שולחן ערוך חושן משפט קי א
שולחן ערוך חושן משפט · קי · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
כבר נתבאר בתחלת סימן ק"ח שאין גובים מיורשי' קטנים שלא הגיעו לי"ג שנה אפי' יש עליהם שטר שום מלוה שאינה על אחד משלשה דרכים שנתבארו שם אפי' היה בו נאמנות ואפי' היה בו כל תנאי שבעולם אין גובים בו אלא א"כ יש עליהם מלוה ברבית שלוה אביהם מעכו"ם שקבל עליו לדון בדיני ישראל שלא יתבע ליתומים עד שיגדילו ולא קבל עליו שלא יקח ריבית:
- הגה: וכן אם ראו בית דין שיש בו שאר תועלת ליתומים לגבות כשהם קטנים כגון שבעל חוב רוצה לוותר קצת ולמחול להם כדי שיגבה עכשיו הרשות ביד ב"ד להגבותו (תשובת ר"ן סי' ל"א):
וכן נפרעים מהם כתובת אשה כמו שנתבאר בטור א"ע ואם יש יתומים קטנים וגדולים המלוה נפרע מהגדולים חלק המגיע להם וכדי שיפרע בע"ח מחלק הגדולים צריכין ב"ד להעמיד אפוטרופוס לקטנים ולחלק עם הגדולים ויגבו לב"ח מהגדולים חלקם המגיע להם לפרוע:
- הגה: הא דאין נזקקין לנכסי קטנים היינו שהוא ודאי של קטנים אבל אם יש לספק שמא מורישם עדיין חי אע"פ ששמעו בו שמת גובים מנכסיהם תשו' הנ"ל:
מפרשים
בתחלת סי' ק"ח. היינו בסעיף ג' ששם איירי מקטנים אבל בתחילת הסי' מיורשים גדולים איירי ע"ש:
אא"כ יש עליהם מלוה בריבית בכדי שלא יכלה קרנם בהריבית טובתם היא להזקק ולפרוע מנכסיהם בעודם קטנים ובזה מוכרים בשומא אפי' בלא הכרזה שלשים יום דהתוספ' על השומא הוא ספק ונתינת הריבית הוא ודאי ואין מניחין הודאי מפני הספק וכן הוא בר"פ שום היתומים ע"ש ברש"י ותוס' ולפ"ז לא יהי' דומה למ"ש אחר זה דמשום כתובת אשה דהתם ממתינים ל' יום וכמו שכתב בגמ' וכתבו הטור והמחבר בא"ע סי' ק"ד אם מוכרים משום חן אלא א"כ מוכרים כדי שלא ליתן לה מזונות דאז ג"כ מוכרים בלא שהוי ל' יום מטעם הנ"ל:
שקיבל עליו כו'. שלא יתבע כו' דאל"כ לא היו צריכין למימר דפורעין מנכסיהם למלוה עובדי כוכבים כדי שלא יצטרכו ליתן ריבית הא בלה"נ יכריחם העכו"ם לפרוע מנכסי אביהן כשיגיע זמן פרעון שלו דבדיניהן אין חילוק בין קטן וגדול כשהניח אביהן מה לפרוע חובו לכך כ' דאיירי מעכו"ם שאינו רוצה להכריחם על הפרעון בקטנותם וכדין ישראל אבל אינו רוצה לוותר עמהן שלא ליקח מהן ריבית בעודם קטנים דאל"כ ודאי היו ממתינין עד שיגדילו כמו אם הי' המלוה ישראל ונראה דלרבותא מוקמי לה הגמ' והפוסקים כשקיבל עליו עד שיגדלו ולא מוקמי לה בקיצור בעכו"ם. שאינו חושש להפרעון אפי' אם היו גדולים כל זמן שנותנין לו ריבית דאם לא קבל עליו העכו"ם להמתין עד שיגדילו פשיטא דהיו נזקקין כיון דאינן בטוחין בו שמא ישתנה דעתו ויבא לתבוע מעותיו היום או מחר א"כ למה ניתן ריבית חנם ביני ביני מ"ה מוקי לה בדקיבל ללמדינו דל"ת נמתין עד שיגדילו ואז יעשו מה שירצו בפרט כיון שאביהן התחיל בנתינת הריבית והי' נראה טוב בעיניו כן ועפ"ר:
כתובת אשה. הטעם משום חינא וע' בא"ע סי' ק"ד:
(א) אלא א"כ יש עליהן מלוה בריבית כו'. ועיין בסמ"ע ס"ק ב' עד ובזה מוכרין בשומא אפילו בלא הכרזה ל' יום כו' אא"כ שיקבל עליו שלא ליקח ריבית כל ימי הכרזה אז מכריזים ל' יום כדאיתא ברש"י ותוספות שם:
(ב) שקיבל עליו כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ג' עד ונראה דלרבותא מוקמי לה הגמרא והפוסקי' כו' זה אינו דבגמרא מוכרח לאוקמי בשקיבל כו' דאל"כ אמאי מכריזי' ל' יום כדאיתא ברש"י ותוספות שם ובר"ן פרק אלמנה ניזונית וגם כוונת הפוסקי' כן ואפשר דאטור קאי ומ"ש הגמרא הוא לדעת הטור ודוק ע' בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' קי"ג:
(ג) הרשות ביד ב"ד להגבותו. וה"ה אם יש קנס על הפרעון כ"כ בתשו' ר' אליה ן' חיים סי' צ"ד ע' בתשוב' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' רי"ד וח"ב סי' רכ"ט ועיין בתשובות ר"מ אלשיך סי' קכ"ז:
(א) ברבית: בכדי שלא יכלה קרנם בהרבית טובתם הוא להזדקק לפרוע מנכסיהם בעודם קטנים ובזה מוכרם בשומא אפי' בלא הכרז' ל' יום דתוספת על השומא הוא ספק ונתינת הרבית הוא ודאי ואין מניחין הודאי מפני הספק וכן הוא בר"פ שום היתומים ולפ"ז אינו דומה למכיר' משום כתובת אשה דהתם ממתינים ל' יום אא"כ מוכרים כדי שלא יתן לה מזונות דאז ג"כ מוכרים בלא שיהוי ל' יום וע"ש ברש"י ותוספות. סמ"ע.
(ב) הרשות: וה"ה אם יש קנס על הפרעון כ"כ בתשו' ראנ"ח סימן צ"ד ועיין בתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סימן רי"ד וח"ב סימן רכ"ט ובתשובת ר"מ אלשיך סימן קכ"ז. ש"ך.
(א) שאין גובין מיורשים קטנים מעשה בא לידינו להזדקק לבע"ח בנכסי עובר ונרא' לפי דעת הרי"ף ביבמות פ' אלמנה דעובר לית ליה ירושה אפי' דממיל' וכן דעת הש"ך סי' ר"י ע"ש והוא ממה שאמרו במתני' בפלוגתא דחכמים ור"י העובר פוסל ואינו מאכיל וא"כ כיון דעובר לאו בר ירוש' הוא א"כ הוי נכסי גדול ולא נכסי קטן ודאחיו דמת או דשאר מורישיו הוא אמנם לפי דעת הפוסקים שחולקים על הרי"ף בזה וס"ל דעובר איתיה בירוש' דממילא והובא דעתם אצלינו בסי' ר"י ע"ש א"כ הוי נכסי קטן ואין נזקקין לנכסי קטן. אמנם נרא' כיון דקי"ל כחכמים דעובר אינו פוסל ואע"ג דעובר בר ירוש' ואמרו בש"ס שם פ' אלמנה דף ס' הטעם לרבנן משום דסמוך מיעוטא דמפילות למחצ' דנקיבות וה"ל זכרים מעוטא וכן פסק הרמב"ם פ' ח' מה' תרומות דאם יש לו אחין דאינו פוסל משום סמוך מעוטא דמפילות למחצ' נקבות וא"כ ה"ה הכא נמי אם יש לעובר אחין גדולים נרא' דנזקקים לבע"ח אפי' נגד חלק העובר משום דסמוך מיעוטא דמפילות למחצ' דנקבות וה"ל זכרים מיעוט' ודאחין הגדולים הוא ודומה לזה כתב הר"ן הא דאין נזקקים לנכסי קטנים היינו שהוא בודאי של קטנים וכמ"ש הרמ"א א"כ אם אין לעובר אחין אלא אחיות אז אין נזקקים נגד חלק העובר דליכ' אלא מיעוט דמפילות והמעש' שבא לידינו הוא בעובר שאין לו אחין ולא רציתי לסמוך מנפשאי ע"ד הרי"ף לזקוק לבע"ח עד שהוצרך הבע"ח לוותר קצת מחובו אבל אם יש לו אחין גדולים נרא' דאין חוששין לעובר ונזקקים לבע"ח כן נרא' לענ"ד ואפי' לפמ"ש הרשב"א הובא בב"י בסי' רפ"ט בהניח בנים גדולים ואשתו מעוברת דמעמידין אפטרופס על חלק העובר עד שנדע אם זכר אם נקבה מ"מ כאן כיון דהא דאין נזקקין לנכסי קטנים היינו שיהא ידוע בודאי שהוא של קטנים וכמו שכתב' הר"ן א"כ כיון דביש לו אחין אדרב' הנכסים בחזקת גדולים ומשום דה"ל הגדול ודאי וכמ"ש א"כ יש לסמוך בזה להזדקק נגד בע"ח כמו שכתוב ועמ"ש בסי' רפ"ט: