שולחן ערוך אורח חיים רסה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · רסה · ג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

אין נותנין כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף, מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו. ומותר ליתנו מבעוד יום; והשמן הנוטף, אסור להסתפק ממנו בשבת.

הגה: ואסור ליגע בנר דולק כשהוא תלוי, אף על פי שאינו מטלטלו ואין בו משום מוקצה בנגיעה בעלמא, מכל מקום אסור, פן יתנדנד קצת מנגיעתו ויטה (א"ז):

מפרשים

מגן אברהם

(ב) אין נותנין כלי כו':    אבל מותר לתת תחת נר של שעוה כיון שאפשר לנער האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו עיין סי' רע"ו ס"ג ול"ד לשמן שאינו רוצה לנערו ולהפסידו (הג"א) וכתב הרב"י דזהו כדעת הי"א בסי' ש"ט ס"ד דאלו לסברא הראשונה הוי בסיס לדבר האיסור ואסור לנער וכ"כ הר"ן פ' מי החשיך די"א דאסור לבטל כלי מהיכנו למקצת שבת עכ"ל הרב"י וצ"ע דהא כ"ע מודו דאם הניח דשרי לנער דלא מיקרי בסיס לדבר איסור כיון שלא היה עליו ב"ה וכמ"ש סי' רס"ו ס"ט ותלמוד ערוך היא דאל"כ נתבטל הכלי לכל השבת וא"כ מ"ש בין משאות קטנות לגדולות אלא שהר"ן ומ"מ פ' כ"א והרשב"א סוברין דאסור לבטל כלי מהיכנו אפילו למקצת שבת ואסור להניח לכתחלה אלא במקום הפסד וכ"כ הרמב"ם שם אבל הרי"ף והרא"ש וטור סברי אפי' שלא במקום הפסד שרי כמ"ש סי' רס"ו ס"ט וא"כ הכא לכ"ע שרי דהא איכא למיחש ח"ו לדליקה ומיהו בתשו' מהרי"ל סי' ל"ב הוקשה על מ"ש בהג"ה מדפריך בגמ' והא תנן נותנין כלי תחת הנר לקבל בו ניצוצות ולא קא משני שאני ניצוצות דאפשר לנערם וכ"כ הר"ן וא"כ ס"ל דלא חשיב פסידא אא"כ ברי היזיק וכ"מ בפירש"י גבי ניצוצו' וכ' מהרי"ל דישים כלי מבע"י תחת השלחן ובשבת אחר האכילה יסור השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר דהא אפי' גרם כיבוי שרי כ"ש גרם ביטול כלי מהיכנו ואף על גב די"א דוקא במקום פסידא כמ"ש סי' של"ד סכ"ב מ"מ דעתי נוטה להתיר ועוד דהא אין נזהרין מלהשים כלי תחת הנר אף על פי שנופל בו שמן כי אין מתכוין לכך ה"ל אין מתכונים כשמסיר השלחן אלא להצלת השלחן ועוד דקי"ל דבר שאינו מתכוין מותר ועוד יש ראיות ואפ"ה לא אסמוך על היתר זה עד שיסכימו עמי א' מרבותי שי' עכ"ל, הנה לא רצה להורות במקום רבו אבל לעד"נ שהוראה זו ברורה היא ויש לסמוך עליה וגם על הג"א יש לסמוך לפי מ"ש סי' רס"ו ס"ט וקושית הניצוצות נ"ל דלק"מ דעכ"פ אי אפשר לנערו מיד עד שיכבו ומשני אין בהם ממש ומיד הם כבים כנ"ל גם שאר קושיות הר"ן יש ליישב ועיין סי' ש"ח סעיף ל"ט, כתב בהג"א אם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב היתר כמ"ש סוף סימן ש"י ע"ש כמ"ש בר"ן סוף נוטל ע"ש ועיין סי' ש"ח סכ"ז וס"ל:


(ג) והשמן הנוטף:    ואם לא נטף לתוכו שמן לא נאסר הכלי לטלטל במחשבה בעלמא (ש"ג):


(ד) בנגיעה בעלמא:    צ"ל דס"ל כת"ה דכשהנגיעה לצורך דבר המותר מותר ולצורך דבר האיסור אסור אבל לדעת המ"מ דאסור ליגע בביצה מפני שהיא מתנדנד א"כ ה"ה ה"נ אפילו אין הנר דולק עליו אסור ועיין סי' ש"י ס"ו ועיין מה שכתוב רסי' תקי"ג דדעת הרב כמ"ש וא"כ מ"ש כאן צ"ע ובד"מ כתב בשם א"ז וז"ל דמיירי שדבר היתר מונח עליו ורוצה ליקח ממנו והוי טלטול מן הצד כמ"ש סי' שי"א ס"ח ועיין סי' ש"ח ס"ג אבל ליגע בו ממש אסור:


(ה) ויטה:    ובנר של שעוה לא חיישי' כמ"ש סי' רע"ו ס"ג:

באר היטב

(א) מהיכנו:    שקודם לזה היה הכלי ראוי לטלטלו ועכשיו בשבת עושהו מוקצה אבל מותר לתת תחת נר של שעוה כיון דאפשר לנער האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו עי' סי' רע"ז ס"ג. וכתב מהרי"ל דישים כלי מבע"י תחת השלחן ובשבת אחר אכילה יסיר השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר ומסיים המ"א שהוראה זו ברורה ויש לסמוך עליה ע"ש. ואם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב היתר כמ"ש בסי' ש"י ס"ח ע"ש.


(ב) אסור:    ואם לא נטף לתוכו שמן לא נאסר הכלי לטלטל במחשבה בעלמא. ש"ג.


(ג) ויטה:    בנר של שעוה לא חיישינן כמ"ש סי' רע"ז ס"ג.


משנה ברורה

(ה) לקבל שמן - אבל מותר לתת תחת נר של שעוה או של חלב שחושש שמא יפול וידליק מה שתחתיו ומניח שם כלי שיפול על הכלי ומטעם דכיון דאפשר לנער מיד האיסור מתוך הכלי כמש"כ סימן רע"ז לא חשיב מבטל כלי מהיכנו ולא דמי לשמן שאינו רוצה לנערו ולהפסידו. ולהעמיד כלי תחת הפחם שבראש הפתילה שיפול לתוכו אסור אם לא במקום הפסד ואע"ג דלאחר שכבו יכול לנערם מן הכלי מ"מ חשיב ביטול כלי מהיכנו לפי שעה עכ"פ כיון שא"א לנערם מיד:

(ו) מהיכנו - שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו אסרו בטלטול מחמת השמן שבתוכו שהוא מוקצה מחמת איסור כמש"כ בסימן רע"ט וחכמים אסרו לבטל כלי מהיכנו מפני שדומה כאלו סותר הכלי ומשברה. ואם יש בכלי דבר המותר מותר להניחו תחת הנר לקבל בו שמן דהא יכול לטלטלו אגב ההיתר אם הוא בענין שמותר לטלטל בשבילו כמו שכתב בסוף סימן ש"י עי"ש. עוד עצה אחרת כתב בתשובת מהרי"ל והסכים עמו המ"א דישים כלי מבעוד יום תחת השלחן ובשבת אחר האכילה יסיר את השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר ואף דהוא גורם בשבת לבטל כלי מהיכנו ע"י הסרת השלחן מ"מ שרי כיון שאינו מבטלו בידים בשבת ועוד דהא אין אנו נזהרים מלהשים כלי בשבת על השלחן תחת הנר אע"פ שנופל בו שמן כי אין מתכוין לכך ה"נ אין מתכוונים כשמסיר השלחן אלא להצלת השלחן שלא יפול עליו הנר:

(ז) והשמן הנוטף - ואם לא נטף לתוכו שמן כלל לא נאסר הכלי לטלטל במחשבה בעלמא. ובא"ר כתב דאם נטף שמן לתוכה מבע"י מתקיים מחשבתו שחשב עליה ומקרי עי"ז כלי שמלאכתו לאיסור אף אם אח"כ נשפך השמן וכמו אם הניח מעות על הכלי מבע"י אף שנטלו מבע"י מ"מ הוי מיוחד לאיסור והוי מוקצה ועיין בפמ"ג:

(ח) אסור להסתפק - ונראה אפילו יש שמן היתר הרבה בכלי מבע"י והניחה אז לקבל שמן הנוטף מ"מ אסור להסתפק דדבר שיש לו מתירין לא בטיל [פמ"ג וע"ש עוד]:

(ט) בשבת - שכבר הוקצה השמן בין השמשות ומיגו דאיתקצאי בין השמשות לנר איתקצאי לכולי יומא. וגם הכלי אסור בטלטול ע"י השמן שנעשה בסיס לה:

(י) פן יתנדנד וכו' - משמע מזה דבלא חשש הטייה אין לחוש משום איסור טלטול מוקצה ע"י הנדנוד וכתב המ"א דמיירי שדבר היתר מונח עליו ורוצה ליקח ממנו והוי טלטול מן הצד דמותר כמש"כ סימן שי"א ס"ח אבל ליגע בו ממש אסור במנורה תלויה אפילו אין הנר דולקת בתוכה ועיין בביאור הלכה:

(יא) ויטה - השמן אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר או כאשר ירחקהו יתחייב משום מכבה ועיין בסימן רע"ז ס"ג דבנר של שעוה לא חיישינן לזה:

ביאור הלכה

(*) מפני שהוא מבטל וכו':    עיין במ"ב שכתבנו מפני שהוא כסותר הכלי טעם זה איתא ברמב"ם וברש"י בפרק מי שהחשיך ובדף מ"ב פי' רש"י מפני שהוא כקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה וכתב הפמ"ג דאפילו כלי שמלאכתו לאיסור אף דמתחלה היה ג"כ עליה קצת שם מוקצה אעפ"כ אסור להעמידה לקבל שמן הנוטף דמתחלה היתה הכלי מותר לטלטלה עכ"פ לצורך מקומה ועכשיו אסור לגמרי:.


(*) פן יתנדנד:    עיין במ"ב מה שכתבתי בשם המגן אברהם והעתיקו דבריו כמה אחרונים אמנם בא"ז שממנו נובע הדין של הרמ"א מצאתי דאפילו נוגע ממש במנורה תלויה מקרי טלטול מן הצד ע"ש ועתה מיושב דברי הד"מ כפשוטו. [ומה שכתב המגן אברהם בם הד"מ בשם א"ז דמיירי שדבר היתר מונח וכו' אינו בד"מ שלפנינו וט"ס הוא במג"א וצריך להגיה כמו שכתב היד אפרים ע"ש]:.


(*) ויטה:    עיין במ"ב דבשל שעוה לא חיישינן והוא מהמ"א ועיין בא"ז שמחמיר אף בנר של שעוה ועיין בסימן רע"ה דדעת הגר"א דבנר של שעוה ג"כ חיישינן להטיה ויש לחלק מהטיה דשם דהוא עושה בכונה ס"ל דשייך ג"כ בשעוה אבל הכא דאין מתכוין להטות רק דע"י הנדנוד יבא להטיה אין זה פסיק רישא לגבי שעוה דאפשר שלא יבא לזה ותדע דאל"ה יהיו דברי השו"ע בסימן רע"ה ס"א וסימן רע"ז ס"ג סתרן אהדדי לדברי הגר"א:.

כף החיים

ח) סעי' ג'. אין נותנין כלי בשבת תחת הנר וכו' שקודם לזה היה הכלי ראוי לטלטלו ועכשיו בשבת עושהו מוקצה. ט"ז  סק"א. וכאלו משברו בשבת דמי. לבוש:

ט) שם. לקבל שמן הנוטף וכו' אבל לתת כלי תחת נר של שעוה מותר דכיון דאפשר לנער האיסור מתוך הכלי לא חשיב מבטל כלי מהיכנו. ב"י בשם הג"א וכתב עליו ב"י דזהו כדעת הי"א בסי' ש"ט סעי' ד' אבל לסברה ראשונה הוי בסיס לדבר האסור ואסור לנער יעו"ש. מיהו המ"א סק"ב הסכים להתיר כדברי הג"א יעו"ש. וכ"נ דעת הא"ר או' ה' וכ"כ הר"ז או' ה' ואף אם לא ניער האיסור משם אם נטלו עכו"ם משם או שנפל משם חזר להתירו הראשון. ד"מ או' ד' א"ר או' ו':

י) וכתב עוד ב"י בשם הג"א דה"ה אם יש בכלי דבר היתר דלא אפשר לנערו אם לא יתקלקל דמותר לתת איתו כלי תחת הנהר לקבל השמן או נר עצמו שיפול דהא יכול לטלטלו לכשיכבה לכל הפחות אגב התירא כמו כנונא אגב קטמיה. והביאו מ"א שם. תו"ש או' ה' ר"ז או' ג' חס"ל או' א':

יא) וכתב עוד ב"י בשם תשו' אשכנזית (והיא תש' מהרי"ל) שמותר לשום כלי מבע"י תחת השלחן וכשתלך לישן תסיר השלחן והכלי עומד מעצמו תחת הנר ואע"ג דגורם לבטל כלי מהיכנו נראה דשרי יעו"ש. וכן הסכים מ"א שם. תו"ש שם. ר"ז או' ד':

יב) שם. לקבל שמן הנוטף וכו' ואם נותן בגד בלוי שיבולע בתוכו שמן הנוטף ש"ד ולא שייך בכי הא בסיס. נה"ש או' ב' חס"ל או' א':

יג) שם. ומותר ליתנו מבע"י וכו' ופשיט דלכ"ע אסור לטלטל הכלי אחר שנפל בתוכו ודין כלי זה הוא כמו נר שהדליקו באותו שבת בסי' ר"ט. א"ר או' ו':

יד) שם. ומותר ליתנו מבע"י וכו' ואם לא נטף בו שמן מבע"י לא נאסר הכלי במחשבה בעלמא. שה"ג מ"א סק"ג. א"ר שם. אבל נטף מבע"י שמן אף דמותר הוא מ"מ הוה מחשבה ומעשה וככלי שמלאכתו לאיסור. א"ר שם. א"א או' ג' ואם לא נטף מבע"י אעפ"י שנטף משחשיכה לא נאסר הכלי לטלטל כשמנער הנצוצות ממנה. לבו"ש:

טו) שם הגה. ואסור ליגע בנר דולק וכו' מי שכבה נר בשבת בשוגג אסור להתענות בשבת אלא יתענה בחול שני וחמישי ויתן לצדקה שיעור דמי חטאת. ברכ"י סי' של"ד או' ו' ושיעור דמי חטאת היינו עז קטנה בת ח' ימים כמה שוה באותו מקום ובאותו זמן:

טז) שם בהגה. פן יתנדנד קצת וכו' מי שנענע בראשו או באחד מאבריו בעששית דולקת בשבת בלא כוונה ונשפך מעט שמן והנר לא כבתה אי חשיב מחלל שבת ובעי כפרה במקום קרבן חטאת עיין בס' הפרד"ס דשו"ט בהא טובא ובדף ף' ע"ג כתב דזה לא נכנס בסוג שוגג להתחייב בזמן הבית קרבן חטאת דלהתחייב בקרבן בעינן או דלא ידע ששבת היום או שסבור מלאכה זו מותרת ברם הכא שיודע שהיום שבת ואסור לכבות אלא דדרך העברה בבלי דעת נענע הנר אין זה שוגג אלא אנוס ולא חייבתו התורה כמבואר בב"ק כ"ו ע"ב ובתו' פ"ק דשבת י"א ע"T ד"ה שמא יעו"ש ומסיק בדף פ"ב ע"ג דאין לחייבו אפי' תענית לפום דינא ומ"מ ראוי הוא שיתענה ויתפלל שלא יחטא עוד אפי' באונס. וה"ה אם כבה הנר בפתיחת הדלת ברוח באויר המתהוה ע"י הפתיחה דפטור לגמרי ואם רצה להחמיר בתענית או צדקה תע"ב יעו"ש. פתה"ד או ג':

טוב) ומי שעבר על איסור דרבנן אפי' בשוגג יתענה יום אחד:

יח) שם בהגה. ויטה. השמן אל הפתילה ויתחייב משום מבעיר או כאשר ירחיקהו יתחייב משום מכבה אבל בנר של שעוה לא חיישינן לזה כמ"ש לקמן סי' רע"ז סעי' ג' יעו"ש:




▲ חזור לראש