שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רל
שאלה רל:
מוסתגאניס. שאלת אם מותר להושיט דבר מידו ליד אשתו נדה כי דאית מקילין בזה והוקשה לך הדבר:
תשובה: דע כי הרבה הם מחמירי' בזה. וכן כתבו תלמידי רש"י ז"ל שרבם הי' נזהר מכל דבר ואפי' ליטול המפתח מידה לידו. ומה שאסרו בגמרא (כתובו' ס"א ע"א) מזיגת הכוס פי' הרמב"ן ז"ל לא הוצרכו בזה ליטול מידה לידו שזו בכל דבר אסורה (או) [אלא] שלא תמזגנו ותניחנו לפניו בשלחן והוא יטלנו מן השולחן ושמואל היתה אשתו עושה שנוי ומניחתו לפניו ביד שמאל ואשת אביי היתה מניחתו ע"פ הכובא שאינו מקומו ומשום שנוי. והרחצת פניו ידיו ורגליו אסור לשפוך מים על רגליו מן הקיתון אע"פ שאינה נוגעת בו. והעולה מזה הוא שאסור ליטול מידה כלום אפילו בלא נגיעה ואפי' מפתח ומזיגת הכוס אסורה אפי' להניח על השלחן אלא ע"י שנוי והרחצת ידיו ורגליו אפי' לשפוך מהקיתון אסור. וכן אנו נוהגין אלא שיש להקל ליטול תינוק מידה משום דהחי נושא את עצמו כדאי' בפ' (מפנין) [המצניע] (צ"ד ע"א) ובפ' נוטל (קמ"א ע"ב) והיא אינה עושה כלום אלא התינוק עצמו הוא יוצא מחיק אמו ובא לחיק אביו ובכל זה אין חלוק בין ימי נדות לימי ליבון שלעולם היא בטומאתה עד שתטבול במי מקוה. ומה שנראה מדברי הראשוני' ז"ל שהיו מקילין בימי ליבון יותר מימי נדות כ' ר"ת ז"ל שזה המנהג הי' להם לפי שהיו טובלת כדין תורה בסוף שבעה. ואח"כ מונין שבעה נקיים משום חומרא דר' זירא (ברכו' ל"א ע"א) דאפי' רואות טפת דם כחרדל יושבת ז' נקיים ולפי שכבר נטהרה דין תורה ולא היו יושבו' שבעה נקיים אלא משום חומרא דבנות ישראל היו מקצתן מקילין ליטול מידה לידו. אבל עכשו שלא נהגו בטבילה אלא לאחר ימי ליבון הכל הוא שוה ימי נדות וימי ליבון. ומה שאמרת שיש מחמירין לטמא משכבה ומושבה של יולדת ואפי' מנעל שברגליה מצריכין טהרה. דע כי אין לכל זה שרש בתלמוד ואין הפרש בין נדה ליולדת אע"פ שהבא על הנדה הוא בחיוב כרת בכל מקום ובכל זמן שטומאת נדה לבעלה אינו תלוי בטהרו' שהרי אמרו בשני מחולין (ל"א ע"א) בעלה (חולה) [חולין] הוא כלו' דינו כדין חולין ואם נדה (נאסרה) [נאנסה] וטבלה אע"פ שאינה אוכלת בתרומ' היא מותרת לבעלה דלקדשי' בעי' כונה לטבילה ולחולין לא בעי' כונה אבל לשאר הדברים בטומאת נדה אין הפרש בין בעלה לקדשי' והבועל נדה חייב כרת הוא. אבל לענין מרכב ומושב אין זה אלא לתרומה וקדשים. וכשתפסוק הנדה אחר שתנקה סדיניה המלוכלכי' לראות אם פסק מעינה. אינה צריכה כיבוס אחר לא למשכבה ולא ללבושה ומנעליה בין נדה בין יולדת. ומה שנראה מתשובת רבי' האיי ז"ל שבתולה שנבעלה שאין משכבה טמא. והי' נראה מדבריו שהנדה משכבה טמא כבר פי' הראב"ד ז"ל שאין זה אלא לומר שהבעל אסור לישן במטת אשתו בעודה נדה משום הרחקה אבל שיהא צריך משכבה רחיצה ולא טבילה אין זה מדין התלמוד. וכבר כתב זה הרמב"ם ז"ל לאנשי תימן: