שולחן ערוך אבן העזר קכד ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קכד · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
טוב לחתוך הנייר למדת הגט, שלא יצטרך לחתוך ממנו אחר כתיבה. ואם טעה הסופר לאחר שכתב קצתו ורוצה להתחיל באותו נייר עצמו, יחתוך תחלה המועט שכתב.
- הגה: אם כתבו על נייר גדול, וחתכו לאחר הכתיבה קודם הנתינה, פסול. אבל אם חתך ממנו מעט, כדי ליפותו, לא מקרי קציצה (טור בשם הרא"ש). וכל שלא חתך ממנו הרבה יותר מכתיבת הגט, הוי כליפותו (כן משמע בסה"ת). אבל לכתחלה חותכין ממנו הכל קודם הכתיבה, אפילו הנקבים שעושין כדי לשרטט על ידן, ושאר הדברים, יחתוך הכל קודם השרטוט, דהשרטוט צורך כתיבה הוא (סדר גיטין). כתבו על ספר, אף על פי שיש בו ענינים אחרים, ונתן לה הכל, כשר (טור בשם העטור):
מפרשים
חלקת מחוקק
(ז) שלא יצטרך לחתוך ממנו: אין הכוונ' שהקלף צ"ל מכוון למדת הגט ואם הוא גדול ממנו צריך לחתכו דהא כותבין גט על קרן פרה ונותן לה כל הפרה מכ"ש שכותבין גט על יריעה גדולה ונותן לה כל היריעה אלא הכוונה היא שמא יעלה בדעתו לחותכו אחר הכתיבה וא"כ יהיה מחוסר קציצה:
(ח) וחתכו לאחר הכתיבה וכו' פסול: אפשר לומר לדעת האוסרים דאינו גט מן התורה כמו בקרן הפרה ועיין בב"ח:
בית שמואל
(ט) חתכו לאחר הכתיבה: אבל מותר לכתו' על נייר גדול ולא חיישינן שמא יחתוך כי בתלוש לא חיישינן שמא יחתוך דדרך הוא למסור התלוש הר"ן:
(י) פסול: נראה דבטל מדאורייתא דהא תו' והרא"ש הביאו ראי' לדין זה מעפר הנדחת דחשוב מחוסר מעשה ושם מדאורייתא מחוסר וכן ה"ג יליף מקרא וכ' ונתן וכן מוכח מתו' דפירשו דפליגו אפי' בעציץ שאין נקוב וחייש רבא שמא יקטום ש"מ דאורייתא הוא דאל"כ לא היה רבא חייש שמא יקטום ולא כב"ח דמדייק מתו' דאין פסול מדאורייתא:
ט"ז - טורי זהב
וחתכו לאחר כתיבה קודם הנתינה פסול משמע דאם לקח קלף גדול ממה שצריך ורגילים ליקח לגט והיה בדעתו ליתנו כמות שהוא ולחתוך מאומה ממנו דאין כאן פסול אבל נלע"ד דיש ליזהר לעשו' כן דיש לחוש שמא אחר הכתיבה ימלוך ויחתוך המותר ויבא לידי פסול כמו שמצינו בסעיף ד' גבי כתב ועל עלה של עציץ נקוב דחיישינן שמא יקטום העלה ה"נ חיישינן שמא יחתוך המותר אח"כ אבל אין לפסול אפי' בדיעבד בזה כמו בעלה של עציץ דיש לחלק דשאני בעציץ שהוא דכר מיוחד מן העציץ רק שהוא טפול עליו ע"כ חיישינן (שמא) יתלוש אותו משם משא"כ כאן דהכל נייר אחד וחתיכה אחת רק שנוטל יותר ממה שצריך בזה אמרינן כיון שתחלה הי' נראה לו להשאר כך ולא לחותכו משם אין חוששין שמא יתחרט ע"ז ויחתך משם המותר אלא דלכתחלה יש ליזהר בכל גוני וכמ"ש רמ"א בסמוך:
באר היטב
(ז) לאחר הכתיבה: אבל מותר לכתוב על נייר גדול ולא חיישינן שמא יחתוך הר"ן.
(ח) פסול: נראה דפסול מדאורייתא ח"מ ב"ש דלא כב"ח.