לדלג לתוכן

שולחן ערוך אורח חיים רסח ח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

ואומר שליח ציבור ברכה אחת מעין שבע, ואין היחיד אומר אותה.

הגה: מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו, יכול לאמרה בלא פתיחה ובלא חתימה. וכן נוהגין הציבור לאמרה עם שליח ציבור בלא פתיחה וחתימה (אבודרהם וכל בו):

מפרשים

 

ברכה א' מעין ז'. נתקנה משום סכנת מזיקין שבתי כנסיות שלהם היו בשדות ותקנו אותם בשביל בני אדם שמאחרין לבוא לבהכ"נ שיסיימו תפלתם בעוד שהש"ץ מאריך כדאיתא בפרק ב"מ:


 

(יא) ובלא חתימה:    עד זכר למעשה בראשית (ד"מ):
 

(ט) וחתימה:    דהיינו שיתחיל מגן אבות ויסיים זכר למעשה בראשית.
 

(כ) אחת מעין שבע - הוא מה שהש"ץ אומר אחר התפלה בא"י או"א וכו' קונה שמים וארץ וכו' ונתקנה משום סכנת מזיקים שבתי כנסיות שלהם היו בשדה ולפעמים בנ"א מאחרים לבוא לבהכ"נ וישארו יחידים בבהכ"נ בשדה לפיכך תקנו ברכה זו כדי שבעוד שש"צ מאריך בה יסיימו גם הם תפלתם וגם האידנא לא זזה תקנה ממקומה:

(כא) ובלא חתימה - דהיינו שמתחיל מגן אבות עד זכר למעשה בראשית בלבד:

(כב) בלא פתיחה וחתימה - כי עיקר התקנה היה שהש"ץ יברך אותה ע"כ נראה פשוט שמה שנוהגין באיזה מקומות שהש"ץ אומר בקול רם רק עד קונה שמים וארץ ואח"כ אומר בלחש לא יפה הן עושין אלא אחר שסיימו הקהל יתחיל הוא מגן אבות בקול רם:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש