שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רלו
ענין רלו:
תנס:
שמעתי את תלונותיך על אשר לא השבתי על שאלותיך ואני תמה ממך שאתה בעצמך כתבת כי הוציאו צווי מלכא שכל הטענות יבואו לבית המלכות ישמעאל בדינו ויהודי בדינו ואיך אשיב לדבריך האדרוש אדרש לאשר לא נשאלתי. כבר כתבתי אל הקהל מה שהוא מוטל עליהם חובה לעשות ועל מה שכתבו לי אעשה. מענין דוד נכדך יצ"ו אין התובע ולא הנתבע במקומי. ואין דינם קולר תלוי בצוארי אלא א"כ אהי' נשאל מהם. ומה שכתבתי בזה לר' יוסף ששפורטוש הוא בזכות הירושה לבטל המתנה לא שיהיו נכסי היורש על הספק אם ירצה להחזירם לו או לא. וגם כי לא תדע מה ילד יום. על כן מהרתי לכתוב לו שאין המתנה כלום וגם לבטל טענת האלמנה בענין התוספת והצאדאק. וכל זה לזכות הירושה אני חושב כי יש לי בזה זכות לפני הדיין האמת היודע מחשבו' לבי ולא מנעתיה מלתבוע לאפטרופוס חלק דוד שהגדיל. כי חלילה לי לתת מקום לאפטרופוס להפסיד ליתומים. אבל אמרתי לר' יוסף ששפורטיש שאם עשה לו היורש הרשאה היו דברי דעת וההרשאה אינה אלא לתבוע כי כיון שהוא גדול נסתלק רשות האפטרופוס וחייב להחזיר אל היורש ירושתו ובין שיהי' בקי בטוב משא ומתן בין שיהי' בלתי בקי ומפסיד נכסיו. אין ב"ד זקוקים לו יטול את שלו ויעשה בו מה שירצה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות נחלות. על כן אם דוד רוצה את שלו חלק פשיטות וחלק בכורה. יתבענו בב"ד וב"ד יחייבוהו בדין. ומה ששמעתי שהאפטרופוס אומר שאין עליו חיוב שבועה. כיון שמינהו אבי היתומים. אמת הוא זה שאין מחייבין אותו שבועה מפני טענת ספק. אבל אם יש טענת ברי ליורש על האפטרופוס חייב שבועה. ואיך תהי' לו טענת ברי. אפשר הוא זה כי בלא ספק הנכסים כלם לקחם בשטר שמוש ב"ד במספר במפקד כי כן כתבתי לו ואחשוב כי כן עשה. שאינו פתי האפטרופוס שיקח הנכסים בלא מעמד ב"ד שלא יאמרו לו היורשי' רבבות דינרין הניח אבינו. וכיון שחייב להראות מספר הנכסי'. וכבר הוא נודע בין הסוחרים איך מרויחים הנכסים. אם ימצא בדאי האפטרופוס בכל זה. הנה היא טענ' ברי ויש עליו שבועה. כתבתי לך זה כדי לנקות את עצמי מעונשן של יתומים. כי זקנתי ושבתי ולא ידעתי יום מותי ולא ארצה ליתן דין וחשבון לפני דיין האמת מעונשן של יתומים. ואתה חכם תבין דבר מתוך דבר כי מי יחוש חוץ ממך ואני את נפשי הצלתי: