות, עד צאת הכוכבים. ואין מועיל לזה מה שיתפלל מעריב מקודם. אך אותן ההולכים בין הנוכרים ועוסקים במשא ומתן אחר חצות, אותן מותרין לנעול [ועיין לקמן בסעיף י"ז בהג"ה ובמ"ב]. ומהם למדו כולם להקל, ויש למחות בידם:
(ב) הרעים – ורעות עכו"ם אסור לקרות. ועם התינוקות אסור ללמוד אף דברים הרעים, רק מותר ללמוד לו החורבן, דאינו אלא סיפור דברים ומשבר לב התינוק. ויש מאחרונים שסוברין דמותר ללמוד עם התינוק בדברים הרעים, וכאן לא אסר אלא הלימוד שהקטנים לומדים בסדר שלהם, דהיינו חומש וגמרא:
(*) בטלים בו: כתב הט"ז דאיסור של התינוקות אין הטעם משום שהם שמחים דודאי אין להם שמחה אלא משום המלמד ששמח בד"ת כשלומד עמהם עכ"ל ובא לאפוקי מדעת הב"ח וממ"א משמע שמסכים לדעת הב"ח שיש להם שמחה. ודע דלדעת הט"ז כשהתינוקות ילמדו בעצמם אין איסור אכן באמת לשון הגמרא ותשב"ר בטלים בו משמע דבטלים לגמרי ובפרט כשהתינוק בין י"ב גדול קצת ומבין אף הט"ז מודה דאסור ללמוד בפ"ע שלא בדברים הרעים מפני ששמחה הוא לו כמו שכתב הפמ"ג: