שולחן ערוך אבן העזר קכט לד
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קכט · לד
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
המנהג בשמות הנשים, יש מי שאומר, שיש לכתב בילא באל"ף, וכן כל שם שאינו בלשון הקדש. אבל כשהוא לשון הקדש, כותבין בה"א, כמו חומה דביתהו דאביי, או חובה, שהשם הוא לשון הקדש. אבל כשאינו לשון הקדש, כותבין באל"ף. והוא הדין לכנוי האנשים, כל כנוי שהוא בלשון הקדש כותבין בה"א; ושאינו בלשון הקדש, כותבין באל"ף.
- הגה: מיהו, אם שנה וכתב ה"א במקום אל"ף, כשר. כל כנוי שמשתנה מכח לשון המדינות, כגון ליב, שיש מדינות מדברים לשון קלילא: ליב, ובמקצת מדינות מדברים: ליבא או ליוא, וכן בכנוי וואלף, שקורין אותו במדינות אלו כך, ובמדינות אחרות וואלפ"א או וואלבליין או וואלפליין, או בכנוי מענדל, שיש מדברים: מנדיל, וכל כיוצא בזה; וכן בקריאת התיבות, כגון במקצת מדינות שקורין גומפרעכט גימפרחט, או שהלשונות מתחלפות בקריאת הב' או פ' או ו', כגון זנביל או זנוויל פייב"ש וויבש, שמקצת מדינות מדברים יותר בלשון רפה, הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנין בו הגט; ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכנוין כתובים, כי כל אחד כתב כפי לשון מדינתו; ולכן סדר לגטין משנים זה מזה בענין זה, והעקר כאשר כתבתי כן נראה לי להורות; אמנם אם אין ידוע לשון המדינות, אין לשנות ממה שנמצא בדברי הקדמונים; מכל מקום בדיעבד אם שנה באחד מאלו הדברים, כשר, כן נראה לי:
מפרשים
(ד) ווילנא היה מעשה פה וכתבו בשני ווי"ן מטעם דכל מקום שאין קורין בפ"א כותבין כך בשני ווי"ן וכל מקום שלפעמי' נוטה לפ"א כגון פייבוש פרידא כותבין בחד וי"ו, גם שני הסעיפים הנ"ל מצאתי כתוב בכת"י מ"ו אמ"ז ז"ל על גליון סדר הגט מהנ"ל:
(נ) ה"א במקום אלף כשר: וכן להיפוך אלף במקום ה"א לבוש אף על גב בז"מ אם כתב ה"א במקום אלף כשר וסי' לדבר מעלין בקדש משמע אם כתב אלף במקום ה"א פסול מ"מ נראה עיקר אף להיפוך כשר וכן הוא בתשובת מהרשד"ם וכל זה איירי אם אין ידוע איך הי' חתום אבל אם שינה ולא כתב כאשר היה חתום שמו י"ל דהוי שינה השם ובס"ה יתבאר היטב כינוי הבא משם הקודש כגון סאיי' שבא משם שרה כותבים ה"א בסוף כן נשמע מדברי הלבוש וכ"כ בס"ש וט"ז ויתבאר היטב בס"ה:
(נא) שנותנים בו הגט: משמע אפילו אם כותבים בחד מקום ושולחים למקום אחר כותבים כמו שמדברים במקום נתינה:
(מז) באלף: טבריה כותב אותו בה"א לבסוף ולא באלף תשו' ב"י מדיני גיטין. כל היכא דמספקא לן בשם א' אם צריך לכתוב אלף בסוף או בה"א אז יש לכתוב ה"א והראי' כל שבמקרא בה"א לבסוף יהודה חוה יסכה וכו' מהר"י מינץ וכתב הכנה"ג עליו אין ספק שדבריו אפי' בשמות שאינן בלשון הקודש דאי לשמות שהן בל' הקודש נחזי אנן האיך כתבינן במקרא ואולי דוקא בשמות שהן בלשון הקודש אבל אינו נמצאי' במקרא. אבל תמהני דהא אשכחן במקרא שהן באלף לבסוף שבנא עמשא. עזרא. ועיין במהרש"ך ח"א סימן מ"ו: אילפא באלף לבסוף אין צריך לכתוב אלף לבסוף כ"א בשמות דגש כגון יוטא ובילא ס"ה למהר"י מינץ סי' כ"ו. ולענין שם שבנא האיך כותב אותו אם באלף או בה"א. פסק הכנה"ג דשם שבנא הנכתב בבית. כותב באלף לבסוף. אבל שם שכנא הכתוב בכ"ף כותבין אותו בה"א לבסוף ע"ש דקנ"ה. מצאתי שה"ה והוא הטעם לשמות המקומות שכל שאינו לשון הקודש כותבין אותו באלף לבסוף דהכי אשכחן שמות המקומות בתלמוד נהרדעא פומבדיתא. אספמייא קורטבא כולם באלף. כשנסתפק בשם מן השמות איך לכתוב בגט. מלא או חסר או בסופו אלף או ה"א. תוכל לסמוך על הכתבים הראשונים של החכמים אפי' באגרת שלומים ומוקמינן אחזקתיה שדקדקו אחר האמת כנה"ג קצ"ה ע"ב.
(מח) אלף: וה"ה להיפוך אלף במקום ה'. כשר. וכל זה איירי אם אין ידועה איך היא חותם אבל אם שינה ולא כתב כאשר היה (חתום) [חותם] שמו י"ל דהוי שינה השם. כינוי הבא משום הקודש כגון סאיי' שבא משם שרה כותבין ה"א בסוף ויתבאר היטב בסדר הגט ע"ש.
(מט) הגט: משמע אפי' אם כותבין בחד מקום ושולחים למקום אחר כותבים כמו שמדברים במקום נתינה ב"ש.