שולחן ערוך אבן העזר י ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · י · ז
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
המוציא את אשתו משום נדר שנדר להוציאה, יכול להחזירה:
מפרשים
(יא) יכול להחזירה: ולא חיישינן לקלקול כתב ב"ח הטעם הכל יודעים דאפשר להתיר הנדר ודוחק הוא דהא בנדרה חיישינן שיאמר אלו הייתי יודע דיכול להפר בין הוא או החכם, ובדריש' כתב הטעם דא"י לקלקל' דהא לא נדר אלא לגרשה והיה יכול להחזירה מיד אחר הגט ולא החזירה לפ"ז אם נדר לגרשה לעולם ומגרשה בשביל הנדר שייך הקלקול אם נמצא אח"ז היתר לנדרו וט"ז מתרץ כאן לא שייך קלקול דהא לא אמר בשביל שאני סובר דאין היתר לנדרי אני מגרשך תו ליכא כאן קלקל דא"י לומר אילו הייתי יודע דיש היתר לנדרי לא הייתי מגרשך אף אם יהיה כן ליכא קלקול דהא גירש אותה בלי שום תנאי משא"כ כשאומר בשביל זה אני מגרשך הוי כאלו התנה תנאי אם ליתא דבר זה הגט אינו גט:
שנדר להוציא' בגמ' איתא בד"א כשנדר' היא אבל נדר הוא שיגרשנה יחזיר אם ירצה דליכא למיחש לקלקול וא"ר ייסי בר יהודה מעשה נמי בצידון באחד שאמר לאשתו קונם כל פירות עלי אם איני מגרשך והתירו לו חכמים שיחזירנ' משום תיקון עולם ופרכינן והתירו פשיט' למאי ניחוש לה משום דר' נתן דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כאלו בונה במה והמקיימו ולא נשאל עליו להתירו כאלו הקריב עליה קרבן שגמר עונו שלם והאי דקיים נדרו וגרשה נקנסים על החזר' קמ"ל ופרכינן מאי תיקון עולם יש כאן אמר רבינ' ה"ק אין בזה מפני תיקון עולם ופי' רש"י התירו לי להחזירה מפני תיקון עולם שלא נמצא כאן לאסור עכ"ל ומשמע פירושו דאע"ג דבריש' בנתגרשה משום שנדרה אסור להחזירה מפני תיקון עולם דהיינו משום קלקול אבל כאן בנדר היא אין כאן חשש תיקון עולם כגון קלקול שלא נמצ' בזה איסור וצריך להבין דאם אין כאן חשש איסור מה הוצרך התנ' להשמיענו דבר זה וע"כ צ"ל דה"א דיש צד איסור משום קלקול דהיינו שתנשא לאחר וימצא פתח לסתור נדרו ולא היה צריך לגרשה תחלה ויאמר אלו הייתי יודע שיש פתח לנדרי לא הייתי מגרשה והייתי מתיר הנדר קמ"ל דדוקא בנדרה היא יש חשש זה הקלקול כיון דיש בה ריעותא אמרינן דאדעתא דהכי דוק' גירש משא"כ בגירש מחמת נדרו לגרש וכמו שנבאר בסמוך ולפ"ז (ק' אמאי שמקשה) תחילה פשיט' אמאי לא משני דקמ"ל הך מלתא שזכרנו שיש חילוק בין נדר' לנדרו בזה. וראיתי בפריש' וז"ל יכול להחזיר' דליכא למיחש לקלקול כ"כ רש"י ופי' לדבריו שהרי בידו היה להחזירה מיד לאחר הגט וקיים נדרו וכיון שלא החזירה ודאי לא היה חפץ בה לפיכך אם אמר בשעת הגט שאלו לא נדר לא היה מגרשה מ"מ ליכא למיחש לקלקול לפ"ז אם נדר שתה' אסורה עליו לעולם ובשע' הגט ג"כ אמר דמשום זה מגרשה ג"כ אסור להחזיר' משום דיכול לקלקל' לומר אלו הייתי יודע שיש פתח לנדרי לא הייתי מוציאה עכ"ל. המחיל' מכבודו של הרב שאין דברי ונכונים דמ"ש כיון שלא החזירה ודאי לא היה בה דברים אלו א"א לאומרם דודאי בחשש אם תנשא לאחר אין חילוק בין נתקדש' תיכף לאחר או שהתה איזו זמן והוא יקלקל לומר חפץ הייתי להחזירה אלא שהיה מיהרה להנשא לא' ולא המתינ' עלי ואלו הייתי יודע זה לא הייתי מגרש' והדבר ברור בפי' הפשט שאין ראיה כלל ממה שלא החזירה אחר הגט לא בגירושין מחמת נדרה או נדרו אלא שהחילוק ביניהם הוא בזה דבנדרה היא אי יצא עליה ש"ר או שהיא איילונית דהיינו שלא הביא' סימנים באלו שייך שנוי דבנדר אפשר בהפרה וש"ר אפשר שיתבאר שהוא שקר כדפי' רש"י שהבאתי ריש סעיף זה ולהרמב"ם שמא תעשה תשובה. ובאיילונית אפשר עדיין תכי' סימנים ודברים אלו שזכרם בשעת הגט ובפרט אם כפלם הוה כנותן גט על תנאי ממש כמ"ש הרמב"ם ופשוט שבכל תנאי אם לא נתקיים אין מעשה הגט לכלום והוה כאילו לא ניתן כלל כן הדבר הזה בעיני הבעל שכיון שהגט ניתן שהיה סובר שהיא אשעה מחמת הש"ר או שהיה איילונית או שנדרה והו' אינו חפץ בנדרנית וכיון שזה שקר והנדר יש לו הפרה ממילא הוה כאלו לא נדרה כלל א"כ יאמר שאין הגט כל חלל ועדיין היא אשתו וכ"ז שלא תנשא יחזירנה הראשון בלא קידושין מחדש כן היה דעתי ובזה ניחא דברי רש"י שכ' וכשגרשתיך היה בדעתי להחזירך דלכאורה ק' אטו אגיד' ביה היא שמא לא תתרצה להנשא לו שנית כיון שביישה כבר ולפי דברי ניח' שהי' מוכרחת לחזור אליו כיון שלא חל הגט וע"ז סמוך בשעת נתינה הגט אבל בנדר הוא לגרשה והיה סובר שא"א בהתרה ומכח זה נתן וקיים נדרו אלא שלבסוף נודע לו שאפשר בהתרה מ"מ חל כיון שלא עשה באמת התרה והיה חייב עליו לעשות כן ואין שייך ביטול מעשה שלו ואין שייך כאן תנאי וע"כ אין קלקול. בזה ובאמת אם היה אומר בשעת הגט אלמל' ידעי שיש התרה לנדרי לא הייתי מגרשך בזה ודאי דומה לנדרה היא דהוה כמו על תנאי וכל שנודע לו שיש התר' הגט עצמו בטל משא"כ כאן שלא אמר בשעת הגט אלא שהנדר מביאו לזה אעפ"י שאמר אלמלא הנדר לא הייתי מגרשך אין בכלל זה שלא יהיה גט אם אפשר בהתר' דיכול להיות שאעפ"י שהתרה מועלת מ"מ לא ניחא ליה ליחל דבריו מחמת ההתרה וגם אם בלבו דלא אפשר בהתרה הוה דברים שבלב ואינם דברים ובזה ניחא פי' הפשט בגמ' דאמר מעשה בצידון באחד שנדר כו' והתירו לו כו' דבאמת גם בנדר' היא או ש"ר ואיילונית אם גרשה מותרת לחזור לו קודם שניסת לאחר אלא שחכמים עשו איסור להחזירה כיון שאפשר בקלקול אם תנש' משא"כ בנדר הוא דלא עשו חכמים איסור כיון שאין כאן חשש קלקול כמו שאמרנו אלא נשאר כדין תורה א"כ מאי קמ"ל דהתירו להחזיר' ומשני דה"א דנקנסי' מדלא ביקש להתירו ואח"כ ביאר התנא עצמו הדברים שזכרנו שאמר שאין כאן מפני תיקון עולם ופי' רש"י דלא נמצא בזה איסור לחכמים מפני שאין כאן חשש כלל כמו שזכרנו וזו עיקר כוונת התנ' שאמר בד"א שנדרה היא אבל נדר הוא כו' דמשמע דלכאורה שוין הם והיינו מטעם חשש קילקול כמו שזכרתי ובמה שסיים בפרישה וז"ל אם נדרה שתהא אסורה עליו לעולם כו' לא ידעי מקום לדבריו דודאי אם אסרה עליו איסור עולם דהיינו קונם תשמישך עלי לא יוכל להחזיר' אחר הגירושין בלא חשש בלא קילקול אלא מחמת נדרו בפירו' ואם מיירי שאח"כ מוצא פתח על נדרו ודאי יכול להחזירה דאין כאן חשש קילקול כלל דהגט הוא גט גמור כמו שזכרנו כ"ז נ"ל ברור ופשוט אחר העיון בס"ד:
(ח) יכול להחזירה: אם התיר הנדר ולא חיישינן לקלקול כמו אם היא נדרנית עיין ב"ח וב"ש ובדרישה.