שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רלא
ענין רלא:
לפי שבא רבי שמואל בן החכם רבי סעדיה נגאר ז"ל מעיר תלמסאן ותובע בפני מעמד זקני הקהל וגדוליהם בבית הכנסת של מלאחין ליורשי אברהם לוי בר' שלמה הלוי ותביעתו היתה כי הוא שלח מתלמסאן לאביה' הנזכר אסטים ושאר סחורו' למכרם ולשלוח לו ערכם. ואביהם הנזכר קבל הסחורו' הנזכרו' ומכרם ונשארו ברשותו. והיורשים הנזכרים הגדול שבהם והאפטרופסי' של השנים הקטנים שהם ר' שמואל הכהן בקרי יצ"ו ור' משלם אל בנאץ יצ"ו השיבו ואמרו אין אנחנו יודעי' מה אתה שח. על כן צויתי לר' שמואל הנזכר שיברר טענתו והוא הודאה כ' ר' אברהם הנזכר שהוא קבל הסחורו' ולפי שהיורשים והאפטרופסי' היו טוענין שמא אחר שקבלם החזירה לך. על כן נצרכתי לר' שמואל הנזכר לברר שלא החזיר לו כלום והוא הוציא שטר נעשה בבגאיה שהעידו בו שר' שמואל תבעו בבגאיה לפני הדיין הר' בנימן בר' עמרם עמאר נ"ע והוא השיב כל מה ששלחת לי נתתיו לר' יצחק אחיך והוא אומר לו מי צוך לתת לאחי כלום. לא אקבל ממך טענה זו אם לא תראני כתב ידי שאני צויתיך לתת לאחי ור' אברהם הנזכר נשבע בלא חיוב ב"ד שלא נשאר בידו כלום. זהו נסח השטר. ועל זה פסקתי הדין שכיון שהוא מודה שקבל הסחורו' ומודה שנתנם לאחיו בלא מצות ר' שמואל אע"פ שנשבע שלא נשאר בידו כלום ואפי' נשבע באמת. אם נתנם לר' יצחק אחיו שלא במצותו ולא נשאר בידו כלום. אבל אינו פוטרו מר' שמואל וגם ר' יוסף דרשן העיד כי כשהלך לתלמסאן אמר לו ר' אברהם הנז' אמור לר' שמואל כי אחיו ר' יצחק הוא מצער אותי שאתן לו מה ששלח לי אם ירצה שאתנם לו. וכשספר הדברי' אליו אמר לו שלא יתן לו כלום על כן מכל אלו הטענו' נשאר ר' אברהם הלוי מחויב בכל מה שטוען עליו ר' שמואל כי הוא קבל ואמר שנתן למי שלא צוהו וכיון שנתברר שהוא קבל ולא פרעו נתחייבו נכסיו ואפי' מן היתומים. ומתוך פנקסו של ר' אברהם בכתב ידו מצינו שהסך הי' נ"ט זהובים. ולפי שלא נשתיירו מטלטלי מיורשי' לפרוע הסך הנז' והי' צריך לגבות זה מהקרקעו' והיינו צריכים בזה להרמנות האדון השופט. על כן הודעתי אליו כי בדיננו נתברר שהיורשי' חייבין לר' שמואל נ"ט זהובי' והוא גמר הדין ביניהם כאשר חייב דינו ושלום: