שולחן ערוך אורח חיים רסה ד
<< · שולחן ערוך אורח חיים · רסה · ד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, מפני שאין בהם ממש, ואין כאן ביטול כלי מהיכנו. אבל לא יתן לתוכו מים אפילו מבעוד יום, מפני שמקרב זמן כיבוי הניצוצות. ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת, כיון שאינו מתכוין לכיבוי, אלא להגביה השמן.
- הגה: ויש אומרים, אפילו מתכוין לכיבוי, שרי, מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן, לא הוי אלא גרם כיבוי; וכן נוהגין (סמ"ג):
מפרשים
(ב) אפי' מבע"י. כטעם ברש"י דגזרי' שלא יעשה כן בשבת וכתבו התוס' אע"ג דבהרבה מלאכות שרי מבע"י בפ"ק ולא גזרי' שמא יעשה כן בשבת דהתם אב מלאכה הם משא"כ כאן דאין איסור אלא משום ביטול כלי מהיכנו ל"ד לאיסור כולי האי ואיכא למיחש שמא יבא לידי כיבוי שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים כו' עכ"ל:
(ג) וי"א אפי' מתכוין כו'. פי' שמתכוין שאחר שיכלה השמן יכבה תיכף ולא יקלקל הכלי:
(ו) שאין בהם ממש: ומות' ליטלן אחר שנפלו לתוכו (רש"י) ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל מות' ליטלו דהיינו הכלי דאלו האפר של ניצוצות אסור לטלטלן כמ"ש סי' תצ"ח סט"ו וע"ש וכ' מהרי"ל סי' ל"ב אבל ליפול לתוכו פחמין אסור דאינם כלים כשיכבו ע"ש ואף על גב דאפש' לנערם כשיכבו מ"מ חשיב ביטול כלי כיון שא"א לנערם מיד כ"מ בתוס' דף מ"ג סוף ד"ה בעודן עליו ועמש"ל ס"ג:
(ז) אפי' מבע"י: אף על גב דשאר מלאכות מות' להתחיל מבע"י כמ"ש רסי' רנ"ב הכא גזרי' שמא יעשה כן בשבת שיסבור שאין איסור בו כ"כ:
(ח) מפני שמקרב: משום דפריך בגמרא דהא גרם כיבוי שרי כמ"ש סי' של"ד סכ"ב ומשני ש"ה שמקרב את כיבויו דחיישינן שיתחיל ליתן המים קודם נפילת הניצוצות וקודם גמר הנתינה יפלו ומכבה בידים או שמא יגביה הכלי עם נפילת הניצוצות אבל בטלית שאחז האור שרי ליתן עליו מים כמ"ש סי' של"ד וה"ה דשרי לעשו' מחיצות שלג או ברד לפני הדליק' א"נ דהכא אין שום דבר מפסיק בין הניצוצות והמים אלא האויר והמים תחת הניצוצות ממש אבל בטלית אין המים תחת האש כדי לכבותו כשיפול אלא מן הצד ואין האש נופלת לתוך המי' להדי' (תוס' סוף כירה ורשב"א) והאחרון נראה עיקר (מ"מ פי"ב) ועי"ל דאסור לעשות מחיצות משלג וברד דדוקא כשמפסיק כלי שרי ובטלית שאני שאינו אלא שלא תתפשט האור (תוספות):
(ט) כיון שאינו מתכוין לכבוי: וא"כ לא גזרינן שיעשה כן בשבת (תוס'):
(י) וי"א אפי' מתכוין לכיבוי וכו': צ"ע דז"ל הסמ"ג אסור ליתן לתוך הכלי מים אפי' מע"ש משום שהוא מקרב כיבוי הניצוצות אפי' לרבנן דאמרי גרם כיבוי מותר שכיון שהמים בעין ובודאי יפלו הניצוצות ובכוונת כיבוי הוא נותן המים הרי אלו כמכבה בידים אבל אלו צלוחית שנותנין שם מים להגביה השמן או שלא ישבר הכלי מותר עכ"ל הרי בהדיא שאם מתכוין לכיבוי אסור ומ"ש כיון שהמים בעין וכו' והכלי עצמו אינו נשרף כונתו כמ"ש התו' דדוקא כלים מלאים מים שרי להעמיד דמפסיק כלי בין המים ובין האור אבל הכא המים והאור באין להדדי ע"ש ותמצא כדברי ובסמ"ק כ"ה בהדיא הטעם משום שאין נתכוין לכיבוי וידוע שכל דבריו הם דברי הסמ"ג ודברי רמ"א צ"ע ומדברי כולם למדנו דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים דהא מתכוין לכיבוי והאש נופל לתוכו ממש והמים בעין והם תחת האש אך בד"מ כ' בשם א"ז כיון שנותן המים קודם שמדליק השמן שרי וכנ"ל דליכא למיגזר שיעשה כן בשבת וכמש"ל בשם התוס' אך כיון שהשמיטו רמ"א בש"ע אפשר דלא ס"ל הכי מאחר שכל הפוסקים נתנו טעמים אחרים גבי שמן ש"מ דלא ס"ל הכי וברא"ש כ' דבשמן אין כיבוי כלל דאפי' לא יתן לתוכה מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין נתינת מים ממהרים הכיבוי עכ"ל וא"כ אפילו בשבת שרי כשעכו"ם מדליקו לצורך חולה:
(יב) נותנים כלי - אפילו בשבת:
(יג) לקבל ניצוצות - שלהבת הנוטפת מן הנר כדי שלא יודלק מה שתחתיו:
(יד) ממש - בניצוצות שמיד הן כבין ומותר לטלטל את הכלי אף אחר שנפלו לתוכו ואין כאן ביטול כלי מהיכנו אף לשעה מועטת מיהו האפר של ניצוצות אסור לטלטלן דהוי נולד [מ"א וע' בא"ר]:
(טו) אפילו מבע"י - ואע"ג דבשאר מלאכות קי"ל דשרי להתחיל אותו מבעוד יום והמלאכה נגמרת בשבת כמ"ש רסי' רנ"ב ולא גזרינן שמא יתחיל לעשות כן בשבת שאני התם דהכל יודעין שהוא מלאכה ולא יטעו לעשות כן בשבת אבל הכא יש לחוש שמא יחשוב שאין בזה שום איסור ויעשה כן בשבת ויש לחוש שמא יגביה הכלי עם המים נגד הניצוצות ויכבה אותן [תוספות סוף כירה וע"ש עוד טעמים והעתיקן המ"א]:
(טז) מפני שמקרב וכו' - כתב הא"ר בשם או"ה כשיש סכנת דליקה ח"ו מותר ליתן כלי מלא מים לקבל הניצוצות ולפ"ז אם רואה נר שנכפף ויפול על השלחן רשאי להעמיד תחתיו כלי מלא מים ועיין בפמ"ג שמפקפק בעיקר דינו של האו"ה ונראה דיש להקל במקום הדחק ע"י קטן:
(יז) שאינו מתכוין - וע"כ לא גזרינן שיעשה כן בשבת:
(יח) וי"א וכו' - וליתן בע"ש מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה או חלב כדי שיכבה כשיבוא עד המים אסור לכו"ע דהא מתכוין לכיבוי והאש נופל לתוכו ממש והמים בעין והם תחת האש ומ"מ במקום צורך יש להתיר בזה לסמוך על הפוסקים דס"ל דדוקא כשהמים בכלי אחר אסור שמא יעשה כן בשבת אבל באותו נר עצמו לא שייך למיגזר שיעשה כן בשבת שהכל יודעין שאסור ליגע בנר הדלוק גם יזהר ליתן המים בקנה קודם שמדליק הנר [א"ר וח"א] ולכ"ע מותר לתחוב הנר בע"ש לתוך החול וכיוצא בענין שכשיגיע האור לשם ימנעהו מלשרוף יותר ויכבה מאליו שגרם כיבוי הוא [אחרונים]:
(*) אבל לא יתן וכו': ואפילו אם עבר ונתן יסלקנו. פמ"ג בשם רש"י:.
(*) לתוכו מים: ואפילו אם ירצה להעמיד הכלי עם מים קודם שמדליק השמן מצדד המג"א להחמיר:.
(*) כיון שאינו מתכוין וכו': וברא"ש כתב עוד טעם דבשמן אין כיבוי כלל דאפילו לא יתן לתוכה מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה וכתב המגן אברהם דלפ"ז אף בשבת מותר ליתן מים לעששית אם מדליקה א"י לצורך חולה ובא"ר חולק ע"ז ע"ש [ולשארי פוסקים גם המגן אברהם מודה דאסור כדאיתא בא"ר ולפלא על השע"ת ואולי חסר איזה תבות בדבריו שצריך לכתוב מתחלה דברי הרא"ש]. ובמקומות שנוהגין להדליק בעששית מע"ש ונותנין תחלה מים ואח"כ שמן וכשקורין א"י בשבת להדליק לצורך חולה עושה כן מעצמו כמנהג העיר מותר [מח"ב ושע"ת]:.
(*) וי"א וכו': עיין במגן אברהם שהשיג על רמ"א שלא נמצא כן בסמ"ג ומ"מ מפני זה לא נדחו דבריו לפי מה שכתב הגר"א דדין זה תליא לפי שני התירוצים של התוספות ולפי תירוץ הראשון דתלוי הענין בנופל האש להדיא לתוך המים הדין דמותר ועיין במגן אברהם סק"ח בשם המ"מ שזה התירוץ נראה בעיניו לעיקר אמנם בחדושי הרשב"א משמע דעששית מקרי נופל להדיא לתוך המים ורק משום שאין מתכוין שרי וצ"ע:.
(*) מתכוין לכיבוי: פי' שמתכוין שאחר שיכלה השמן יתכבה תיכף ולא יתקלקל הכלי כ"כ הט"ז ובא"ר בשם המלבושי יו"ט פי' שכשהשמן קרוב למים מתכבה הנר אף שיש עדיין קצת שמן וקמ"ל דאפילו מתכוין שיתכבה בשביל זה שרי:.
(*) גרם כיבוי: ואף דבסימן של"ד קי"ל דגרם כיבוי שרי דוקא במקום פסידא זהו בשבת עצמה אבל לא גזרינן בכה"ג ע"ש אטו שבת [תו"ש]:.
יט) סעי' ד. נותנים כלי תחת הנר וכו' ולתת כלי תחת הנר לקבל פחם שבראש הפתילה יש מתירין דמדמי ליה לנצוצות ויש אוסרין לפי שיש ביטול כלי מהיכנו לפי שיש בהם ממש. ב"י בשם הכלבו. וכ"כ מהרי"ל סי' ל"ב דליתן כלי תחת הנר ליפול לתוכו פחמים אסור דאינם כלים כשיכבו יעו"ש ואע"ג דאפשר לנערם כשיכבו מ"מ חשיב ביטול כלי כיון שא"א לנערם מיד. מ"א סק"ז. ר"ז או' ז' ומיהו התו"ש או' ט' כתב דלהפסד מרובה כגון שיש לחוש לדליקה מותר לבטל כלי מהיכנו יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם:
ך) שם. מפני שאין בהם ממש וכו' ומש"ה אם נפלו לתוכו מותר ליטלו משכבו. ב"י. וכתב המ"א שם דהיינו הכלי מותר ליטלו אבל האפר של נצוצות אסור לטלטלן כמ"ש סי' תצ"ח סעי' ט"ו יעו"ש. ור"ל דצריך לנער מן הכלי ואח"כ ליטלו ומיהו נראה דה"ד אם נעשה בהם ממש אסור לטלטלן וכמבואר שם בסי' תצ"ח אבל אם אין בהם ממש כ"א דוקא אבק משהו נדבק בכלי מותר לטלטלן עם הכלי דבטלי אגב הכלי ונראה דזהו ג"כ כוונת רש"י שכתב ומותר ליטלן. ועיין א"ר או' ז' ודוק:
כא) שם. אפי' מבע"י וכו' ואע"ג דשאר מלאכות מותר להתחיל מבע"י כמ"ש רס"י רנ"ב הכא גזרינן שמא יעשה כן בשבת שיסבור שאין בו איסור כ"פ. מ"א סק"ז:
כב) שם. מפני שמקרב זמן כיבוי וכו' ואע"ג דגרם כיבוי שרי כמ"ש סי' של"ד סעי' כ"ב גבי טלית שאני הכא שאין שום דבר מפסיק בין הנצוצות והמים אלא האויר לחוד והמים הם תחת הנצוצות ממש אבל גבי טלית אין המים תחת האש אלא מן הצד ואין האש נופלת לתוך המים להדיא. מ"א סק"ח. תו"ש או' י"א:
כג) שם. כיון שאינו מתכוין לכיבוי וכו' וא"כ לא גזרינן שיעשה כן בשבת. תו' מ"א סק"ט.:
כד) שם הגה. וי"א אפי' מתכוין לכיבוי שרי וכו' פי' שמתכוין שאחר שיכלה השמן יכלה תיכף ולא יקלקל הכלי. ט"ז סק"ג. ומדברי כולם למדנו דאסור ליתן מים לתוך הקנה שעומד בו נר שעוה כדי שיכבה כשיבא עד המים דהא מתכוין לכיבוי והאש נופל לתוכו ממש והמים בעין והם תחת האש אך בד"מ כתב בשם א"ז כיון שנותן המים קודם שמדליק השמן שרי דליכא למגזר שיעשה כן בשבת וכמ"ש לעיל בשם התו' אך כיון שהשמיטו רמ"א בש"ע אפשר דלא ס"ל הכי מאחר שכל הפו' נתנו טעמים אחרים גבי שמן ש"מ דלא ס"ל הכי ובהרא"ש כתב דבשמן אין כיבוי כלל דאפי' לא יתן לתוכו מים כשיכלה השמן תכבה הפתילה ואין נתינת מים ממהרין הכיבוי עכ"ל וא"כ אפי' בשבת שרי כשעכו"ם מדליקו לצורך חולה. מ"א סק"י. מיהו הא"ר או' ט' כתב דאין לסמוך על זה חדא דלשאר פו' ודאי אסור ועוד אפשר דגם הרא"ש מודה בשבת גופיה דחיישינן שישפוך המים אחר שהודלק השמן ויבא לכיבוי ממש עכ"ל והביאו מחב"ר או' ב' וכתב דבמקומות שהמנהג להדליק בעששית ונותנים מים תחלה ואח"כ שמן אין לפקפק כלל אפי' בשבת ע"י גוי לחולה דהוא מעצמו עושה כמנהג העיר וכ"ע מודו וכן ראיתי מעשה בארץ הצבי יעו"ש. והביאו שע"ת:
כה) מותר לתחוב הנר לתוך החול וכיוצא בענין כשיגיע האור לשם ימנעהו מלשרוף יותר ויכבה מאליו שגרם כיבוי הוא ואפי' משחשיכה מותר לעשות כן כגון ביו"ט כמ"ש בסי' תקי"ד. ר"ז או' ט' ועיין סי' תקי"ד סעי' ג':
כו) כתב או"ה כלל נ"ט סי' מ"ה מותר ליתן כלי מלא מים תחת הנר שלא יפול על הטבלא והא דאסור היינו כשחושש רק מפני המפה וכה"ג אבל במקום סכנה שרי. א"ר או' יו"ד. לדבריו אם רואה נר שנכפף ויפול על השלחן רשאי ליתן תחתיו כלי מים. מש"ז או' ג' נזר ישראל סי' י"א או' ז' ומ"מ אם אפשר בלתי מים יתן רק כלי ריקם: